פרשנות מצטטת על דברים יז:יד

וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ וְגוֹ׳. לֹא מָצִינוּ לְשׁוֹן ״וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ״ כִּי אִם כָּאן וּבְפָרָשַׁת הַמֶּלֶךְ, לְפִי שֶׁאַחַר יְשִׁיבָה וִירֻשָּׁה יִשְׁמַן יִשְׂרָאֵל וְיִבְעָט וְיִשְׁאֲלוּ לָהֶם עִנְיְנֵי שְׂרָרוֹת כְּכָל הַגּוֹיִם, כָּךְ בְּפָרָשַׁת בִּכּוּרִים הָיְתָה הַכַּוָּנָה לְהַכְנִיעַ רוּם לְבָבָם אֲשֶׁר אַחַר יְרֻשָּׁה וִישִׁיבָה יַשִּׁיאֵם לִבָּם לוֹמַר כִּי לָהֶם הָאָרֶץ וּבְחַרְבָּם יְרָשׁוּהָ וְיִשְׁכְּחוּ אֶת ה׳. זֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה״, כִּי בֶּאֱמֶת לֹא בְּתוֹרַת יְרֻשָּׁה אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ, כִּי בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת אֲבָל מֵה׳ הָאָרֶץ נְתוּנָה לְךָ בְּמַתָּנָה עַל מְנָת לְהַחֲזִיר אֵלָיו גְּמוּלוֹ וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו, וְלִבְּךָ לֹא כֵן יְדַמֶּה אֶלָּא ״וִירִשְׁתָּהּ״, שֶׁתַּחֲזִיק בָּהּ כְּיוֹרֵשׁ כְּאִלּוּ הִיא יְרֻשָּׁה לְךָ מֵאֲבוֹתֶיךָ, ״וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ״, כְּתוֹשָׁב, לֹא כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה כג): ״וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִיתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם״ וְגוֹ׳. וְכָל זֶה יְבִיאֲךָ לִידֵי רוּם, שֶׁתִּשְׁכַּח אֶת ה׳, עַל כֵּן אָנֹכִי מְצַוְּךָ מִצְוַת הַבִּכּוּרִים. וְכֵן פֵּרֵשׁ הָרַמְבַּ״ם, שֶׁעִקַּר טַעַם מִצְוָה זוֹ הַהַכְנָעָה וְהַהִשְׁתַּעְבְּדוּת אֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְהָעֵד עַל זֶה מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: ״הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה׳ אֱלֹהֶיךָ״, ״הִגַּדְתִּי״ לְשׁוֹן עָבָר, וַהֲלֹא עֲדַיִן לֹא הִגִּיד כְּלוּם, אֶלָּא שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר שֶׁבַּהֲלִיכָה וַהֲבָאָה זוֹ כְּבָר דּוֹמֶה כְּאִלּוּ הִגַּדְתִּי דֶּרֶךְ וִדּוּי ״כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ״ וְגוֹ׳, רוֹצֶה לוֹמַר לֹא בְּתוֹרַת יְרֻשָּׁה כִּי אִם בְּאֹפֶן זֶה שֶׁנִּשְׁבַּע ה׳ לַאֲבוֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ, וּמֵעִיד אֲנִי עַל עַצְמִי בַּהֲבָאַת הַבִּכּוּרִים כִּי מֵאֵת ה׳ הָיְתָה הָאָרֶץ לִי לְמָנָה וּמַתָּנָה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר: ״וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית״, ״וְנָתַתָּ״ לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא ״וְלָקַחְתָּ״, לוֹמַר לְךָ שֶׁמֵּרֵאשִׁית זֶה אֲשֶׁר תָּבִיא בֵּית ה׳ לִתֵּן הוֹדָיָה וְכָבוֹד לִשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, מִמֶּנּוּ תִּקַּח אֶת כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה וְתִזְכֶּה בְּכָל פְּרִי הָאֲדָמָה אַחַר שֶׁכְּבָר הוֹדֵיתָ כִּי תָּבִיא הָרֵאשִׁית מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה׳ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, כִּי אֶרֶץ זוֹ לֹא תִּקָּרֵא אַרְצְךָ כִּי אִם אַחַר הֲבָאַת הָרֵאשִׁית, וְעַל יְדֵי הֲבָאָה זוֹ תִּקַּח לְךָ כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה. וַהֲבָאָה זוֹ הִיא הַהַגָּדָה הָאֲמוּרָה בְּפָסוּק ״הִגַּדְתִּי הַיּוֹם״.

לא יהיה לכהנים הלוים. כאשר הזכיר משפטי המלך שהוא השופט הזכיר גם משפט הכהנים שהם מורי התורה ואחר שאמר שאין להם נחלה יקחו מאת הזובח הזרוע והלחיים והקיבה הזרוע מהגוף והלחיים שהלשון ביניהם מהראש והקיבה מהקרב ודרך דרש כי הכהן הוא שוחט השלמים הזרוע שכר זרועו בשחיטה והלחיים שכר הברכה והקיבה שכר הבדיקה ועל דרך הפשט כי אלה טובים משאר הבשר גם הזכיר דברי לוי כי גם הם יורו התורה בשערים והעד דברי הימים:

לפי שאם יאמרו וכו'. ואם תאמר דאכתי קשה דמאי ענין נתינת הארץ לישראל אצל מצות התורה שכתוב זה בתורה, ואין זה קשיא, מפני שרוב מצות התורה תלויות בארץ, שהרי תרומות ומעשרות (קידושין לז.) ובנין בית הבחירה (סנהדרין כ ע"ב) בארץ תולה, ואם אין הארץ לישראל לא יתכן אלו המצות כלל, שהרי באלו כתיב (דברים יז, יד) "וירשתה וישבתה בה", ויאמרו האומות 'ליסטים אתם' ולא ירשתם את הארץ, אלא בגזילה בא לידכם. והרמב"ן כתב גם כן שכל מצות שבתורה 'משפטי אלקי הארץ', כלומר שכל המצות שבתורה הם שייכים דוקא בארץ. וכן כתוב בספר מלכים (ר' מ"ב יז, כו) כשגלו ישראל וישבו גוים בארץ – "ולא ידעו משפט אלקי הארץ וישלח בם ה' האריות", נמצא התורה היא "משפט אלקי הארץ". ועיין בדברי הרמב"ן בפרשת תולדות בפסוק "וישמור משמרתי" (להלן כו, ה). ולפיכך הוצרך לכתוב בתורה שמן הדין בא הארץ לישראל – שהוא בראה והוא נתנה:
ואם תאמר תינח פרשת בראשית, שאר ספורים שנכתבו בתורה מאי איכא למימר (קושית הרא"ם), ואין זה קשיא גם כן, שאם היה נכתב פרשת בראשית בלבד לומר שהקדוש ברוך הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו – ישיבו האומות שקר אתם דוברים, שלא נתן הקדוש ברוך הוא הארץ לכם, שאין הקדוש ברוך הוא עושה דינא בלא דינא (ברכות ה ע"ב), כי למה יטול הארץ מן האומות ויתן לישראל, אבל השתא שכתוב כל הסיפור שכל הדורות היו מכעיסין לפני הקדוש ברוך הוא עד שבא אברהם וקבל שכר כולם (אבות פ"ה מ"ג), נטל הארץ מן האומות ונתן הארץ לזרעו לנחלה, ולא לכל זרעו – שהרי אמר לאברהם "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וגו'" (להלן טו, יג), ולא נתקיים זה לא בישמעאל ולא בעשו, רק בזרעו של יעקב, שהיה הקדוש ברוך הוא מביא אותם לשיעבוד, ונתקיים בהם "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי וכו'" (שם שם יד), עד "החדש הזה לכם", ולפיכך הוצרך לכתוב כל הספור שהיו ישראל בשעבוד וגאל אותם, ולפיכך נתינת הארץ לישראל, ולא לישמעאל ולא לעשו:
והקשה הרמב"ן דמאי קשה לרבי יצחק שלא היה לכתוב בתורה "בראשית", שאם לא כתב זה בתורה היה עולה על הדעת שהעולם קדמון, ולא ברא הקב"ה כלל העולם 'יש מאין', ומי שיאמין שהעולם קדמון כמו שיאמין ארסטו – כל הניסים שהם בשינוי העולם שבאו בתורה הם נמנעים, ואין לו תורה כלל, ובחדוש העולם 'יש מאין' כל הנסים הם אפשרים שהרי גם הבריאה ברא הקב"ה הכל 'יש-מאין', ולמה לא נאמין בחידוש ובריאות הניסים כלם, ואין זה קשיא, שאין בריאת העולם ראיה על הניסים שחידש הקדוש ברוך הוא, אדרבא – הניסים שחידש הקב"ה הם ראיה על בריאת העולם, שחידוש הניסים ראינו בעינינו, ואילו חידוש העולם לא ראינו בעינינו, ואיך יהיה ראיה מן החידוש על הניסים. וכן בפירוש אמר הכתוב (שמות כ, ב) "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", ואילו 'אנכי אשר בראתי שמים וארץ' לא אמר, וכן הרבה מצות תולה הכתוב ביציאת מצרים מפני שראינו זה בעינינו, ואין אדם יכול להכחיש הנס, וכן פירש הראב"ע בפרשת יתרו, עיין שם:

ופרט לך באחת מהן - גבי מלך כתיב (דברים י״ז:י״ד) כי תבא אל הארץ וגו' וירשתה וישבתה בה ואמרת אשימה עלי מלך:

בכניסתם לארץ - דבכולהו כתיב ירושה וישיבה וירשתה וישבת בה ואמרת אשימה עלי מלך (דברים י״ז:י״ד) בעמלק כתיב (שם כה) והיה בהניח ה' וגו' ובבנין בית הבחירה כתיב (שם יב) ועברתם את הירדן וישבתם בארץ וגו' והדר כתיב והיה המקום וגו':