פרשנות מצטטת על דברים יד:כ

לא תאכל כל תועבה הנה רצה להוסיף ביאור במאכלים האסורים ולכך אמר לא תאכל כל תועבה להגיד כי כל הנאסרים נתעבים לנפש הטהורה וענין כל תיעוב שנאה ומיאוס כענין כי נתעב דבר המלך (דהי"א כא ו) כל אכל תתעב נפשם (תהלים קז יח) כי המאכלים האסורים גסים יולידו עובי ואטימות בנפש כאשר הזכרתי במקומו (שמות כב ל) ועל כן אמר עוד (דברים י״ד:כ׳) כל עוף טהור תאכלו להגיד כי אלה אשר אסר נתעבים והשאר טהורים וראויים לנפש טהורה ובספרי אמרו רבי שמעון אומר כל עוף טהור תאכלו אלו חגבים טהורים וכל שרץ העוף (דברים י״ד:י״ט) אלו חגבים טמאים ויפה אמר והנה טעם הכתוב כי הזכיר לאסור כל שרץ העוף והם ההולכים על ארבע וחזר ואמר כל עוף טהור תאכלו להתיר מהם אשר לו כרעים ממעל לרגליו הארבה והסלעם והחרגול והחגב ולא הוצרך לפרש זה שכבר הוזכר (ויקרא יא כא כב) אבל הזכיר בכלל דרך קצרה כל עוף טהור תאכלו כלומר אלו הנזכרים מאכלים נתעבים ושאר העופות למיניהם למרביתם תאכלו מהם כל טהור שלא אסרתיו והנה כלל כל הנאסרים לנו שהם כלם תועבה ולא הוצרך לפרוט אחרי כן השרצים וכל הרמש כי דבר ידוע הוא שתתעב אותם נפש כל נקי דעת אבל הזכיר סימני הבהמה והחיה והדגים והעופות והנבלה להודיעך שגם הם מתועבים לנפש ולא הזכיר הטרפה שאיננה תועבה אבל נאסרה מפני הארס או החולי הממית שלא יזיק באוכליו ולרבותינו עוד מדרשים (חולין סג) למה נשנו בבהמה מפני השסועה ובעופות מפני הראה ועוד מדרש (ספרי צח קידושין נז) בכל צפור טהורה תאכלו להתיר משולחת של מצורע וזה אשר לא תאכלו מהם לאסור את השחוטה קבלו כן לרמוז בכל צפור טהורה שהצפור שלא קבלה טומאה מותרת וטומאת המצורע לא תדבק בחיה שאין בעלי חיים בבהמה ובעוף מקבלים טומאה בנוגעם במת או בשרץ אבל השחוטה שראויה לקבל טומאה ידבק בה רוח הטומאה הפורחת מן המצורע ואיננה טהורה והיא בכלל תועבה כי אכילתה נתעבת:

עוף משמע בין טמא וכו' - אי הוה כתיב עוף הוה משמע בין טמא בין טהור כדכתיב (דברים יד) כל עוף טהור תאכלו וכתיב כל שרץ העוף טמא הוא לכם וכתיב (ויקרא יא) תשקצו מן העוף:

הנה אנכי. נאום אברהם הספרדי הנזכר הנה אנכי שולח יד לשוני בגאון שהעתיר על נכבדים ממנו בדבריו, ויצא עתק מפיו שאמר שבני אדם נכבדים ממלאכי השם, ואמר כי בעבור בני אדם נבראו, וראיותיו דברי חז"ל, והם לא אמרו רק על המלאכים המתחדשים בכל רגע ודבריהם אמת, ועוד הביא ראיותיו שאמר שולח מלאך לפניך, והנה שכח דברי השם לכורש, אני לפניך אלך (ישעי' מה ב), ועוד לשמרךָ בדרך. ואמר כי השמור נכבד מהשומר, והנה לא ידע כי יעקב אבינו, גם משה אדונינו, ודוד מלכנו היו שומרי הצאן וכתוב הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל (תה' קכא ד), אם ה' לא ישמר עיר (שם קכז א) גם השם אמר ושמרתיךָ בכל אשר תלך (ברא' כח טו), והכתוב ידמה השם למלך, גם המלאכים לשרים, ובני אדם עבדים, והנה כתוב ושר מלכות פרס (דניאל י יג) יעמוד מיכאל השר הגדול (שם יב א) כי אם מיכאל שרכם (שם י כא) ולמה נקרא שר על ישראל וישראל נכבד ממנו, ואיך יצוה השם לנכבדים בעיניו