פרשנות מצטטת על דברים יט:ו

פן ירדוף גואל הדם לכך אני אומר להכין לך דרך וערי מקלט רבים. פי' האי פן ירדוף לאו אדסמיך ליה קאי לומר שינוס הרוצח אל אחת הערים האלה וחי שמא ירדוף אחריו גואל הדם דא"כ השתא נמי ירדוף אחריו עד העיר של מקלט והשיגו כי יחם לבבו אלא אשלש ערים תבדיל ואתכין לך הדרך דלעיל קאי לומר שמה שהוצרך הכתוב להרבות לך ערי מקלט רבים ולא הספיק באחד מהם וגם להכין לך הדרך לכתוב בכל פרשה ופרשה מפרשת דרכים מקלט מקלט הוא פן ירדוף גואל הדם וגו' אבל השתא דאיכא ערי מקלט רבים וגם כתוב בכל פרשה ופרשה מפרשת דרכים מקלט מקלט יוכל להנצל הרוצח בקלות ולא יוכל גואל הדם הרודף אחריו להשיגו וזהו שסיים בו על כן אנכי מצווך לאמר שלש ערים תבדיל לך וההכנה לא הוזכרה פה כי סמך על הנזכר לעיל ולא רצה להאריך פה שנית:

וזה דבר הרוצח. שלש מקומות בתנ"ך שנזכרו שם ערי במקלט, בהרחבת ענין, השנים מהם לענין מצוה והשלישי לתכלית ספור, השנים הם בתורה ומהם הא' בספר במדבר סי' ל"ה והשני שלפנינו והשלישי הוא בס' יהושע בסי' ך' כלו, ועוד נדבר במה שנזכר מזה בדברים ד', ולהיות ערי מקלט ענין נכבד הוא ומחקי התורה האומרים דרשני אמרתי להעמיק קצת החקירה בו ולהגיע לתכלית המבוקש צריכים אנו לפתור הג' מקומות ולבדוק בהם ובדקדוקיהם אם באולי יעלו בהסכמת אחת, והנה בספר במדבר ערי מקלט הם ששה, בספר דברים שלשה, ובספר יהושע עוד הפעם ששה — בספר במדבר מצינו שאם יצא הרוצח בשגגה מערי מקלט ונהרג ע"י גואל הדם אין לו דמים ואין מזה זכר לא בספר דברים ולא בספר יהושע — וכנגד זה מצאנו בס' דברים שאם מי שרצח במזיד נמלט לא' מערי מקלט, שיוציאוהו משם וידונוהו משפט מות ולא נזכר זה לא בספר במדבר ולא בספר יהושע — בס' יהושע מצינו שהנמלט לא' מערי מקלט חובה עליו לעמוד לפני זקני העיר ולסדר לפניהם טענותיו ואין זכרון לזה בתורה — זמן עמידת הרוצח בערי מקלט נתבאר בס' במדבר ר"ל עד מות הכהן הגדול ומס' דברים היה נראה שיעמוד שם כל עוד שתתמיד הסכנה, ומשינוי זה נולד עוד שינוי אחר גדול ממנו והוא שבס' במדבר ענין ערי מקלט נראה כמין עונש שענש הוא יתברך להורות בשגגה והעד שהוגבל בתורה זמן עמידתו שם תחת שמספר דברים נוכל ללמוד שערי מקלט נקבעו למפלט ולמנוס לנרדף מגואל הדם, ומלבד זה השנוי העצמי בתכלית המצוה מצינו בס' במדבר ולא ימות הרוצח עד עמדו לפני העדה למשפט, נראה שכל מגמת התורה כדי שלא יהרג הרוצח כל עוד שתלוי משפטו בב"ד, ובס' יהושע נוסף על קץ זה — הקץ האחר והוא עד מות הכהן הגדול כמו שזכרנו ומזה שתכף שיצא זכאי בב"ד יצא מערי המקלט ואיש לא יגע בו, ובזה הושווה ס' יהושע לס' דברים כאשר כתבנו, ונשיב בקצרה על אלה הסתירות הנראות והוא שמספר ערי מקלט לעולם ששה בכל אופן ולהיות שכבר משה הבדיל שש ערים בעבר הירדן מזרחה (דברים ד') לא נשארו כ"א שלש להבדיל (דברים י"ט) ומזה בספר יהושע נזכרו שש הערים כי באותו זמן כבר נבדלו הששה וביותר יתישב כפי דעה חז"ל שלא היו הג' קולטות עד שנבדלו כל הששה, וכבר ידוע שבס' דברים שהוא משנה תורה התחדשו בקצת מצות דברים שלא באו במ"א ובקצתם חסר איזה פרט וזה מהם להיות שלא נזכרה בו קצבת הגלות הזה והוא עד מות הכ"ג. ומה שנאמר בס' יהושע על סדור טענותיו של הרוצח לפני הזקנים כבר כלול במ"ש בתורה, שאין ערי מקלט קולטות עד שיתבאר ביאור גמור שהרג בשגגה וזה פשוט לפני ב"ד כי להם המשפט — ועל אומרו עד עמדו לפני העדה למשפט ראיתי לרד"ק שפירש ששני קצין הן ליציאת הרוצח מערי מקלט הא' אם יתבאר בב"ד שהרג בזדון אז יוציאוהו ויהרגוהו, והשני עד מות הכ"ג אם אמת נכון שהרג בשגגה.

ובן אין לו. אין לתרגם מלת בן כאן על בן הזכר (זאָהן) דהא ביש לו בת ג"כ לא הותר היבום, אבל מלת בן כולל זכר ונקבה, כמו בעצב תלדי בנים, ולזה פרט הכתוב (ירמיה ח') לאמר ילד לך בן זכר. ונכלל במלת בן גם הנכד (ענקעל), כמו הידעתם את לבן בן נחור (בראשית כ״ט:ה׳) ולבן היה בן בתואל בן נחור, ואמר הכתוב על בלשצר שהוא בן נבוכדנצר, והוא בן בנו, והראוי לתרגם כאן מלת בן (נאכקאָממען) כל זרע הבא אחריו, כמו שנקראו כל הדורות בני ישראל, והוא כולל הבן והבת, ובת הבן, ובת הבת. ערש"י כאן. ודע דאמרי' (יבמות כ"ב) אפי' יש לו בן ממזר פטור מן היבום, מדאמר קרא ובן אין לו, עיין עליו פירש"י דהוי מצי למכתב אן לו (בלא י') כמו מאן יבמי, מאן בלעם, ולהכי כתיב אין ביו"ד למדרשה עיין עליו, דאם יש לו בן בעולם פוטר; ואמרי' נמי (קדושין ד') ויצאה חנם אין כסף, מדלא אמר קרא אן (בלא יו"ד) אלא אין (ביו"ד) אתי למדרש אין כסף לאדון זה שיוצאה ממנו אבל יש כסף לאדון אחר שיוצאה ממנו, ומאן איהו אב, דהאב זוכה בכסף קדושין; ותו אמרי' התם, וזרע אין לה, אין לי אלא זרע כשר (דמעכבה מלאכול בתרומה) זרע פסול מנין (דמעכבה ג"כ) ת"ל אין לה עיין עליה (שאם מת בתה והניח אחריו זרע אף הוא מעכבה עתוס' שם. ענין דרשת רבותינו בזה פי' הערוך בשם ר"ח בערך אן, והשתדל בפי' גם הסמ"ע בחוה"מ סי' רע"ו. והשיב ע"ז בתוי"ט פ"ב דיבמות מ"ה, וגם על דברי התוי"ט השיב שפיר בקול הרמז שם. אמנם דברי רש"פ בזה יותר ברורים שכתב, מלת אין נגזר ממלת אי', שבא לפעמים גם כשאין השואל מעמיד את הנשאל להשיב על שאלתו, כ"א כמכריז ומפרסם היות הדבר נעדר העדר מבורר שאין להסתפק בו, והיא תמיה קיימת שאינה זוקקת לתשובה, כמו ויגוע אדם ואיו, אי' בית נדיב, איה אלהיך אשר עשית לך, כי הנה פעולות אלה האלילים לא היו במציאות מעולם ואמר בדרך התול אי' הם ויתפרסם שאין בהם ממש, ומזה האופן אשר יורה עליו מלת אין בתוספת נו"ן להוראת ההעדר המקויים, כמו אין לה ולד, ואיש אין בארץ, שהוא בעצמו הענין שיהיה הדבר נעדר במוחלט עד שא"א להגיע בו אל איזה נקודה זמנית או מקומית, כי כ"מ או זמן שאנו קובעין אותו בו, מיד שנחפש אותו שמה לא נמצאנו, ונהי' נשארים תמיד לשאול עליו אי' הוא (נירגענדס), ומזה המין אמרו (שמות ח') כי אין כה', כי אין כמוני (שם ט'), אין עוד מלבדו (דברים ד׳:ל״ה) ודומיהם, שהענין בלתי מצוי בשום זמן ומקום, וכן יפול האין המוחלט על האמתיות הקיימות שהסותר נמנע בכל זמן ובכל מקום, כמו ולו אין משפט מות (דברים י״ט:ו׳) שהוא דבר אמתי קיים לעד ובכל מקום, שאין להורג בשגגה משפט מות, וכן אין לנערה חטא מות וכדומה לזה; אמנם לפעמים יורה ג"כ מלת אין על