פרשנות מצטטת על דברים יד:כג

תי"ט ד"ה דמאי וכו' אלא בלאו לא גזרו וכו' ע"ש ולכאורה אפילו לאו אין כאן בלוקח מע"ה דהא קי"ל ב"מ פ"ח עשר תעשר ואכלת (תרי קראי דסמיכי להדדי. רש"י) ולא מוכר. תבואת זרעך ולא לוקח (ובתכ"ש כתבתי דאיכא למידק דלא דריש הש"ס כפי סדר הפסוקים דפרשת ראה י"ד פסוק כ"ב עשר תעשר את כל תבואת זרעך וגו' ופסוק כ"ג כתיב ואכלת לפני ה' וגו'. ואין כאן מקומו) ואף לפי' ר"ת שכתבו תוס' בסוגיא (עמוד א') ד"ה תבואת זרעך וכו' וגם בבכורות י"א ד"ה מעשרן וכו' וד"ה טבלים וכו' מסיק דכשקונה קודם המירוח חייב הלוקח מדאורייתא אבל כשקנה אחר המירוח פטור מן התורה ע"ש. הרי הכא בדמאי היינו חבר הלוקח מע"ה ודאי אחר מירוח הוא [דאי קודם המירוח אין כאן שייכו' ספק אם עישר רק ברור גם ודאי דלא עישר שהרי אכתי לא אתי לידי חיוב מעשר כל זמן שלא נתמרח] וכ"כ תוס' בסוגיא דב"מ שם דאפילו ידוע שלא עישר אינו חייב רק מדרבנן לעשר ודאי ע"ש. וכן פסק הרמב"ם דין ב' בפ"ב מהל' מעשר. ופשיט' לדעת הראב"ד שם דס"ל שהלוקח בין קודם שנמרח בין אחר שנמרח פטור כמבואר בכ"מ ע"ש. וכבר ג"כ ביאר במשנה למלך דין י"א בפ"א מהל' תרומות דלוקח פטור מן התורה אפילו מתרומה ותרומת מעשר. ובכן כל חיוב' דתרומ' ות"מ ושאר מעשרות בכל עניני דמאי הנשנית במסכתא זו בלוקח מע"ה. אין עיקרם מדאורייתא כלל. ר"ל אפילו כשידוע לנו בודאי שלא עישר פטור מן התורה לדעת ר"ת והרמב"ם ופשיטא לשיטת הראב"ד כדאמרן. רק לדעת ריב"א הנזכר בתוס' ה"ג בלוקח שאין ממורח פטור שעדיין לא נתחייב ברשות מוכר אבל לוקח כשהוא ממורח הואיל ונתחייב ברשות מוכר תו לא פקע שם טבל מיניה וכו' ע"ש. ברם כעין החילוק שכתב התי"ט צריכין אנו לומר לשיטת ר"ת וסייעתו כדי שלא תקשה אליבייהו מ"ש תרומת מעשר דמחוייב הלוקח ליתן וחייבוהו מדרבנן אף בלוקח ומ"ש מעשר ראשון ומעשר עני דלא חייבוהו רבנן אלא ודאי דכל היכא דאיכא חיוב מיתה בשאינו לוקח גזרו רבנן וחייבו אף בלוקח מה שאין כן הכא דגם בשאינו לקוח ליכא רק איסור לאו לא חייבו רבנן בלקוח וזה ברור. ובחדושי הארכתי ברוחב הענין. באמת הבנין:

גמ' (דף עו.) הני חמשה ענויין כנגד מי אמר רב חסדא כנגד חמשה ענויין שבתורה (ויקרא כג) שבת שבתון (ויקרא טז) שבת שבתון (במדבר כט) ובעשור (ויקרא כג) ואך בעשור (ויקרא ט״ז:ל״ד) והיתה זאת לכם לחקת עולם קראי חמשה הוו ואנן שיתא תנן שתיה בכלל אכילה היא דא"ר שמעון בן לקיש מנין לשתיה שהיא בכלל אכילה שנאמר (דברים י״ד:כ״ג) ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם מעשר דגנך תירושך ויצהרך ותירוש חמרא הוא וקא קרי ליה ואכלת וכתיב נמי (דברים י״ד:כ״ו) ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן וביין ובשכר ובכל אשר

נאמר בתורה במעשר שני ובכורים שהם טעונים הבאת מקום ואמר במעשר שני (דברים י״ד:כ״ג) ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירושך ויצהרך וגו' ואמר בבכורים (שם כו) ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה' ואמרו בשניהם וטעונים ודוי משא"כ בתרומה וכבר קדם לך במסכת מע"ש שהוא צריך להתודות על התרומה והוא אמרו ית' וגם נתתיו ללוי זה תרומה ותרומת מעשר ותירצו זו הקושיא בגמרא ואמרו שענין זה הדבר *שלא היה אצלו אלא הבכורים בלבד או מעשר שני בלבד והוא חייב בודוי וכשלא היה לו אלא התרומה אינו חייב בודוי וכבר בארנו לשם איסור מעשר שני על האונן לאמרו (שם) לא אכלתי באוני ממנו ולפי שהבכורים נאמר בהם (שם) ושמחת בכל הטוב נאסרו גם כן לאונן:

התם - היינו טעמא דמירוח עובד כוכבים אינו פוטר משום דתרי דגנך כתיבי דכתיב (דברים י״ב:י״ז) לא תוכל לאכול בשעריך מעשר דגנך וכתיב (שם יד) ואכלת לפני וגו' מעשר דגנך וכתי' (שם יח) ראשית דגנך חד למילף דיגונך ולא דיגון הקדש מירוח הקדש אייתור להו תרי דגנך למעט דיגון עובד כוכבים הוה דיגון עובד כוכבים מיעוט אחר מיעוט דתרי קראי ממעטי. ליה:

גמ' בעי חומה - דאינו יכול לאכול מעשר שני אלא לפנים מחומת ירושלים דכתיב (דברים י״ד:כ״ג) ואכלת לפני ה' אלהיך וגו':