שישמרו מפני הקטן במעלה מהם, כי הכתוב אמר השמר מפניו, ומה טעם כי לא ישא לפשעכם, כי מה יחוש הנכבד מהנבזה, וידענו כי אין בבני אדם נכבדים מהנביאים, והנה יהושע שנכתב עליו, נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך (דבר' יח יח) כאשר ראה המלאך נפל על פניו והשתחוה לו ואמר, מה אדני מדבר אל עבדו (יהושע ה יד) וכן זכריה גם דניאל אמר איך יוכל עבד אדני זה (דניאל י יז), והתקועית אומרת, ואדוני חכם כמלאך האלוהים (שם יד כ) ולא באת לחרף את דוד, ועוד כתוב, ובית דוד כאלהים (זכריה יב ח) שפי' כמלאכים, ועוד כתוב ובמלאכיו ישים תהלה אף כי שוכני בתי חמר (איוב ד יט), והנה טעמו כי תהלה ישיב במלאכיו שהם נכבדים ואין למעלה מהם, אף כי הקרוצים מחמר אשר מבקר לערב יכתו ויאבדו, ודוד אמר, כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך (תה' ח ד) דרך משל, בעבור היות השמים ושמי השמים עם כסא הכבוד עשרה, וטעם להזכיר הירח וכוכבים, ולא הזכיר השמש, כי מרוב להט השמש לא יוכל לראות כי אם השמש לבדה, ואמרו חכמי הספירות שככב אחד גדול מכל הארץ המיושבת ושאינה מיושבת תשעים פעמים, גם חכמינו אמרו שכל העולם תחת ככב אחד עומד, ואמר דוד, כאשר ראיתי הירח והכוכבים שהם גדולים, וטעם כוננת (שם) כמו, נכון כסאך מאז (שם צג ב) תמהתי ואמרתי מה אנוש כי תזכרנו שהוא הבל כנגד הכוכבים, ותחסרהו מעט מאלהים בממשלה ידמה מעט למלאכים שהם מושלים, וזה כנגד התחתיים, והם צנה ואלפים כלם והנה גם זה הכתוב יכחיש הגאון שאמר ותחסרהו מעט מהמלאכים, והנה הוא חסר לא נכבד, וכתוב וכוכבים לא זכו בעיניו, אף כי אנוש רמה (איוב כה ו), והכוכבים שהם בני האלהים נכבדים ממנו אף כי המלאכים הנקראים אלהים כי השם הוא אלהי האלהים, ובדניאל ומצדיקי הרבים ככוכבים (דניאל יב ג) ובס' תהלות, הללוהו כל מלאכיו (תה' קמח ב), ואמר עליהם ועל בניהם כי הוא צוה ונבראו (שם שם ה) חק נתן ולא יעבור (שם שם ו) ועל נבראי מטה, והחל מהנבזה ובסוף הזכיר האדם, ואמר כי נשגב שמו לבדו (שם שם יג), בעבור כי אלה יאבדו, והמלאכים עומדים בכסא הכבוד, ואינמו מתים, כי הם דבקים בשם הקרובים אליו והכתוב אמר אדם להבל דמה (שם קמד ד), אך הבל בני אדם (שם סב י), ואם נבראו המלאכים בשבילו כדברי המתרועע בשכרות הגאוה במתת שקר למה עמדו הם והוא איננו ואיך יברא הנכבד בעבור הנבזה, והטוב כלו הרב, בעבור טוב מעט מעורב ברע, ואם האדם הבל וכזב, הנה נבראו המלאכים בעבור הבל וכזב חלילה לאל מרשע, כי האדם נברא מטפה סרוחה, ודם מעפש וכלו מגואל ומטונף בחייו, ואפילו בנקבי ראשו שם טנוף שאין למעלה מהראש בבן אדם על דרך האמת, כי על דברי הגאון מבושי איש נכבדים מהראש, וזאת בשת עולם, כי אמר, כי השמים העליונים נבראו בעבור הארץ שהיא מתחת, והכתוב אומר, השמים כסאי (ישעי' סו א), וראיותיו גרעיני כל פרי שהם העיקר, על כן הם בתוך התפוח והענבים, ומי הגיד לו, כי הצמחים הם עיקר, עד שיהיו לראיות על כל חי, ולא די שאין עץ הפרי ראיה על כל הגוף, עד שישים ראיה ממנו על כל נכבד מהגוף, וידוע כי האמצעיים נשמרו כן בעבור