ההעדר המשולח, שהי' הדבר נעדר בזמן מיוחד והי' מצוי קודם לכן או אח"כ במקום מיוחד או בכ"מ או שהוא בלתי מצוי במקום מיוחד, אבל הוא מצוי במקום אחר בכל זמן או בזמן מיוחד ומזה המין ההעדר הבלתי מוחלט אמר (בראשית מ״ז:י״ג) ולחם אין בכל הארץ, שבאותו פעם לא הי' לחם, גם לא הי' חוסר הלחם מתפשט בכ"מ כי במצרים היה לחם, וזרע אין לה (ויקרא כ"ב) שאין לה עתה אעפ"י שהי' לה קודם, כי ימות ובן אין לו שאין לו בשעת מיתה אעפ"י שאפשר שהיה לו קודם לכן ומת, כי אין לה אב ואם (אסתר ב') ודומיהם, ומזה החלוף שיורה שם אין לפעמים על ההעדר הגמור, ולפעמים על ההעדר השלוח, יצא לרבותינו לדרוש בה דרשות מחולפות הכל כפי שמצאוהו נשוא על הענין, אמרו גבי אמה העברי', ויצאה חנם אין כסף, אין כסף לאדון אבל יש כסף לאב, שבזה האופן אין מלת אין שולל הכסף ממנה במוחלט, וגבי יבם שנאמר עליו ומת ובן אין לו, דרשו אין לו עיין עליו, שצריך שיהיה העדר הזרע העדר מוחלט. ודע כי במלת השאלה אי' הוסיף לפעמים נו"ן והעלים היו"ד, ויאמר במקום אי' מלת אן לשאלה מקומית, כמו אן הלכתם (ש"א יו"ד) עד אן תמלל אלה (איוב ח׳:ב׳), ונבנה ממנו מלת אנה שענינו כמו לאן, ומזה קרוב הדבר לומר ששאלת (מאין אתם) הוא מורכבת ממלת אי וממלת אן, ולפי"ז במלת אין המורה על ההעדר לא יהי' הפרש בין שנכתב ביו"ד לשנכתב בלא יו"ד, כי גם אם יאמר אן בלא יו"ד הי' המובן ג"כ שלא ימצא כלל ושישאיר למחפש אותו שאלת אן הוא, ובזה צדקו דברי רז"ל באמרם לכתב אן כסף כמו מאן בלעם מאן יבמי, שמלת מאן ג"כ פעל נגזר ממלת אי' המורה על ההעדר ושגזרתו אן, אלא ש"מ לדרשה, ומה שאמרו עיין לה, אין הכוונה כאלו נכתב עיין בעי"ן, אבל ירצו בזה שאין מלת אין מהוראת ההעדר המקויים המבורר לכל עד שלא יצטרך לחפש אי' איפה איזה זרע וזרע זרע, אבל יהי' מלת אין מהוראת השאלה והחפוש בדבר דהיינו שצריך לעיין ולחפש היטב אי' איזה זרע ממנה, וסמוכים לדברים אלה תראה במלת אי, שיורה על השלילה כמו ולרוזנים אי שכר (משלי ל"א) אי לזאת אסלח (ירמיהו ה׳:ז׳), ויורה גם על התשוטטות הרעיון לחפש על דבר, כמו אי הבל אחיך. ובמכדרשב"י (בהקדמה דיו"ד) מאין כמוך ה', ובכל מלכותם מאין כמוך, מאן הוא דיעבד כמוך, מאין כמו מַאן כלומר מי. ובילמדנו אמר דוד לפני הקב"ה ישב עולמך בשוה עניים ועשירים, א"ל א"כ חסד ואמת מן ינצרוהו (תהילים ס״א:ח׳) כלומר מי ישמור חסד ואמת, ובדרך זה אמרו המפרשים ויקראו שמו מן כי לא ידעו מה הוא, מלת מן הוא תרגומו של מה הוא, ע"ש רשב"ם:

יזכר נא המלך את ה'. שהקפיד על אורך הדרך להציל נפשות, שנאמר (דברים יט ו): והשיגו כי ירבה הדרך, וזהו מהרבות גואל הדם לשחת, ואתה דוחה אותי: