כִּֽי־יַכְרִ֞ית יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ אֶת־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ אֶת־אַרְצָ֑ם וִֽירִשְׁתָּ֕ם וְיָשַׁבְתָּ֥ בְעָרֵיהֶ֖ם וּבְבָתֵּיהֶֽם׃
אלשיך
כי יכרית ה' אלהיך כו'. ראוי לשית לב. (א) למה נסמכה פרשה זו אל הקודמת כי אין לה עמה ייחס כלל. (ב) אומרו וירשתם וישבת בעריהם ובבתיהם אם הכונה היא שלא נתחייבו בערי מקלט עד אחרי כיבוש וחילוק היה די יאמר וירשת' וישבת בה כבשאר מקומות שהחיוב הוא בענין זה ולמה האריך ואמר וישבת בעריהם ובבתיהם. (ג) אומרו תכין לך הדרך כי מהראוי יאמר תכין לרוצח הדרך ולא יאמר לך. (ד) אומרו לנוס שמה כל רוצח כי מהראוי יאמר כל רוצח מכה נפש בשגגה כמו שנאמר פרשת מסעי כי מאומרו רוצח סתם יראה אפילו מזיד. (ה) אומרו וזה דבר הרוצח אשר ינוס אל אחת הערים האל וחי אשר יכה את רעהו בבלי דעת כי חצי הפסוק הוא מיותר כי אחר יאמרו אשר ינוס שמה כל רוצח היה לו לומר אשר יכה את רעהו בכלי דעת כו' וגם לשון אומרו וזה דבר בלתי צודק יפה והנה רבינו ז"ל אמרו שהוא שחייב הרוצח אם יכבדוהו ביותר לומר רוצח אני והן אמת שקבלתם אמת אך עדיין לא יבצר שיכוין דבר זולתו גם כן על פי לשון המקרא כי אין בכ' רוצח אני שיאמר עליו גם לפי פשוטו נדבר דבר בסוד. (ו) אומרו הוא ינוס כו' כי מלת הוא מיותרת. (ז) אומרו על כן אנכי מצוך לאמר שלש כו' כי אומר לאמר מיותר ובלתי מובן כי אינו לאמר לזולת. (ח) אומר ואם ירחיב ה' כו' ויספת כו' כי הנה פשוטו של מקרא הוא על ימות המשיח ואז כמו זר יחשב ירבו רצחנים שיצטרכו שלש ערים אחרות בתוך ארץ ישראל זולת אשר מעבר לירדן. (ט) אומר ואם ירחיב כו' שהוא לשון מסופק ולא אמרו כבי ירחי:
תוספות יום טוב
עד חצות. פירוש עד חצות תולין במנהגא אבל מחצות ולמעלה איכא איסורא. ולדברי הר"ב דיהיב טעמא כפי' רש"י משום ביעור וכו' ותקון [מצה של] מצוה. נראה דאף בזמן הזה קאמרינן. והקשה המגיד בפ"ח מהי"ט דאם כן ערבי חג הסוכות נמי הרי יש לו לטרוח בסוכתו אלא הטעם כדאיתא בירושל' דמחצות שחיטת הפסח ואינו בדין שתהא עסוק במלאכה וקרבנך קרב. ותמיד שאני דרחמנא אמר (דברים י"ט א) ואספת דגנך והאידנא אע"ג דבטל הטעם לא בטלה הגזירה עכ"ד. ולי נראה ליישב דשאני צרכי מצה מעשיית סוכה דסוכה רגילין להקדים לעשותה וזריזין מקדימין ממוצאי יום הכפורים. ולפיכך אין בה טרדה בערב יו"ט שכבר הכינה אבל מצה הרי אמרו בירושלמי [ר' יוסה] אוסר מצה ישנה ונהוג כולי עלמא שלא לאפותה קודם ו' שעות כזמן שחיטה כדאיתא בטור סי' תנ"ח ומשום כך איכא טרדה בע"פ. ועי' במשנה ה' מ"ש שם בס"ד. [*ועי' מ"ש במשנה ג' פרק ה' דחולין]:
מלבי"ם
תנו. מבואר בספרי (פ' מסעי) כי לא נתחייבו בהפרשת ערי מקלט עד אחר ירושה וישיבה, דכתיב (דברים יט, א) כי יכרית ה' אלהיך את הגוים כו' וירשתם וכו', ולכן לא צוהו עד גמר חילוק הארץ: