פרשנות מצטטת על דברים יד:כב

עשר תעשר. הכי איתא בסיפרי עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה אין לי אלא תבואת זרעך שחייב במעשר רבית ופרקמטיא וכל שאר רווחים מנין ת"ל את כל דהוה מצי למימר את תבואתך מאי כל לרבות רבית ופרקמטיא וכל דבר שמרויח בו והכי נמי איכא בהגדה היוצא השדה שנה [שנה] כלומר אם לא תעשר שדך כהוגן לא יהיה לך אלא היוצא מן השדה כלומר לא יעשה שדך אלא כפי מעשרות שהיו קודם לכן דהיינו היוצא מן השדה כלומר מה שהיית רגיל להוציא למעשר מן השדה ומעשה באדם אחד שהיה עשיר והיה לו שדה שעשתה אלף כור והיה אותו עשיר נוטל ק' כורין למעשר ומפריש כל שנה ושנה וכן עשה כל ימיו כשחלה למות קרא לבנו ואמר לו בני דע ששדה זו שאני מוריש לך עושה בכל שנה ושנה אלף כורין הזהר שתפריש ק' כורין כאשר עשיתי ומת אותו האיש ועמד הבן במקומו ועשה השדה אלף כורין כאשר היה עושה בחיי האב והפריש ממנה ק' כורין בשנה שניה נסתכל וראה הבן שמעשר היה דבר גדול ואמר שלא יפריש לשנה אחרת נתמעט השדה ולא עשה כי אם מאה כורין נצטער עליו ושמעו קרוביו שכך מיעט ולא הפריש מעשר באו כולם אצלו מלובשים לבנים ושמחים אמר להם כמדומה לי שאתם שמחים בקלקלתי אמרו לו נצטער עליך כי גרמת לך כל הרעה הזאת ומפני מה לא הפרשת מעשר כראוי היטב בא וראה כי מתחלה כשבא השדה לידך היית בעל הבית והקב"ה כהן שהיה המעשר חלקו ליתן לעניים ועכשיו שלא הפרשת חלקו לו היה הקב"ה בעל הבית ואתה כהן שאין שדך עושה מה שהיה עושה מתחלה אלף כורין והפריש לך מאה כורין והיינו דכתיב (במדבר ה) ואיש את קדשיו לו יהיו כלומר כשאינו מפריש כהוגן לא יהיה לו אלא הקדשים כלומר המעשר ועל זה אמרו חכמים המעכב מעשרותיו לסוף בא שלא יהיה לו אלא אחד מעשר כדכתיב (ישעיהו ה) וזרע חומר יעשה איפה דהיינו המעשר דאיפה ג' סאין ובחומר יש (לו) ל' סאין וכן כתיב כי עשרת צמדי כרם יעשו בת אחת וה"ר נתן האופניא"ל פי' היוצא מן השדה כלומר ואם לאו שאין אתה מפריש העישור יהיה לאותו היוצא לשדה דהיינו עשו הרשע כלומר שיקחוהו העובדי כוכבים:

תי"ט ד"ה דמאי וכו' אלא בלאו לא גזרו וכו' ע"ש ולכאורה אפילו לאו אין כאן בלוקח מע"ה דהא קי"ל ב"מ פ"ח עשר תעשר ואכלת (תרי קראי דסמיכי להדדי. רש"י) ולא מוכר. תבואת זרעך ולא לוקח (ובתכ"ש כתבתי דאיכא למידק דלא דריש הש"ס כפי סדר הפסוקים דפרשת ראה י"ד פסוק כ"ב עשר תעשר את כל תבואת זרעך וגו' ופסוק כ"ג כתיב ואכלת לפני ה' וגו'. ואין כאן מקומו) ואף לפי' ר"ת שכתבו תוס' בסוגיא (עמוד א') ד"ה תבואת זרעך וכו' וגם בבכורות י"א ד"ה מעשרן וכו' וד"ה טבלים וכו' מסיק דכשקונה קודם המירוח חייב הלוקח מדאורייתא אבל כשקנה אחר המירוח פטור מן התורה ע"ש. הרי הכא בדמאי היינו חבר הלוקח מע"ה ודאי אחר מירוח הוא [דאי קודם המירוח אין כאן שייכו' ספק אם עישר רק ברור גם ודאי דלא עישר שהרי אכתי לא אתי לידי חיוב מעשר כל זמן שלא נתמרח] וכ"כ תוס' בסוגיא דב"מ שם דאפילו ידוע שלא עישר אינו חייב רק מדרבנן לעשר ודאי ע"ש. וכן פסק הרמב"ם דין ב' בפ"ב מהל' מעשר. ופשיט' לדעת הראב"ד שם דס"ל שהלוקח בין קודם שנמרח בין אחר שנמרח פטור כמבואר בכ"מ ע"ש. וכבר ג"כ ביאר במשנה למלך דין י"א בפ"א מהל' תרומות דלוקח פטור מן התורה אפילו מתרומה ותרומת מעשר. ובכן כל חיוב' דתרומ' ות"מ ושאר מעשרות בכל עניני דמאי הנשנית במסכתא זו בלוקח מע"ה. אין עיקרם מדאורייתא כלל. ר"ל אפילו כשידוע לנו בודאי שלא עישר פטור מן התורה לדעת ר"ת והרמב"ם ופשיטא לשיטת הראב"ד כדאמרן. רק לדעת ריב"א הנזכר בתוס' ה"ג בלוקח שאין ממורח פטור שעדיין לא נתחייב ברשות מוכר אבל לוקח כשהוא ממורח הואיל ונתחייב ברשות מוכר תו לא פקע שם טבל מיניה וכו' ע"ש. ברם כעין החילוק שכתב התי"ט צריכין אנו לומר לשיטת ר"ת וסייעתו כדי שלא תקשה אליבייהו מ"ש תרומת מעשר דמחוייב הלוקח ליתן וחייבוהו מדרבנן אף בלוקח ומ"ש מעשר ראשון ומעשר עני דלא חייבוהו רבנן אלא ודאי דכל היכא דאיכא חיוב מיתה בשאינו לוקח גזרו רבנן וחייבו אף בלוקח מה שאין כן הכא דגם בשאינו לקוח ליכא רק איסור לאו לא חייבו רבנן בלקוח וזה ברור. ובחדושי הארכתי ברוחב הענין. באמת הבנין:

מעשרות
מעשרות ומעשר שני, כבר כתבתי בפי' השיר המתחיל מלכות ששים וכו', טעם היות אלו השני מסכתות חשובות כאחד, ולהיות מנין פרקיהם עשר, שמם גורם שהם אחד מעשר, ולהיות כל אחד בת ה', ירמוז סודם שהם כנגד השני ההין, הרומזים ללאה ורחל, אשר כל אחת משתיהם היא עשירית למנין:


ונשמר. כתב הר"ב דכתיב (דברים יד, כב) זרעך המיוחד לך. והתי"ט הרגיש שבמקומות אחרות הביא לזה ראיה מובא הלוי וכו' (שם, כט). והנה שני הראיות הנם בירושלמי (ה"א, א. א:) והר"ב שינה הכא משאר המקומות וכתב ראיה זו, על כי בפסוק זה נכללו כל דיני המעשר דנזכרו הכא, משא"כ בפסוק ובא הלוי דאין אנו לומדים משם כי אם דין ההפקר. ואמת הוא דעדיין צריכים אנו למודעי למה נצטרכו שני הראיות, אבל כוונת הרב דשינה הכא מכל המקומות לע"ד זו היתה ודאי: