וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֵלַ֔י ק֛וּם לֵ֥ךְ לְמַסַּ֖ע לִפְנֵ֣י הָעָ֑ם וְיָבֹ֙אוּ֙ וְיִֽרְשׁ֣וּ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥עְתִּי לַאֲבֹתָ֖ם לָתֵ֥ת לָהֶֽם׃ (פ)
אבן עזרא
והיה נכון לבקר ועלית. זאת היא הפעם השלישית שבכל פעם ישב ארבעים יום וארבעים לילה:
פירוש מהרז״ו
קום לך למסע. דברים י' י"א וס"ד ויבאו וירשו את הארץ אשר נשבעתי לאבותיכם לתת להם. ורש"י בחומש פירש שזה הי' אחר העגל וכמ"ש בסדר תשא אחר שנתרצה לו על העגל לך נחה את העם ובדברים י' בפסוק י' ואנכי עמדתי בהר כימים הראשונים ארבעים יום וישמע ה' אלי גם בפעם ההיא ולפי פשוטו הי' זה בענין העגל אך דעת המדרש מפורש שהי' זה בענין המרגלים וכמ"ש לעיל פר' ט"ז סימן כ"ב שדעת המדרש ברור מללו שבין בעגל ובין במרגלים הי' מתפלל ארבעים יום ותפלתו היתה שוה בשניהם וזהו וישמע ה' אלי גם בפעם ההיא כמו ששמע בעגל כך שמע במרגלים ואמר גם אחר מרגלים קום לך למסע. וע"פ מדה ל"ב פסוק זה עם הפסוק הקודם מקומם לעיל דברים סוף ט' וכל הנ"ל כאלו כתוב בדברים א' ששם מקום ענין המרגלים במשנה תורה וכאלו כתובים יחד כאן בסדר שלח לך ועל זה כוון במ"ש כאן בריש הסימן מה כתיב למעלה מן הענין פרשת מרגלים שאע"פ שכתוב ויעפילו אעפ"כ סמך לו פרשת כי תבואו אל ארץ מושבותיכם נסכים וחלה שתלוים בביאת הארץ ודוק מאד בדברי סימן זה איך חפשו כל המקומות שבתורה שכתוב בהם ענין המרגלים והביאום כאן יחד כאלו הם במקום אחד ע"פ מדה י"ז ול"ב ומי יתן שירצה הקורא לעמול כמו שעמלתי אני ואז ינעם דעת לנפשו ובלא עמל איך ינעם: