פרשנות מצטטת על דברים יט:ח

אגב אורחא נעיר שזו אחת העדויות הקדומות לעיסוקו המוסדר של בית הדין של התנאים בעסקי דמים ובהבחנות ביניים. תפקיד בית הדין הוא לשפוט במקרים אלו כבכל סכסוך חברתי או שאלה דתית. מכל מקום, במקבילה האמוראית מופיע דם הבתולין במפורש: " 'בין דם לדם' – בין דם נידה לדם בתולים, בין דם נידה לדם זיבה לדם צרעת" (ירושלמי, סנהדרין יא ג, ל ע"א).²⁷בבבלי, סנהדרין פז ע"א לא נזכר דם בתולים. אם כן, דם נידה אינו כדם בתולין, ודם הבתולין טהור. במדרש אחר מדגיש האמורא שההבחנה "בין דם לדם" היא שהאחד טהור והאחר טמא: "ומניין שיש דמים טמאין ויש דמים טהורין? רבי חמא בר יוסף בשם רבי הושעיה, כתיב: 'כי יפלא ממך דבר למשפט' – 'בין דם ודם' אין כתיב כאן אלא 'בין דם לדם'. מיכן שיש דמים טמאין ויש דמים טהורין" (ירושלמי, נידה ב ה, נ ע"א). פשט הכתוב הוא שההבחנה בין דם לדם היא כמו ההבחנה בין נגע לנגע או בין דם זבה לדם נידה. לכל דם ולכל נגע ייתכנו דינים שונים.²⁸השיפוט בין דם לדם נזכר בדברים יט, ח ובדברי הימים ב יט, י. ברם שם אפשר לפרש שהכוונה היא לדיון בדיני נפשות. מכל מקום, מספר דברים עולה בבירור שבית הדין דן בנושאי "פולחן" (בין נגע לנגע). ברם בית הדין שם ובסיפור יהושפט בספר דברי הימים הוא בית דין ממלכתי של כוהנים. איננו עוסקים בדמותו של בית דין זה אלא בבית הדין התנאי, שלא מונה בידי מלך ולא כלל כוהנים. ראו במבוא למסכת סנהדרין. אבל אין מקשים על המדרש, וברור שהדרשן סבור שיש דם טהור, שהוא "דם בתולים" ("דם יולדת בדמי טהרה" אינו נזכר במדרש).

כל שבעה גוים במשמע וכו'. ומה שלא הזכיר אלו ב' אומות בפירוש וכללם בכלל כנען, והאחרים הזכיר בפירוש (קושית הרמב"ן), יש לומר דהשנים – שהם פריזי וגרגשי – אינם עיקר כמו האחרים. ומה שאמר שאחד מן האומות אין לו שם אחר, שאם לא כן יקשה לך למה לא תמצא פעם אחד שימנה שבעה אומות כל אומה בשם מיוחד, ויהיו שבעה אומות בלא כנעני, ולפיכך הוצרך לומר שאחד מן האומות אין לו שם אחר רק כנעני, ולכך הם ז' עם כנען. ויש להרמב"ן ז"ל גירסא במכילתא (כאן), שהוא גורס "ויתן לנו את הארץ זבת חלב ודבש" (דברים כו, ט) מה "זבת חלב ודבש" האמור להלן (פסוקנו) ארץ חמשה עממים, אף "זבת חלב ודבש" האמור כאן (דברים כו, ט) ארץ חמשה עממים. ומפני זה הוא מפרש דחילוק יש; ארץ חמשה עממים שהיה זבת חלב ודבש, וארץ ב' עממים הנשארים לא היה זבת חלב ודבש, ומפרש דכאן מדבר בה' עממים שהם זבת חלב ודבש, ויבשר אותם בארץ טובה. וכלל אין גירסא זאת נכונה. אבל הגירסא הנכונה "והיה כי יביאך וגו'" בארץ ז' עממים הכתוב מדבר, אתה אומר בארץ ז' עממים או אינו אלא בארץ ה' עממים, הרי אתה דן נאמר כאן (פסוקנו) ביאה, ונאמר להלן (דברים ז, א) ביאה, מה הביאה האמור בארץ ה' עממים שהם שבעה במקום אחר, אף כאן בה' עממים שהם שבעה במקום אחר. ר' יוסי הגלילי אומר "אשר נשבע לאבותיך" (פסוקנו) למה נאמר, לפי שנאמר "ולקחת מראשית כל פרי האדמה" שומע אני כל הפירות במשמע, הרי אתה דן – נאמר כאן שבועה, ונאמר להלן (פסוקנו) שבועה, מה שבועה האמור להלן ארץ ה' עממים שהם ז' במקום אחר כו'. והרי אין הפירוש כלל שארץ חמשה עממים הוא ארץ זבת חלב ודבש, רק ארץ חמשה עממים הכתוב כאן הם השבעה הנזכרים במקום אחר (דברים ז, א). ועיין בפרשת שופטים:

חורש. הוא יער כדמתרגם ביער בחורשא: