בָּנִ֣ים אַתֶּ֔ם לַֽיהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם לֹ֣א תִתְגֹּֽדְד֗וּ וְלֹֽא־תָשִׂ֧ימוּ קָרְחָ֛ה בֵּ֥ין עֵינֵיכֶ֖ם לָמֵֽת׃
אברבנאל
והנה סמיכות הפרשה הזאת כפי דעת המפרשים הוא. כי למה שהיה ההתגודדות והקרחה בין העינים שמץ ע"ג וממנהג כומריה וכמו שכתוב (מ"א י"ח) ויתגודדו כמשפטם לכן אחרי שהזהיר בפרשיות הקודמות אזהרות רבות על הרחקת ע"ג המשיך אליהם המצוה הזאת להיותה ממינם:
אור חדש
ומפני כי המעשה של המן מגיע אל השם יתברך, כי המן הרשע רצה לאבד את ישראל, וישראל בלבד נקראו "בנים" למקום (דברים יד, א), כי הם העלולים מאתו יתברך בעצם ובראשונה. ואם אין ישראל אם כן אין על השם יתברך שם עילה, דעל מי יהיה נקרא שם עילה, וכמו שאמר יהושע (יהושע ז, ט) "והכריתו את שמינו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול", וכבר פרשנו זה למעלה. ולכך כתיב "בלילה ההוא נדדה שנת המלך", מלך מלכי המלכים. ואף על גב דכתיב (תהלים קכא, ד) "הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל", אבל הוא ישן מן העבירות שביד ישראל. מכל מקום כאשר הגיע הדבר הזה שהוא אבוד ישראל חס ושלום, ודבר זה נוגע אל השם יתברך, לכך נדדה שנת המלך, כי על השם יתברך שם "עילה" מצד ישראל שהם העלול.
עץ יוסף
בר אית ליה. בתמיה, ואף על גב דאשכחן (שמות ד, כב) בני בכורי ישראל, (דברים יד, א) בנים אתם לה' אלהיכם, לא קשה, דמאמר בנים איפשר דרך חבה ודמיון מה, אבל דכתיב במלאכים (איוב א, ו) ויבואו בני האלהים (שם לח, ז) ויריעו בני אלהים, יש לומר שפירושו בני אלהים אישי המלאכים כמו (שופטים יט, כב ועוד) בני בליעל (איוב ל, ח) בני נבל (תהלים מט, ג) בני אדם גם בני איש, שפירושו אישים כי אלהים שם משותף למלאכים, אבל הכא דכתיב בר אלהין יחיד נראה בן ממש לאלוה (יפה מראה):