וּבָאתָ֗ אֶל־הַכֹּהֲנִים֙ הַלְוִיִּ֔ם וְאֶל־הַשֹּׁפֵ֔ט אֲשֶׁ֥ר יִהְיֶ֖ה בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֑ם וְדָרַשְׁתָּ֙ וְהִגִּ֣ידוּ לְךָ֔ אֵ֖ת דְּבַ֥ר הַמִּשְׁפָּֽט׃
יצחק ירנן
הבכורים נותנין אותן לאנשי משמר וכו'. משנה סוף בכורים ר' יהודה אומר אין נותנין אותם אלא לחבר בטובה וחכמים אומרים נותנין אותם לאנשי משמר וכו', וכתב רבינו לחבר בטובה שנותנין אותו לתלמיד חכם בדרך הצדקה והחסד ואפשר לעשות כן לדעת ר"י והלכה כחכמים. ופי' דבריו נ"ל שדעתו לדעת ר"י דאם ירצה ליתנו לת"ח אף שאינו מאנשי משמר של אותו שבוע יתן ואף דאיכא באותו משמר ג"כ ת"ח דכיון דמצוה זאת היא משום צדקה וחסד ת"ח שירצה קודם. אבל הרע"ב לא פי' כן וז"ל אלא לחבר בטובה אין הכהן יכול ליתן הבכורים אלא לכהן חבר וכו' לאפוקי מת"ק יעו"ש, וכתב התוס' יו"ט ואע"ג דאין נותנין דר"י [מיירי] בכהנים, נותנים דחכמים בבעלים. והרב שושנים לדוד נר"ו כתב דלדעתו גם אין נותנין דר"י אבעלים קאי יעו"ש, ואין זה לדעתו דוקא כי כן כתב רבינו בפירוש וכדכתיבנא ולא כתב התוס' יו"ט כן אלא ליישב מתני' לפי' הרע"ב אבל ודאי פשטא דמתני' כפי' רבינו וכן נראה שהבין הר"ש שם בפי' המשנה יעו"ש.
ומהאמור אני אובין ואדון שזו היא כונת רש"י בחומש סדר תבוא, אל הכהן אשר יהיה בימים ההם אין לך אלא כהן שבימיך כמו שהוא, שהכונה לו למ"ש חכמים שנותנין אותן לאנשי משמר יהיו כמו שהם ואף שאינם חברים ומאי דנקט לשון זה אין לך אלא כהן שבימיך נמשך אחר לשון דאמרו רז"ל גבי אל השופט אשר יהיה בימים ההם דסדר (תבוא) [שופטים] ברם הכונה הוא בעד אנשי משמר ובזה סרה מעליו תלונת הרמב"ן יעו"ש הביא דבריו הרא"ם ז"ל, והרא"ם לא דרך בדרך זה בדעת רש"י ז"ל והבין כמו שהבין הרמב"ן בדעתו ואפ"ה תמה על הרמב"ן איך לא הבין דברי רש"י כי אין הפרש בין שופט לכהן ויפה תפשו עליו כי רב המרחק ביניהם כי גבי שופט ליכא מצות עשה להדיין משא"כ בהבאת בכורים כי היא מ"ע.
ולענ"ד נראה לפרש דבריו דהדמיון הוא כך דנהי דליכא מצות עשה להתדיין מ"מ התובע שרוצה להדיין להוציא מהנתבע והנתבע אומר שאינו רוצה להתדיין בשופט זה כי אינו כראשונים וכי מניחו התובע בדברים אלו ודאי מכריחו להתדיין בשופט זה ואפ"ה מזהירו הכתוב אל השופט אשר יהיה בימים ההם אין לך אלא שופט שבימיך ולא יאמר כדברים אלו ולא יסרב מלילך והדמיון בזה הוא בבכורים שלא יאמר איני רוצה להביא בכורי לפני כהנים כאלו שאינם כראשונים ואף שמוכרח להביאם מכח מצות עשה מזהירו הכתוב שלא יאמר כן כי אין לך אלא כהן שבימיך וזה הוא מ"ש בש"ס על זה אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים דתלי הדבר באמירה ודו"ק זה נראה לפי חומר הנושא.
עוד כתב הרא"ם וז"ל אבל בסיפרי שנו וכו' רצה לומר דרשא אחרת אלא כהן שהוא כשר ומוחזק לך באותן הימים היה קרוב ונתרחק כשר. ועל כרחך לומר שהפי' בשניהם אחד וכמו דגבי חכם דעכשיו נתרחק כן גבי כהן דעכשיו נתרחק מאותן השמועות רעות ונמצא הקירוב והריחוק שוה בדמיונם ואף שאין עניינם אחד. וקשיא ליה להרא"ם עצמו בזה דנמצא גבי שופט הקירוב והריחוק הוא כפשטיה והקירוב והריחוק דכהן זה פי' שהוא משמועות רעות ואהא משיב דאין פי' זה זר דר' יוחנן דריש הכי ג"כ גבי שלום שלום לרחוק ולקרוב וזה מדוייק בדבריו שאין הקורבה כאן כמשמעו.
ושוב קשיא ליה על הרמב"ן שפי' דאחר זמן נמצא בן גרושה וכו' דאינו משתנה ממה שהיה שכך הבין בדברי הרמב"ן שמפרש בסיפרי אלא כהן שהוא מוחזק וכשר לך היה קרוב ונתרחק וכו', הכי שהוא מוחזק וכשר באותן הימים ונמצא היה קרוב בכשרות ואח"כ נתרחק שנמצא פסול שפיר דמי דאזלינן בתר השתא וז"ש הכתוב אשר יהיה בימים ההם. ויכנס בו עוד שאם היה וכו' כשר, כלומר בתיבות של אשר יהיה בימים ההם יכנס בו עוד פי' אחר שאם היה קרוב ונתרחק כשר וזה לענין הזקן שאינו נדון ע"פ קרוב, כלומר פי' זה דאמרן בתיבות אלו בענין הזקן שהוא השופט שאינו נדון ע"פ קרוב והיינו מ"ש בסיפרי שם גבי זקן והובא בפ' זה בורר השופט אשר יהיה בימים ההם היה קרוב ונתרחק כשר זה הבין הרא"ם בפי' הרמב"ן וע"פ זה תמה עליו הרא"ם דאינן דומין הדרשות דשופט לכהן, דהדרשה דכהן הוא דאח"כ נתגלה שהיה פסול משא"כ בשופט דתחילה היה פסול ואח"כ נתכשר ברם לפי' הרא"ם שוין הריחוק והקירוב שמתחילה היה קרוב ושוב נתרחק גבי שופט וגבי כהן דמתחילה היה קרוב לעברות ונתרחק אלו הן דברי הרא"ם בקצת ביאור דבריו והוצרכתי לבארם להנצל ממה שהקשה עליו הרב בס' יקרא דשכבי דרוש מ"ד, ראשונה הקשה על מ"ש הרא"ם דמה הפרש יש ביניהם בין כהן לשופט וכו', דרב המרחק ביניהם דבשלמא בשופט צריך שיהיה חכם ומשו"ה אומר שיהיה כראשונים משא"כ בכהן אין צריך שיהיה צדיק וחסיד כראשונים יעו"ש, ולענ"ד לא קשה דהן אמת דאין צריך שיהיו הכהנים צדיקים וחסידים מ"מ אין זה אלא לקושטא דמילתא ומשום דכתיב אשר יהיה בימים ההם אבל אי לאו קרא הו"א הכי שהכהן צריך שיהיה כאהרן ובניו, ועוד היום ר' יהודה אמר במתני' שיתן לחבר בטובה דהיינו ת"ח.
עוד כתב עליו וז"ל ומ"ש דצריך שיהיה פי' קרוב ונתרחק דכהן כמו דשופט, מלבד דלדידיה נמי קשה דהא אינן שוין דבשופט הוי דהיה נשוי בתו וגרשה או מתה ודכהן היינו שהיה רשע וחזר בו עכ"ד. וכבר כתיבנא כונתו דלדידיה אף דאין הנדונות שוות מ"מ דומין הנושאין דמה שהיה בתחילה אינו עכשיו דבתחילה היה נשוי בתו ומתה ועכשיו אינו קרוב וכן בכהן דתחילה היה רשע ועכשיו בעל תשובה.
עוד כתב עליו וז"ל היכן מצא בהרמב"ן שמפרש קרוב ונתרחק שחשבוהו קרוב שהיה כהן כשר לא אמר פי' זה אלא במ"ש בסיפרי שהוא מוחזק וכשר לך וכו' על זה כתב פי' זה אבל בקרוב ונתרחק לא פי' כן אלא דקאי לזקן ולא לבכורים וכו' אלו דבריו. וכבר כתיבנא כונת הרמב"ן לדעת הרא"ם ומוכרח הוא כמו שהבין הרא"ם דאיך אפשר דידרוש כתוב הנאמר בבכורים לענין השופט דאין לומר באם אינו ענין דהא דרש אותו לאם שנמצא בן גרושה וכו' וכמו שהקשה איהו אח"כ להרמב"ן לפי מה שהבין הוא בדבריו נמצא דלפי מה שהבין הוא בדברי הרמב"ן דבריו אינן מובנים כלל וכלל, אלא ודאי הכונה לו כמו שהבין הרא"ם. הנה זכינו לבאר דברי הרא"ם ושוב ראיתי דגם הרב הנחלת יעקב ז"ל הבין כן בדברי הרמב"ן ותמה עליו ולא הביט דהרא"ם לא הבין כן.
וראיתי לו להנחלת יעקב תפש על הרא"ם דהבין בכתוב דאל השופט איירי בהבאת הדין ואינו אלא בהמראתו שאינו רוצה לשמוע לדין כדכתיב והאיש אשר יעשה בזדון וכו' אלו דבריו, ולא ידעתי מה ראה להשתמש מקרא דבתריה טובא והאיש אשר יעשה בזדון ולא מקרא גופיה כי יפלא וכו' דברי ריבות בשעריך וכו' ואל השופט אשר יהיה בימים ההם וכו' עוד הקשה על הרא"ם דשאני בכורים שהוא מצוה וכו' יעו"ש, וכבר תריצנא לזה בסמוך.
עוד כתב הנחלת יעקב על מ"ש הרא"ם אבל בסיפרי שנו אולי בספר הרמב"ן שהיה להרא"ם כתוב כן וכו', ולא ידעתי את שיחו מה הכוונה. עוד כתב הנח"י וז"ל ועוד קשה לי על הרא"ם הלא הרמב"ן לא פי' דברי הסיפרי מדעתו אלא מביא הפי' בשם הגמ' דקידושין וכו' אלו דבריו, והמה תמוהים דלא ראה הגמ' דקידושין ומשיג על הרא"ם, דהגמ' לא אמרה כן בעד הסיפרי אלא לעצמה והרמב"ן פי' (עפ"י) אותו הסיפרי ע"פ אותה הש"ס, וקשיא ליה להרא"ם דאינו סובל פי' זה בסיפרי ואיני מאריך בכל דבריו כי הרואה יראה דלא עיין יפה בדברי הרא"ם וע"פ זה כתב מ"ש.
ומהאמור אני אובין ואדון שזו היא כונת רש"י בחומש סדר תבוא, אל הכהן אשר יהיה בימים ההם אין לך אלא כהן שבימיך כמו שהוא, שהכונה לו למ"ש חכמים שנותנין אותן לאנשי משמר יהיו כמו שהם ואף שאינם חברים ומאי דנקט לשון זה אין לך אלא כהן שבימיך נמשך אחר לשון דאמרו רז"ל גבי אל השופט אשר יהיה בימים ההם דסדר (תבוא) [שופטים] ברם הכונה הוא בעד אנשי משמר ובזה סרה מעליו תלונת הרמב"ן יעו"ש הביא דבריו הרא"ם ז"ל, והרא"ם לא דרך בדרך זה בדעת רש"י ז"ל והבין כמו שהבין הרמב"ן בדעתו ואפ"ה תמה על הרמב"ן איך לא הבין דברי רש"י כי אין הפרש בין שופט לכהן ויפה תפשו עליו כי רב המרחק ביניהם כי גבי שופט ליכא מצות עשה להדיין משא"כ בהבאת בכורים כי היא מ"ע.
ולענ"ד נראה לפרש דבריו דהדמיון הוא כך דנהי דליכא מצות עשה להתדיין מ"מ התובע שרוצה להדיין להוציא מהנתבע והנתבע אומר שאינו רוצה להתדיין בשופט זה כי אינו כראשונים וכי מניחו התובע בדברים אלו ודאי מכריחו להתדיין בשופט זה ואפ"ה מזהירו הכתוב אל השופט אשר יהיה בימים ההם אין לך אלא שופט שבימיך ולא יאמר כדברים אלו ולא יסרב מלילך והדמיון בזה הוא בבכורים שלא יאמר איני רוצה להביא בכורי לפני כהנים כאלו שאינם כראשונים ואף שמוכרח להביאם מכח מצות עשה מזהירו הכתוב שלא יאמר כן כי אין לך אלא כהן שבימיך וזה הוא מ"ש בש"ס על זה אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים דתלי הדבר באמירה ודו"ק זה נראה לפי חומר הנושא.
עוד כתב הרא"ם וז"ל אבל בסיפרי שנו וכו' רצה לומר דרשא אחרת אלא כהן שהוא כשר ומוחזק לך באותן הימים היה קרוב ונתרחק כשר. ועל כרחך לומר שהפי' בשניהם אחד וכמו דגבי חכם דעכשיו נתרחק כן גבי כהן דעכשיו נתרחק מאותן השמועות רעות ונמצא הקירוב והריחוק שוה בדמיונם ואף שאין עניינם אחד. וקשיא ליה להרא"ם עצמו בזה דנמצא גבי שופט הקירוב והריחוק הוא כפשטיה והקירוב והריחוק דכהן זה פי' שהוא משמועות רעות ואהא משיב דאין פי' זה זר דר' יוחנן דריש הכי ג"כ גבי שלום שלום לרחוק ולקרוב וזה מדוייק בדבריו שאין הקורבה כאן כמשמעו.
ושוב קשיא ליה על הרמב"ן שפי' דאחר זמן נמצא בן גרושה וכו' דאינו משתנה ממה שהיה שכך הבין בדברי הרמב"ן שמפרש בסיפרי אלא כהן שהוא מוחזק וכשר לך היה קרוב ונתרחק וכו', הכי שהוא מוחזק וכשר באותן הימים ונמצא היה קרוב בכשרות ואח"כ נתרחק שנמצא פסול שפיר דמי דאזלינן בתר השתא וז"ש הכתוב אשר יהיה בימים ההם. ויכנס בו עוד שאם היה וכו' כשר, כלומר בתיבות של אשר יהיה בימים ההם יכנס בו עוד פי' אחר שאם היה קרוב ונתרחק כשר וזה לענין הזקן שאינו נדון ע"פ קרוב, כלומר פי' זה דאמרן בתיבות אלו בענין הזקן שהוא השופט שאינו נדון ע"פ קרוב והיינו מ"ש בסיפרי שם גבי זקן והובא בפ' זה בורר השופט אשר יהיה בימים ההם היה קרוב ונתרחק כשר זה הבין הרא"ם בפי' הרמב"ן וע"פ זה תמה עליו הרא"ם דאינן דומין הדרשות דשופט לכהן, דהדרשה דכהן הוא דאח"כ נתגלה שהיה פסול משא"כ בשופט דתחילה היה פסול ואח"כ נתכשר ברם לפי' הרא"ם שוין הריחוק והקירוב שמתחילה היה קרוב ושוב נתרחק גבי שופט וגבי כהן דמתחילה היה קרוב לעברות ונתרחק אלו הן דברי הרא"ם בקצת ביאור דבריו והוצרכתי לבארם להנצל ממה שהקשה עליו הרב בס' יקרא דשכבי דרוש מ"ד, ראשונה הקשה על מ"ש הרא"ם דמה הפרש יש ביניהם בין כהן לשופט וכו', דרב המרחק ביניהם דבשלמא בשופט צריך שיהיה חכם ומשו"ה אומר שיהיה כראשונים משא"כ בכהן אין צריך שיהיה צדיק וחסיד כראשונים יעו"ש, ולענ"ד לא קשה דהן אמת דאין צריך שיהיו הכהנים צדיקים וחסידים מ"מ אין זה אלא לקושטא דמילתא ומשום דכתיב אשר יהיה בימים ההם אבל אי לאו קרא הו"א הכי שהכהן צריך שיהיה כאהרן ובניו, ועוד היום ר' יהודה אמר במתני' שיתן לחבר בטובה דהיינו ת"ח.
עוד כתב עליו וז"ל ומ"ש דצריך שיהיה פי' קרוב ונתרחק דכהן כמו דשופט, מלבד דלדידיה נמי קשה דהא אינן שוין דבשופט הוי דהיה נשוי בתו וגרשה או מתה ודכהן היינו שהיה רשע וחזר בו עכ"ד. וכבר כתיבנא כונתו דלדידיה אף דאין הנדונות שוות מ"מ דומין הנושאין דמה שהיה בתחילה אינו עכשיו דבתחילה היה נשוי בתו ומתה ועכשיו אינו קרוב וכן בכהן דתחילה היה רשע ועכשיו בעל תשובה.
עוד כתב עליו וז"ל היכן מצא בהרמב"ן שמפרש קרוב ונתרחק שחשבוהו קרוב שהיה כהן כשר לא אמר פי' זה אלא במ"ש בסיפרי שהוא מוחזק וכשר לך וכו' על זה כתב פי' זה אבל בקרוב ונתרחק לא פי' כן אלא דקאי לזקן ולא לבכורים וכו' אלו דבריו. וכבר כתיבנא כונת הרמב"ן לדעת הרא"ם ומוכרח הוא כמו שהבין הרא"ם דאיך אפשר דידרוש כתוב הנאמר בבכורים לענין השופט דאין לומר באם אינו ענין דהא דרש אותו לאם שנמצא בן גרושה וכו' וכמו שהקשה איהו אח"כ להרמב"ן לפי מה שהבין הוא בדבריו נמצא דלפי מה שהבין הוא בדברי הרמב"ן דבריו אינן מובנים כלל וכלל, אלא ודאי הכונה לו כמו שהבין הרא"ם. הנה זכינו לבאר דברי הרא"ם ושוב ראיתי דגם הרב הנחלת יעקב ז"ל הבין כן בדברי הרמב"ן ותמה עליו ולא הביט דהרא"ם לא הבין כן.
וראיתי לו להנחלת יעקב תפש על הרא"ם דהבין בכתוב דאל השופט איירי בהבאת הדין ואינו אלא בהמראתו שאינו רוצה לשמוע לדין כדכתיב והאיש אשר יעשה בזדון וכו' אלו דבריו, ולא ידעתי מה ראה להשתמש מקרא דבתריה טובא והאיש אשר יעשה בזדון ולא מקרא גופיה כי יפלא וכו' דברי ריבות בשעריך וכו' ואל השופט אשר יהיה בימים ההם וכו' עוד הקשה על הרא"ם דשאני בכורים שהוא מצוה וכו' יעו"ש, וכבר תריצנא לזה בסמוך.
עוד כתב הנחלת יעקב על מ"ש הרא"ם אבל בסיפרי שנו אולי בספר הרמב"ן שהיה להרא"ם כתוב כן וכו', ולא ידעתי את שיחו מה הכוונה. עוד כתב הנח"י וז"ל ועוד קשה לי על הרא"ם הלא הרמב"ן לא פי' דברי הסיפרי מדעתו אלא מביא הפי' בשם הגמ' דקידושין וכו' אלו דבריו, והמה תמוהים דלא ראה הגמ' דקידושין ומשיג על הרא"ם, דהגמ' לא אמרה כן בעד הסיפרי אלא לעצמה והרמב"ן פי' (עפ"י) אותו הסיפרי ע"פ אותה הש"ס, וקשיא ליה להרא"ם דאינו סובל פי' זה בסיפרי ואיני מאריך בכל דבריו כי הרואה יראה דלא עיין יפה בדברי הרא"ם וע"פ זה כתב מ"ש.
פירוש מהרז״ו
והכהנים נמשלו כמלאכים. הכוונה על הכהנים מורי התורה לובשי אורים ותומים שהיו בעלי רוה"ק כמ"ש דברים י"ז ט' ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה וגו' ועשית ע"פ הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא ועל כהן זה אמר כי שפתי כהן ישמרודעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא:
רבנו בחיי
בני אהרן. דרשו רז"ל ולא בנות אהרן, שאין אזהרת טומאת מת בנשים, וטעם הדבר כתבתי בסדר צו לפי שהנשים גרמו מיתה לעולם. ומה שנסמכה פרשה זו של כהנים לפסוק אוב וידעוני, אמרו במדרש צפה הקב"ה שעתיד שאול למלוך על ישראל ולהרוג נוב עיר הכהנים ולדרוש אוב וידעוני, שנאמר (שמואל א כ״ח:ז׳) ויאמר שאול לעבדיו בקשו לי אשת בעלת אוב ואלכה אליה ואדרשה בה, זה שאמר הכתוב (ישעיהו ח׳:י״ט) וכי יאמרו אליכם דרשו אל האובות ואל הידעונים המצפצפים והמהגים הלוא עם אל אלהיו ידרוש בעד החיים אל המתים, אמר להם אם יאמרו לכם אומות העולם הניחו את האלהים בשמים ודרשו אל האובות ואל הידעונים, אמרו להם הלוא עם אל אלהיו ידרוש, האם ישראל יניח אלהיו וידרוש אל המתים, כשם שאמר אליהו לאחזיהו (מלכים ב א׳:ו׳) המבלי אין אלהים בישראל אתה שולח לדרוש בבעל זבוב אלהי עקרון, למה נדרוש אל המתים, לאלהות מתים (תהילים קט״ו:ה׳) פה להם ולא ידברו עינים להם ולא יראו, בעד החיים, שכתוב בו (ירמיהו י׳:י׳) הוא אלהים חיים ומלך עולם. אם תאמר ממי נדרוש, הרי הוא אומר (דברים י״ז:ט׳) ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם ודרשת. א"ר יהושע דסכנין בשם רבי יהושע בן לוי הראה לו הקב"ה למשה דור דור ודרשיו דור דור ופרנסיו דור דור ומלכיו, והראהו שאול המלך הוא ובניו נופלים בחרב, אמר לפניו רבש"ע מלך ראשון שיעמוד ידקר בחרב, אמר לו אמור אל הכהנים בני אהרן עד כאן. ובסדר שופטים אבאר לך בעז"ה ענין בעלת אוב כי יש שם דעות וחלוק סברות.
גור אריה
זמין למנויי פרימיום בלבדרש"י
בתרי גפי אסור - אלא אם כן עמד והלך. כתוב בהלכות גדולות כל היכא דבעי בדיקה כגון נפולה ושבורה ודרוסה דמיתכשרי בבדיקה ה"מ בדורות קמאי דהוו בקיאי למיבדק אבל אנן לא בקיאינן ולא סמכינן אנפשין ולי נראה דאין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות ומותר לסמוך עליו דכתיב (דברים יז) ואל השופט אשר יהיה בימים ההם אבל הוא יזהר יפה ולהביא לפניו כל הטבחים וכל הבקיאין בדבר כי היכי דנימטייה שיבא מכשורא: