פרשנות מצטטת על דברים י:ב

ובמדרש ויעש בצלאל את הארון, אמר ר' חנינא דצפורי שלש ארונות עשה בצלאל שנים של זהב ואחד של עץ שקע של עץ בתוך של זהב ושל זהב לתוך של עץ וצפה שפתותיו זהב שנאמר (שמות כ״ה:י״א) מבית ומחוץ תצפנו, אמר לו אע"פ שהעץ נתון באמצע הוי נוהג בו כבוד שהתורה נתונה בתוכו והלוחות שנשתברו הוי נוהג בהן כבוד שנאמר (דברים י׳:ב׳) אשר שברת ושמתם בארון, לוחות ושברי לוחות מונחים בארון, אע"פ שאתה רואה בני תורה עניים נהוג בהם כבוד. והארון היה של עצי שטים לכפר על מעשה שטים. כשאמר הקב"ה למשה לעשות המשכן על כל דבר ודבר אמר לו ועשית ובארון כתיב ועשו שלא יהא פתחון פה לאחד מישראל שיאמר לחברו אין לך חלק בתורה לפיכך צוה שיביאו הכל. נתנה תורה במדבר מה מדבר הפקר לכל אף דברי תורה מופקרים לכל מי שירצה, שלא יאמר אדם אני בן תורה והתורה נתנה לי ולאבותי ואתה ואבותיך לא היו בני תורה אלא גרים לכך כתיב (שם לג) תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב לכל המתקהל ביעקב אפילו עוסקים בתורה והם גרים שקולים הן ככהן גדול שנאמר (ויקרא י״ח:ה׳) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם כהן ולוי וישראל לא נאמר אלא האדם, ראה מה כתיב בבני יתרו (דברי הימים א ב׳:נ״ה) ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים, תרעתים שהם יושבים בשערי בית המדרש, שמעתים ששומעים ולומדים, סוכתים שהיו משימים אזניהם לשמוע בכוון לשון, (דברים כ״ז:ט׳) הסכת ושמע. ד"א תרעתים ששמעו תרועה בסיני, שמעתים שאמרו נעשה ונשמע ומי הם הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב והיו בני בניו של יתרו. ובמסכת יומא סוף פרק בא לו שלש ארונות עשה בצלאל פנימי של זהב שמונה אמצעי של עץ תשעה חיצון של זהב עשרה ומשהו, מאי משהו זיר.

וּסְמִיכוּת זֶה מְבִיאִים הַמִּדְרָשִׁים בְּאַרְבָּעָה מְקוֹמוֹת: א׳, סְמִיכוּת מִיתַת בְּנֵי אַהֲרֹן לְיוֹם הַכִּפּוּרִים הַמְכַפֵּר (ויקרא טז א); ב׳, סְמִיכוּת מִרְיָם לְפָרָה; ג׳, סְמִיכַת מִיתַת אַהֲרֹן לְבִגְדֵי כְהֻנָּה הַמְכַפְּרִים (במדבר כ כח) כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (מו״ק כח.); ד׳, סָמַךְ מִיתַת אַהֲרֹן לִשְׁבִירַת הַלּוּחוֹת (דברים י ב-ו) לוֹמַר שֶׁקָּשָׁה מִיתַת צַדִּיקִים כִּשְׁבִירַת הַלּוּחוֹת. לְפִי שֶׁמִּן כָּל צַדִּיק יַגִּיעַ לִבְנֵי דוֹרוֹ אַרְבָּעָה מִינֵי תּוֹעֶלֶת. הָאֶחָד הוּא, שֶׁכָּל הָעוֹלָם נִזּוֹן בִּזְכוּתוֹ, כְּאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות יז:): כָּל הָעוֹלָם נִזּוֹן בִּשְׁבִיל חֲנִינָא בְּנִי כוּ׳, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ בְּפָרָשַׁת וַיְחִי בְּגֹרֶן הָאָטָד וּבְפָרָשַׁת אֱמוֹר בְּפָסוּק ״כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ״, וַהֲרֵי הֵמָּה כְּמוֹ הָאֵם הַמְּנִיקָה אֶת בְּנָהּ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תנחומא שמות י״ב:כ״ח.): ״שְׁנֵי שָׁדַיִךְ״ אֵלּוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, וְכֵן פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י (שיר ד ה). וְכֵן מָצִינוּ שֶׁבִּזְכוּת מִרְיָם הָיָה לָהֶם הַבְּאֵר שֶׁהָיָה מַסְפִּיק לְיִשְׂרָאֵל כָּל צָרְכֵיהֶם, וְזֶהוּ סְמִיכַת מִיתָתָהּ לְפָרָה אֵם הָעֵגֶל הַבָּא לְתַקֵּן קִלְקוּל בְּנָהּ. הַשֵּׁנִי, שֶׁהַצַּדִּיק מְלַמְּדָם לְהוֹעִיל דֶּרֶךְ ה׳ וּמִצְוָה, עַל כֵּן דּוֹמָה פְּטִירָתוֹ כִּשְׁבִירַת הַלּוּחוֹת. הַשְּׁלִישִׁי, שֶׁזְּכוּתוֹ מֵגֵן כְּצֵל וּכְבֶגֶד הֶעָשׂוּי לְהַצִּיל מִקֹּר וָחֹם, וּבְמוֹתוֹ סָר צִלָּם וַהֲרֵי הֵם עֲרוּמִּים מִכָּל מִכְסֶה, כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר כ כט): ״וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן״, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ראש השנה ג.) ״וַיִּרְאוּ״ הַיּוּ״ד בְּצֵרֵי, שֶׁנִּרְאוּ, וְהַיְנוּ בְּהָסֵר הֶעָנָן שֶׁנִּמְשַׁל לְבֶגֶד, וְזֶהוּ סְמִיכוּת לְבִגְדֵי כְּהֻנָּה. הָרְבִיעִי, שֶׁהוּא מְכַפֵּר עֲלֵיהֶם בְּמִיתָתוֹ, זֶהוּ סְמִיכוּת לְיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְקַל לְהָבִין.

אשברם ואחזירם למוטב והסכימה דעתו לדעת המקום שנאמר (דברים י) אשר שברת יישר כחך ששברת:

שברי לוחות מונחות בארון – דכתיב (דברים י׳:ב׳) אשר שברת ושמתם בארון אף השברים תשים בארון:

ואנכי עמדתי בהר. לְקַבֵּל הַלּוּחוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת, וּלְפִי שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ לְמַעְלָה כַּמָּה עָמַד בָּהָר בַּעֲלִיָּה אַחֲרוֹנָה זוֹ, חָזַר וְהִתְחִיל בָּהּ: