פרשנות מצטטת על דברים יז:יח

ויסעו מרפידים וגו׳. כ״ז מיותר. ומש״ה תניא במכילתא מה ביאתן למדבר סיני ע״מ לקבל תורה כך נסיעתן מרפידים ע״ד לקבל תורה. ועדיין יש להבין מאי נ״מ בזה שנסעו מרפידים עמ״כ. אלא מכאן יש ללמוד דכל דבר שבקדושה מה שהאדם מכין עצמו יותר לזה חל עליו יותר ההכשר לזה. וראיה מהא דאיתא פ׳ הפועלים גדולים מעשה חייא. דגדיל נישבי וצייד טביא ומאריך מגילתא לינוקי. ולכאורה כ״ז טורח בכדי והרי לקדושת המגילות סגי לקנות עורות מן השוק ולעבדן לשמה. אלא משום שרצה ר״ח להגדיל כח קדושת המגילות כדי שיהא בכחן לפעול בלב התינוקות בשפע יתירה. ע״כ הוחיל להקדיש פעולותיו לשם קדושה הרבה לפני השעה ההכרחית ע״פ דין שהוא העבוד. ולמד ר״ח ממקרא זה שהתחילו להכין עצמם לקבלת התורה מתחילת נסיעה מרפידים כדי שיהיו מוכשרים יותר למעמד הנבחר הלזה. וע׳ מש״כ להלן כ״ח ג׳. ובספר דברים י״ז י״ח:

אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ עִם כָּל אֶחָד יְדַבֵּר כְּדֶרֶךְ כָּל הַתּוֹרָה, "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת (כל) חֻקֹּתַי (ועשיתם אותם) עֶרְוַת אָבִיךָ וְעֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה" (ויקרא יח ה ז), "וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה" (שם יט ט), "וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ וּמָצָאתָ כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" (דברים ד כט), וְרֹב מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה כֵּן, וְהֶפֶךְ מִזֶּה "רְאֵה אָנֹכִי נוֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם" (שם יא כו). וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ (ב"ר מח ו), לַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם אָמַר. וְגַם זֶה יִתָּכֵן, שֶׁאָמַר לַגָּדוֹל אַל נָא תַּעֲבֹר, וְאַתָּה וְרֵעֶיךָ אֲשֶׁר יִשָּׁאֲרוּ עִמְּךָ תִּרְחֲצוּ רַגְלֵיכֶם. וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי שֶׁקָּרָא אֶת כֻּלָּם אֲדוֹנִים וּפָנָה אֶל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, לָרִאשׁוֹן אָמַר אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר, וְכֵן אָמַר לַשֵּׁנִי, וְכֵן אָמַר לַשְּׁלִישִׁי, לְכָל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ יִתְחַנֵּן, אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ וְיֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם כֻּלְּכֶם. וְזֶה דֶּרֶךְ מוּסָר וְכָבוֹד מֵרֹב חֶפְצוֹ לְהִתְנַדֵּב עִמָּהֶם. וְהִנֵּה הִכִּיר בָּהֶם שֶׁהֵם עוֹבְרֵי דֶּרֶךְ וְאֵין חֶפְצָם לָלוּן שָׁם, וְלָכֵן לֹא בִּקֵּשׁ מֵהֶם רַק שֶׁיֻּקַּח מְעַט מַיִם לִרְחֹץ רַגְלֵיהֶם מְעַט מִפְּנֵי הַחֹם, לָתֵת מַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה, וְיִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ לְרוּחַ הַיּוֹם, לֹא יָבוֹאוּ בְּאֹהֶל וּבְמִשְׁכָּן:

וְאָמְרוֹ ״תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ״ וְגוֹ׳, אָנוּ מְקַבְּלִים אוֹתָהּ מוֹרָשָׁה קְהִלַּת וְגוֹ׳. וּפֵרוּשׁ ״צִוָּה לָנוּ״ אֶפְשָׁר לְפָרְשָׁהּ לְעוֹז מַלְכוּת, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אֵין צַו אֶלָּא מַלְכוּת, שֶׁהִמְלִיכָהּ עָלֵינוּ שֶׁעַל פִּיהָ יָקוּם דָּבָר, וְגַם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יַמְלִיכוּ עֲלֵיהֶם יִהְיֶה עַל פִּי הַתּוֹרָה, וְאוֹתָהּ יִכְתֹּב וְיָשִׂים לְפָנָיו כְּאָמְרוֹ (דברים יז:יח) ״וְכָתַב לוֹ״ וְגוֹ׳, וְהוּא מַאֲמַר הַכָּתוּב (משלי ח:טו) ״בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ״. וּלְמַעְלָה בְּפָסוּק ״אַף חֹבֵב״ פֵּרַשְׁנוּ הַכָּתוּב בְּאֹפֶן אַחֵר עַל נָכוֹן.

פְּלֹנִי אַלְמֹנִי. כָּסֵי וְטָמִיר, פְּלוֹנִי, לְשׁוֹן: כִּי יִפָּלֵא 'יִתְכַּסֵּי'.