היותם מורכבים, ולא יבא להם נזק מחוץ בעבור שיש תולדות הפך תולדת ועוד ראיתו היא הפוכה, כי הנאכל מפרי התפוח הוא העקר והוא כבר יצא אל הפועל, ולהיות הפרי בזרע הוא בכחו, רק לא יצא, והנמצא נכבד מההוה בכח להמצא, והנה זרע איש במבושיו ומה שאמר על הלב, יש לו לדעת כי הראש נכבד ממנו, ואמר על הביצה שמהאודם יצא האפרוח, וראיות גמורות יש, כי הלובן עיקר האפרוח, ואלו היה מבין סוד העולם, או ראה הוא שגם אנחנו כדמות צלם למערכת העליונה, וכן הכתוב אומר אך בצלם יתהלך איש (תה' לט ז) כי בהשחת המערכת ימות האדם, והלא יפקח עיניו ויראה, כי כל גופות התחתיות הם חשך וחלקלקות, ואין אור כי אם מהעליונים, והנה גם הוא אמר בספרו, כי יש לאדם מעלה גדולה לא בעבור גופו, כי גופו כגוף החיות הוא, רק בנשמתו שהיא דומה למלאכי עליון, ואמר בספר אחר, כי הכבוד שהשכין השם עם המלאכים, כפלי כפלים מהכבוד שהשכין עם ישראל, כי המלאכים נכבדים מהם, ואני אומר אל יתגאה ילוד אשה שיחשוב כי השיגה ידו בחכמתו אל מדרגה גבוה, וכדבריו כן הוא רק נגד הבהמות והעופות, כאשר הוא כתוב, מלפנו מבהמות ארץ (איוב לה יא) ואם יגבה לבו באומנותו, הנה העכביש שאין בו דבר, יארוג קורים עגולים שילאה כל חרש לעשות כמוהם בכלי מחגה, גם הדבורים יעשו בתים ששיים, ואם בעבור שידבר צחות, עיקר הדברים רמיזות הם, ודעת הלשון איננה דעת בעצמה, כי אם כנגד אחר שיבין, ואם בעבור דעתו משפטי נזיקין, גם הם לא נתנו, כי אם ליישר המעוותים, כי אילו היינו במקום שאין שם שור, אין צריך למשפטי שור נגח, ואלו היינו יושבים באהלים כקדריים, אין צורך למעקה ומזוזה, ואם בארץ הודו אין צריך למשפט גנבה, ורציחה, ועשק, ועדות שקר ואם בעבור דעת התורות והמצות אין חכם שיבינם עד שידע למה יתענה בעשור וחלקי הקרבנות, והעד שאמר משה לדור המדבר אחר שאמר והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו ארבעים שנה, ולא נתן ה' לכם לב לדעת (דבר' כט ג), והנה גם הוא אמר בשנת מותו שהיה נביא הנביאים וחכם החכמים, ה' אלהים אתה החילות להראות את עבדך (שם ג כד), והנה יעיד כי עתה יחל לדעת כי מי יודע מחשבות ה', כי הם עמוקות, ונשגבו מכל הנבראים, גם אסף אמר, בער אני ולא אדע (תה' עג כב) ואם יתהלל חכם בחכמת הספירות, הנה דבר קל, והוא לדעת שרש שנים הנקרא גדר, אין כח לאדם לדעתו גם בחכמת המדות יש מחלוקת לדעת החוט הסובב, ואין מי יתן ראיה גמורה עד שתתברר האמת, גם בחכמת המזלות לא הכירו מהכוכבים חוץ מאלף ותשעה ועשרים, והנה מספרם לא ידענו, אף כי חקיהם ותולדותם, אף כי, למה מקום אחד בגלגל מלא כוכבים, ואחד איננו כן, ויש גדולים ויש קטנים, וגם יש לבנים ואדומים, והכל כגלגל אחד, ובחכמת התולדות, והיא לרפואות לא ידעו איך ירגיש האדם ואיך יצחק ומאיזה אבר יולד, ולמה ישלשל עיקר חם ויבש, ויוצא המרה האדומה, והיה ראוי להוסיף בה, וכהנה רבות, רק לא אחפוץ להאריך, וכללו של דבר, הנה האדם לא ידע מה היא נפשו, אם עצם או מקרה, ואם תמות בהפרדה מעל הגוף, ולמה נדבקה בו, ומי שלא יבינו וישכילו בלבותם, חוץ הדבור הדבק בפיהם להשמעות אזנים: