וְשָֽׁלְחוּ֙ זִקְנֵ֣י עִיר֔וֹ וְלָקְח֥וּ אֹת֖וֹ מִשָּׁ֑ם וְנָתְנ֣וּ אֹת֗וֹ בְּיַ֛ד גֹּאֵ֥ל הַדָּ֖ם וָמֵֽת׃
אם למקרא
וזה דבר הרוצח. שלש מקומות בתנ"ך שנזכרו שם ערי במקלט, בהרחבת ענין, השנים מהם לענין מצוה והשלישי לתכלית ספור, השנים הם בתורה ומהם הא' בספר במדבר סי' ל"ה והשני שלפנינו והשלישי הוא בס' יהושע בסי' ך' כלו, ועוד נדבר במה שנזכר מזה בדברים ד', ולהיות ערי מקלט ענין נכבד הוא ומחקי התורה האומרים דרשני אמרתי להעמיק קצת החקירה בו ולהגיע לתכלית המבוקש צריכים אנו לפתור הג' מקומות ולבדוק בהם ובדקדוקיהם אם באולי יעלו בהסכמת אחת, והנה בספר במדבר ערי מקלט הם ששה, בספר דברים שלשה, ובספר יהושע עוד הפעם ששה — בספר במדבר מצינו שאם יצא הרוצח בשגגה מערי מקלט ונהרג ע"י גואל הדם אין לו דמים ואין מזה זכר לא בספר דברים ולא בספר יהושע — וכנגד זה מצאנו בס' דברים שאם מי שרצח במזיד נמלט לא' מערי מקלט, שיוציאוהו משם וידונוהו משפט מות ולא נזכר זה לא בספר במדבר ולא בספר יהושע — בס' יהושע מצינו שהנמלט לא' מערי מקלט חובה עליו לעמוד לפני זקני העיר ולסדר לפניהם טענותיו ואין זכרון לזה בתורה — זמן עמידת הרוצח בערי מקלט נתבאר בס' במדבר ר"ל עד מות הכהן הגדול ומס' דברים היה נראה שיעמוד שם כל עוד שתתמיד הסכנה, ומשינוי זה נולד עוד שינוי אחר גדול ממנו והוא שבס' במדבר ענין ערי מקלט נראה כמין עונש שענש הוא יתברך להורות בשגגה והעד שהוגבל בתורה זמן עמידתו שם תחת שמספר דברים נוכל ללמוד שערי מקלט נקבעו למפלט ולמנוס לנרדף מגואל הדם, ומלבד זה השנוי העצמי בתכלית המצוה מצינו בס' במדבר ולא ימות הרוצח עד עמדו לפני העדה למשפט, נראה שכל מגמת התורה כדי שלא יהרג הרוצח כל עוד שתלוי משפטו בב"ד, ובס' יהושע נוסף על קץ זה — הקץ האחר והוא עד מות הכהן הגדול כמו שזכרנו ומזה שתכף שיצא זכאי בב"ד יצא מערי המקלט ואיש לא יגע בו, ובזה הושווה ס' יהושע לס' דברים כאשר כתבנו, ונשיב בקצרה על אלה הסתירות הנראות והוא שמספר ערי מקלט לעולם ששה בכל אופן ולהיות שכבר משה הבדיל שש ערים בעבר הירדן מזרחה (דברים ד') לא נשארו כ"א שלש להבדיל (דברים י"ט) ומזה בספר יהושע נזכרו שש הערים כי באותו זמן כבר נבדלו הששה וביותר יתישב כפי דעה חז"ל שלא היו הג' קולטות עד שנבדלו כל הששה, וכבר ידוע שבס' דברים שהוא משנה תורה התחדשו בקצת מצות דברים שלא באו במ"א ובקצתם חסר איזה פרט וזה מהם להיות שלא נזכרה בו קצבת הגלות הזה והוא עד מות הכ"ג. ומה שנאמר בס' יהושע על סדור טענותיו של הרוצח לפני הזקנים כבר כלול במ"ש בתורה, שאין ערי מקלט קולטות עד שיתבאר ביאור גמור שהרג בשגגה וזה פשוט לפני ב"ד כי להם המשפט — ועל אומרו עד עמדו לפני העדה למשפט ראיתי לרד"ק שפירש ששני קצין הן ליציאת הרוצח מערי מקלט הא' אם יתבאר בב"ד שהרג בזדון אז יוציאוהו ויהרגוהו, והשני עד מות הכ"ג אם אמת נכון שהרג בשגגה.
אבן עזרא
ויאמר, טעם קשה ערף. שלא ישמע מה שצוה משל לאדם הולך לדרכו במרוצה ולא ישיב עורף לקורא אליו וזה המשל בעבור שהיו ישראל בארץ מצרים עובדי ע"ג והשם שלח להם נביאים לאמר איש גלולי מצרים השליכו, כי כן כתוב, ומשה ספר זה המעשה לבנים לפני מותו, והוא שומר הטעמים לא המלות, כתוב לך רד כי שחת עמך (פ' ז) וכתיב קום רד (דבר' ט יב), ושם כתוב וישתחוו לו ויאמרו אלה אלהיך, וכתיב ועתה הניחה לי (פ' יוד) ותחתיו הרף ממני (דבר' ט יד), וכתוב ויחר אפי בהם ואכלם (פ' יוד) ותחת זה ואשמידם ואמחה את שמם (דבר' ט יד) וכתיב ואעשה אותך לגוי גדול (פ' יוד) ועצום ממנו והטעמים שוים:
שפתי חכמים
נפישי רוצחים. וא"ת והרי ערי מקלט לא היו קולטות אלא שוגגים דאין טעם בדבר היאך בא דנפישי שוגגים היו. וי"ל דודאי מזידים היו אבל לא היו שם עדים ואמרו שוגגין אנו, לכך היו צריכין שלש ערי מקלט. רא"ם: ועי"ל דאיירי כענין שפי' בפרשת משפטים על והאלהים אנה לידו, שהקב"ה מזמנם לפונדק אחד וכו', ה"נ איירי בענין זה, לפי שהיו הרבה רוצחין בגלעד שהיו מזידין בלא עדים, ובא"י היו הרבה שוגגין בלא עדים, מה עשה הקב"ה מזמנן לפונדק אחד ר"ל לגלעד, ואותן שוגגין שמא"י הורגין אותן המזידין בשוגג, כגון שיושבין תחת הסולם כענין שפרש"י שם, וא"כ המזידין נהרגו והשוגגין היו גולין שם בגלעד לערי מקלט, לכך צריכין ג' ערי מקלט בגלעד כמו בכל א"י: [ד"ד] מתרץ ע"פ הגמרא פרק אלו הן הגולין תניא רבי יוסי בר יהודה אומר בתחילה אחד שוגג ואחד מזיד מקדימין לערי מקלט וב"ד שולחין ומביאין אותם, מי שנתחייב מיתה הרגוהו שנאמר ושלחו אותו זקני עירו ולקחו אותו משם, ומי שלא נתחייב פטרוהו, ומי שנתחייב גלות מחזירין אותו למקומו: