לֹא־תִזְבַּח֩ לַיהוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ שׁ֣וֹר וָשֶׂ֗ה אֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֥ה בוֹ֙ מ֔וּם כֹּ֖ל דָּבָ֣ר רָ֑ע כִּ֧י תוֹעֲבַ֛ת יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ הֽוּא׃ (ס)
מנחת חינוך
שלא יקדיש בע"מ. הדינים הם בר"מ פ"א מה' איסורי מזבח ובפרקים הבאים גם כן ושם בה"ה כתב א' בע"מ קבוע וא' בע"מ עובר אם הקריבו עובר בכל אלו שנאמר לא תזבח כו' והר"מ מונה בע"מ עובר ללאו מיוחד מפרשת שופטים וגם הרהמ"ח לקמן פרשת שופטים מביא לאו זה לבע"מ עובר ולשון הר"מ אם הקריבו משמע דבל תקדיש אינו עובר אך עיין בכ"מ כתב אף דבפסוק דמרבינן מיני' מום עובר אינו מבואר אלא זביחה איכא למימר כיון דהתורה הקפידה על בע"מ עובר לענין זביחה כמו בעל מום קבוע ילפינן מיניה דה"ה לשאר לאוין עכ"ל נראה גם כן לענין לאו זה ילפינן מבע"מ קבוע. וכן מביא אח"ז בשם הרמב"ן דאינו מונה בעל מום עובר בלאו מיוחד וכתב דעובר בחמשה שמות ע"ש ובל תקדיש בכלל ונראה דאין הר"מ חולק ע"ז אף על פי שכתב לשון והקריבו מכל מקום כיון דבל תקדיש נפקא לן גם כן מלא תקריבו נקט לשון והקריבו אך דברי הרב המחבר קצ"ע דכאן כתב דהלאו הזה נוהג בכל זמן ובמצוה רפ"ח ורפ"ט ורצ"ו גבי שחיטה זריקה וההקטרה כתב שאינו נוהג היום לפי שאין לנו מקדש בעונותינו ובפ' שופטים גבי הלאו דמום עובר כתב שלא נקריב קרבן שיש בו מום עובר ומסיים ונוהג איסור זה בזמן הבית כי אז בידינו להקריב קרבנות ולפי מה שכתבתי נחשב הלאו דפרשת שופטים ג"כ מהלאוין הנוהגים היום לענין בל תקדיש ומכל מקום אפשר לדעת הר"מ והרב המחבר דבע"מ עובר כיון דנפקא מלאו דפ' שופטים אפשר באמת א"ע על הקדש לבד נהי דעל עבודות לאחר השחיטה דהיינו זריקה והקטרת אימורין עוברים על הלאו דהם כ"ש משחיטה דהם עבודות חמורות אבל על הדיבור שהקדיש לא נוכל לילף אי לאו דגלי קרא בהדיא ואפשר כיון דמום עובר הוא קל דיכול לבא לידי הקרבה א"ע על הקדשו ואפשר שכן דעתם וצ"ע.
מנחת חינוך
שלא ינתן מום בקדשים כו' שום חבורה כו'. ז"ל הר"מ פ"א מהא"מ ה"ז המטיל מום בקדשים כגון שסימא עינו או קטע ידו לוקה שנאמר כו' מפי השמועה למדו כו' והנה לאיזה תכלית פרט הר"מ כגון כו' ולא כתב סתם המטיל מום בקדשים ואפשר לומר לשיטת הר"מ שכתב בהלכה ה' דמום עובר אינו נלמד מפרשה זו רק מלאו לא תזבח כו' בפ' שופטים אם כן בפרשה זו דכתיב כל מום כו' מיירי במום קבוע אם כן אינו חייב מטיל מום בקדשים אלא אם מטיל מום קבוע שאינו עובר כגון סימא עינו או נשברה ידו דהם מומין קבועים כמו שחשב הר"מ אבל אם עושה מום עובר א"ע בלאו הזה כי שם בפרשת שופטים הלאו דלא יקריב מום עובר אבל לא שלא יטיל מום עובר ובפרט שעיקר הטעם שפסלו מקרבן ע"כ פסק המטיל מום בבע"מ פטור וא"כ מום עובר דיעבור המום ויתרפא ויהי' ראוי לקרבן אפשר דאינו בלאו הזה. אך לדברי הרמב"ן שהובא שם בכ"מ דגם מפרשה זו מרבינן מום עובר אם כן גם מום עובר נכלל בלאו הזה והרהמ"ח סתם הדברים ובודאי אפילו אם נאמר דא"ע במטיל מום עובר מכל מקום איסור דרבנן בודאי איכא כי הוא מפסיד קדשים ואפשר כיון דעבר אח"כ לית בו שום איסור ואפשר מכל מקום הוא בזיון קדשים ובעזה"י יבואר עוד לקמן. אבל זה נ"ל פשוט דעכ"פ דוקא מום אבל אם עשה קדשים מח"א בפנים או טרפה או שאר דברים שפוסלים הקרבן בודאי אינו לוקה כי כל מום כתיב אבל כולן אלו לאו בכלל מומין הם כמבואר שם בר"מ אם כן אין לוקין רק אסור משום הפסד קדשים אבל אין לוקין כנלע"ד פשוט. ולענין אם עובר בלאו במטיל מום בשעיר המשתלח או בפ"א אף דמום פוסל בם וכתבתי לעיל דאפשר דעוברים גם כן על בל תקדיש ובל תקריב ומכל מקום אפשר דלאו זה הוא רק בקדשי מזבח ובפרט פ"א דמבואר בגמרא כ"פ דקדשי ב"ה היא אף דחטאת קריא רחמנא מכל מקום לכמה דינים אינם שוים כמ"ש לעיל ולא מצאתי כעת גילוי לזה אם חייב מלקות בהטיל מום בשעיר המשתלח או בפרה. ונראה ג"כ דאם מטיל מום גדול כגון שקטע יד בעוף קדשים ג"כ אינו עובר כמ"ש לעיל דפסול לאו מחמת מום רק דמרבינן מן העוף כו' וגם אינו עובר אם הקדיש עוף מח"א או אם מקריב אם כן נראה דא"ע בלאו הזה כמו שפוסל קדשים בלא מום כגון שעושה טרפה דאינו עובר בלאו הזה וכ"נ דעת הרהמ"ח שכ' שלא נטיל מום בבהמה כיון למ"ש דוקא בהמה. אך במנחות ונסכים שכתבתי לעיל ומבואר בר"מ דהיא אבעיא אם מקדיש הגרועים אם לוקה משום מקריב בע"מ נראה דהם בכלל בע"מ המבוארים בפרשה לענין בל תקדיש ולענין בל תקריב והארכתי לעיל אם כן אם מקלקל בידים בודאי הוא ספק לאו זה ג"כ דאם היא כמו בהמה אסור להטיל מום ג"כ כמו בל תקדיש והר"מ לא הביא זה בפירוש אפשר שסמך על המבין ובפרט שאינו מבואר להדיא בש"ס אין דרכו להביא אבל הדין נ"ל דודאי הוא ס' לאו ועיין בת"כ פרשה ז' מבואר שם דאם מטיל מום בקדשים עובר ג"כ על עשה תמים יהי' לרצון אם כן אם עשה מח"א בפנים נהי דא"ע על הל"ת מכל מקום עובר בעשה וגם אפשר בנסכים כן אבל כבר כ' לעיל דתמים מיעט' התורה גבי עוף אם כן א"ע כלל רק משום הפסד קדשים וצ"ע בכ"ז. ועתו"ס בכורות ל"ח ד"ה וסימנך מסתפקין אם מום עובר הוי שעובר מעצמו אבל אם עובר ע"י רפואה הוי מום קבוע או אפשר כיון דעובר אפילו ע"י רפואה מכל מקום הוי מום עובר ולא נקרא מום קבוע רק אם אינו עובר כלל אפילו על ידי רפואה. ועיין במהרי"ט אלגאזי דפ"א.
אבן עזרא
לא יהיה לכהנים הלוים. כאשר הזכיר משפטי המלך שהוא השופט הזכיר גם משפט הכהנים שהם מורי התורה ואחר שאמר שאין להם נחלה יקחו מאת הזובח הזרוע והלחיים והקיבה הזרוע מהגוף והלחיים שהלשון ביניהם מהראש והקיבה מהקרב ודרך דרש כי הכהן הוא שוחט השלמים הזרוע שכר זרועו בשחיטה והלחיים שכר הברכה והקיבה שכר הבדיקה ועל דרך הפשט כי אלה טובים משאר הבשר גם הזכיר דברי לוי כי גם הם יורו התורה בשערים והעד דברי הימים: