פרשנות מצטטת על דברים יד:ד

גליו"ן חיה בכלל בהמה - דכתיב (דברים י״ד:ד׳) זאת הבהמה אשר תאכלו וגו' איל וצבי וגו' אמר ליה ומי מצית אמרת הכי דחיה הוא בכלל בהמה בהאי פרט:

דם שחיטה בבהמה בחיה ובעופות. שנאמר (ויקרא ז׳:כ״ו) וכל דם לא תאכלו בכל מושבותיכם. לעוף ולבהמה. וחיה בכלל בהמה כדילפינן בפ"ד דחולין דף ע"א שנאמר (דברים י״ד:ד׳) זאת הבהמה אשר תאכלו שור וגו'. איל וצבי וגו':

"מן הבהמה". בעלי החיים ההולכים על ארבע וגדלים ביישוב נקראים בהמות (כגון בקר, צאן, חמורים, סוסים וגמלים), אבל הגדלים ביער ובמדבר נקראים "חיות". מכל מקום אין ההבדל חד, שכן לא פעם החיה בכלל בהמה. נאמר: "זאת הבהמה אשר תאכלו" (דברים יד, ד), והתורה מונה ביניהן: איל וצבי ויחמור וגו' (שם, ה), שהן חיות, וכן הבהמה בכלל חיה, שנאמר: "זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ" (ויקרא יא, ב), ובמקום שנזכר בהמה בתורה גם חיה בכלל, כגון לענין נזיקין (בבא קמא יז ע"ב וראה תוספות שם), מגרשי הלוים (נזיר לה ע"א), וכיוצא באלה. עם זאת בכמה דברים הבדילה התורה בין בהמה לחיה: הבהמה - חלבה אסור ואינו מטמא, בשר בחלב אינו אסור מן התורה אלא בבהמה (הערת הגר"א נבנצל שליט"א: לפי ההלכה גם בחיה), בבהמה נוהג איסור שחיטת 'אותו ואת בנו ביום אחד', השוחט את הבהמה אין דמה טעון כיסוי, השוחט את הבהמה חייב ליתן ממנה מתנות כהונה לכהן, בבהמה נוהג דין בכורה, מעשר בהמה נוהג בה, הבהמה קרבה למזבח, ובכסף מעשר קונים בהמה רק לזבחי שלמים ולא לבשר תאוה, מה שאין כל זה נוהג בחיה. וכן יש הבדל בין בהמה לחיה לענין מי שמכר או נתן או הקדיש בהמתו או חיתו (בכורים פ"ב, מי"א), ולמי שאמר 'הריני נזיר שזה בהמה' או 'שזה חיה'. כך מבואר בערך בהמה של ה"אנציקלופדיה תלמודית". (פ' ויקרא תשנ"א)