וְכָל־הָעָ֖ם יִשְׁמְע֣וּ וְיִרָ֑אוּ וְלֹ֥א יְזִיד֖וּן עֽוֹד׃ (ס)
אור חדש
ויש לפרש גם כן הפסוקים כפשוטן; כי אסתר בקשה להעביר את רעת המן ואת מחשבתו. אמרה "רעת המן" שלא יהרגו אותם, "ואת מחשבתו" אף שאין כאן מעשה, מכל מקום הם חושבים עליהם שהם ראוים (-להרוג-) [ליהרג], כמו שחשב המן הרשע על היהודים. ואם כן יהיו היהודים כמו הפקר, שיעשה כל אחד בהם כרצונו. כל זה יש להעביר על ידי שיהרגו שונאיהם. ומה שהיתה אסתר צריכה עתה ליפול לפני רגליו, כי עתה בקשה דבר יותר; מפני כי אסתר היתה חושבת כי מה שעשה אחשורוש היה זה בשבילה, שהיא מלכה שלו, והיא אמרה כי היתה נמכרת עם עמה להרוג אותם. אבל בכאן בקשה להעביר רעת המן שחשב על כל היהודים, ובודאי זה צריך בקשה יתירה. ולכך אמר המלך (פסוק ז) כי הנה נתתי את בית המן, דבר זה בשביל אסתר, שהיה רוצה לשלוח בה יד, שהיה סבור אחשורוש שמחשבתו של המן היה על אסתר, כמו שאמרנו למעלה. לכך אמר "הנה נתתי בית המן לאסתר" בשביל זה, ובשביל אשר שלח ידו ביהודים לכך נתלה המן, כי התליה על עץ דבר נגלה אל הכל, כדי שישמעו ויראו ולא יזידון עוד (עפ"י דברים יז, יג). ואם כן אין הדבר כמו שאת חושבת כי הכל עשיתי בשבילך, שאין זה כן. כי מה שנתתי לך בית המן, היה בשבילך. אבל התליה על העץ הוא בשביל היהודים, שהם צריכים חזוק יותר ושמירה, ולכך בשבילם נתלה על העץ, כדי שיהיה נודע אל הכל, ולא יוסיפו לעשות כמו זה.
הטור הארוך
והיה עקב תשמעון. פירש"י אם המצות הקלות שאדם דש בעקיבו תשמעון וכו'. ולפי זה צריך לפרש שהפסוק מדבר בשני דברים והיה עקב תשמעון מצות הקלות ואת המשפטים תשמעון גם כן. והרמב"ן כתב לפירש"י אולי מזהיר במשפטים קלים בדיני ממונות שלא יבזו אותם. והמפרשים פירשו כי עקב הוא שכר באחרית וכן בשמר' עקב רב ופי' הפסוק והיה באחרית תשמעון המשפטים ישמור לך השם הברית והחסד כי בלשון הקודש קורא להתחלת כל דבר בלשון ראש וכך קורא לאחרית כל דבר בלשון עקב כי הלשון תופס דמיונו באדם והראש בו תחלה והעקב אחרית. ואונקלוס תרגם חלף כמו חלף עבודתכם עשאו לשון סביב נגזר מוהי' העקוב למישור הדרך המעוקל ההולך סביב ופי' הפסוק והיה סיבת שומעכם המשפטים ועשותכם אותם שישמור השם לכם בריתו. והזהיר במשפטים כי לא יהיה עם רב כולו נזהר במצות כולן שלא יחטאו בהם כלל רק במשפטים יעמידו התורה כמו שנא' בהם וכל ישראל ישמעו וייראו. ועוד הוצרך להזכיר בהם כי רבים ירחמו מלדון הנדון אחר שכבר נעשית העבירה כמו שאומר לא תגורו מפני איש. והזכיר כל אלה במסית לא תאבה לו ולא תשמע אליו לא תחוס עינך עליו לה תחמול ולא תכסה מזהיר לא חשמע אליו מפני הטעאתו לא תחוס מפני הרחמנות שירחמו רכי הלב על הנדונים ולא תכסה עליו שלא תשתוק בעבור תוקפו ויראת בני משפחתו:
אבן עזרא
ומת האיש ההוא. בית דין ימיתוהו והטעם וכל ישראל ישמעו ויראו וכאשר הזכיר השופט באר המשפטים שהוא חייב לשמרם: