פרשנות מצטטת על דברים יז:ז

אמר משה אני בשר ודם למחר אני מת כו'. וא"ת והא בפרשת נצבים (לעיל ל יט) פירש שם טעם אחר בפסוק העידותי בכם את השמים וגו'. וי"ל דלעיל גבי התראה, שצריכים העדים להתרות באדם שרוצה לעבור עבירה שלא יעבור, וא"כ קשה איך יעשו השמים והארץ התראה והא אין יכולין לדבר, דאין לפרש דמשה התרה בהם בישראל בפני השמים והארץ שלא יעברו, דהא באותו זמן לא רצו לעבור, והוי התראת ספק ולא שמיה התראה, ועל זה פירש"י הסתכלו וכו', והסתכלות כזה הוא כאלו דברו ההתראה בפה, והכא בשירה זה מדבר בעונשן של ישראל, שאם יעברו על מצות השם ויעבדו ע"א, וגבי העונש כתיב (לעיל יז ז) יד העדים תהיה בו בראשונה, לכן פי' כאן טעם אחר:

ואם כן, הדין והמשפט הזה ברשעים מחריבי היישוב מסר אל בני אדם, שהם בטבעם ישמידו אותם ויבערו הרע מקרבם, ועת תתגבר הרע על הטוב, ואין דין ומשפט בארץ, ויהיו בני אדם כדגי הים, הם בעצמם עשו להם הרעה הזאת, ולמה על ה' יזעף ליבו אם איוולתם סילפה את דרכם?

כי ימצא בקרבך. הזכיר לשון בקרבך וכן בסוף הפרשה ובערת הרע מקרבך, לפי שדרך עוברי עברה לעשותה בסתר, ולכך צריך דרישה היטב שיחפש האדם אחר העברות הנעשות במסתרים ובמקומות המחבואים, ושיבער אותן כמו שיבער החמץ מן החורים והסדקים שבבית, וזהו לשון ובערת ולשון מקרבך. ועוד אפשר לומר שיכלול מקרבך מקרוביך, כלומר ובערת הרע מקרוביך, שאם רואה אדם בקרובו שהוא עושה עברה ראוי לו להכלימו לבא כנגדו ושתהיה בו ידו בראשונה, ושלא יחוס על כבודו ושלא יחפה עליו, כענין שכתוב (תהלים טו) וחרפה לא נשא על קרובו.