פרשנות מצטטת על דברים י:יח

כבר בארנו וזכרנו בפרקים הקודמי' שהענוה היא ממעלו' המדות והיא ממוצעת בין הגאוה ושפלות הרוח ואין לה שם אחר רק ענוה ולגאוה יש שמות רבים בלשון עברי גבה לב עינים רמות וגאה ורם ומשמות החכמים ז"ל רוח גבוה וגסות הרוח ומתגאה. וכנגדן שפלות הרוח וכבר בארנו בפרק הרביעי שאדם צריך לו שיטה מעט לאחד מן הקצוות עד שיעמוד באמצע המעשים על צד הסייג אבל במדה הזאת לבדה בין שאר המדות ר"ל בגאוה לגודל חסרון זאת המדה אצל החסידים ודעתם בנזקה רחקו ממנה עד הקצה האחרון ונטו אל שפלות הרוח לגמרי עד שלא ישאירו בנפשם מקום לגאוה כלל והנה ראיתי בספר מספרי המדות שנשאל לא' מן החשובים החסידים ונאמר לו איזה יום הוא ששמחת בו יותר מכל ימיך אמר יום שהייתי הולך בספינה והיה מקומי בפחות שבמקומות הספינה בין חבילות הבגדים והיו בספינה סוחרים ובעלי ממון ואני הייתי שוכב במקומי ואחד מאנשי הספינה קם להשתין ואהי נקל בעיניו ונבזה שהייתי שפל בעיניו מאד עד שגלה ערותו והשתין עלי ותמהתי מהתחזק תכונת העזות בנפשו וחי השם לא כאבה נפשי למעשהו כלל ולא התעורר ממני כחי ושמחתי שמחה גדולה כשהגעתי לגבול שלא יכאיבני בזוי החסר ההוא ולא הרגישה נפשי אליו ואין ספק שזאת תכלית שפלות הרוח עד שיתרחק מן הגאוה: ואני זוכר עתה קצת מה שזכרו חכמים בשבח הענוה וגנות הגאוה ומפני זה צוה זה להתקרב אל השפלות ואמר מאד מאד הוי שפל רוח מפחדו שישאר האדם על הענוה לבדה כ"ש שיהיה אצלו מעט מן הגאוה אחר שהוא קרובה אליה מפני שהענוה ממוצעת כמו שזכרנו. ואמרו בשבח הענוה מה שעשתה החכמה כתר לראשה עשתה הענוה עקב לסוליתה פי' למנעלתה דכתיב ראשית חכמה יראת ה' זאת הראיה שיראת השם גדולה מן החכמה והיא סבת מציאותה ואומר עקב ענוה יראת השם כלומר שיראת השם תמצא בשולי הענוה א"כ הענוה גדולה מן החכמה הרבה: ואמרו דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים כל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו כתוב בתורה האל הגדול וגו' וכתיב בתריה עושה משפט יתום ואלמנה. ושנוי בנביאים דכתיב כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון וסמיך ליה ואת דכא ושפל רוח. ומשולש בכתובים דכתיב סולו לרוכב בערבות ביה שמו וכתיב בתריה אבי יתומים ודיין אלמנות ויש לך ללמוד ממשה רבינו ע"ה אשר נשלמו בו מעלות השכליות ומעלות המדות כלן מכוונות למדרגת הנבואה אב בתורה אב בחכמה אב בנבואה ושבחו השם יתברך על כל אדם במדת הענוה ואמר והאיש משה עניו מאד מכל האדם ואמרו מאד מופת לרוב ענותנותו והטותו לצד הקצה האחרון וכן תמצאהו אומר ונחנו מה. וכן בדוד משיח אלהי יעקב ונעים זמירות ישראל והוא מלך נכבד שגדלה מלכותו וחזקה חרבו ושיעדו הש"י לנו ע"י משה רבינו ע"ה והוא הכוכב אשר דרך מיעקב כמו שבארו רז"ל והוא נביא וגדול שבשבעים זקנים כמו שאמר יושב בשבת תחכמוני ועם כל זה אמר לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה והרבה מאילו מעלות המורות על תכלית הענוה. ומה שאמרו רז"ל בגאוה אמרו כל אדם שיש בו גסות הרוח כאילו עובד עבודת כוכבים כתיב הכא תועבת ה' כל גבה לב וכתיב התם ולא תביא תועבה אל ביתך ואמרו כאילו כפר בעיקר שנאמר ורם לבבך ושכחת את ה'. ואמרו שחטא הגאוה כמי שבא על העריות אמר תועבת ה' כל גבה לב ואמר כי את [כל] התועבות האל ואמרו שהמתגאה הוא בעצמו אצל הש"י כעבודת כוכבים עצמה והביאו ראיה מאמרו חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כלומר גבה רוח כי במה נחשב הוא אל תקרי במה אלא במה. ואמרו שהמתגאה ראוי להורגו ואמרו כל מי שיש בו גסות הרוח ראוי לגדעו כאשרה כתיב הכא ורמי הקומה גדועים וכתיב התם ואשריהם תגדעון. ואמרו שהש"י לא יחיה המתגאים בתחיית המתים באמרם כל אדם שיש בו גסות הרוח אין עפרו ננער שנא' הקיצו ורננו שוכני עפר מי שנעשה עפר בחייו ר"ל הענוים הם אשר יחיו והפליגו בזה ואמרו כל אדם שיש בו גסות הרוח שכינה מיללת עליו שנא' וגבוה ממרחק יידע והרבה מדבריהם באמרם שהצרעת עונש המתגאים אמרו לשאת ולספחת ולבהרת ואין שאת אלא גבוה שנא' הגבעות הנשאות כאילו אמר למתגאה הספחת: וסוף שאמרו בשמתא מאן דאית ביה ובשמתא מאן דלית ביה ר"ל שאין ראוי להיות האדם שפל רוח לגמרי מפני שאינו מן המעלות ושערוהו על דרך משל חלק מארבעה וששים ר"ל כשנשים הגאוה בקצה א' ושפלות הרוח בקצה אחר יהיה ביניהם רחב ארבעה וששים חלקים שיהיה האדם עומד בחלק ס"ג אינו רוצה במצוע בזאת המדה לבדה לברוח מן הגאוה שאם יחסר חלק א' ויקרב אל הגאוה יותר יכנס תחת השמתא וזה היה דעת רבא בענוה אבל רב נחמן פסק ואמר שאין ראוי שיהיה לאדם ממנה ר"ל מן הגאוה לא חלק גדול ולא חלק קטן מפני שאין חטאו מעט שישים האדם תועבת ה' אין ראוי להתקרב אליו אמר בזה הענין רב נחמן בר יצחק אמר לא מינה ולא מקצתה. ומי זוטרא מאי דכתיב כי תועבת ה' כל גבה לב ולחזוק זה החטא הארור אמר זה מאד מאד הוי שפל רוח שתקות אנוש רמה רוצה לומר שאתה צריך להכריח נפשך עד שתרחיק ממנה הגאוה בחשבך באחרית הגוף והוא שובו רמה:

ויקח מאבני המקום ג' אבנים הם ג' טיפין דאיזדריקו (וכל טיפה היא סוד ג' יודין ג' עשרונים) לדעתי תיקון ג' טיפין אלו בג' אבות אברהם טיפה תיקן ד' הויו"ת נקרא א"ב המו"ן גוים יצחק ב"פ טיפה ב"פ א"ב המו"ן יעקב ג' טיפין רצוני ג"פ א"ב המו"ן שהם י"ב הויו"ת ורזא דא ויצא יעקב מבאר שבע הרי יש ביעקב עצמו בשמו ז' הויו"ת ויחלום והנה סלם הרי ה' הויות מנין ק"ל שהוא ס"לם הרי כשפגע יעקב במקום וילן שם והנה ה' נצב עליו דהיינו תיקן כל י"ב הויות ז"ש אכן יש ה' במקום הזה שידע מעלות ס"לם שהוא ה' הויו"ת ואנכי לא ידעתי שיהיה ג"כ כשמו ז' הויות מרכבה עליונה לכן אמר אין זה כי אם בית אלהים שהוא י"ב בקר דלעילא סוד רתיכא קדישא ואמר ז"ה ז' הויות של שמו ה' של ס"לם. ז"ש וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך כי כל א' מן אבות התחלתו בי' אברהם ראש שמו מן א' יצחק בי' יעקב בי' וכן ג' ברכות של ברכת כהנים כל פסוק מתחיל בי' וכן ירושלים מתחיל' בי' ותרין כרובין שהם ב' משיחין שבאין מיהודא ומיוסף מתחילין בי' לכן הוסיף משה ליהושע י' שיהיה גואלם חזק תורה י' דברות תפלה י' לשונות גם י' במראה הסלם ראה קומתו של אד"הר שהיה מסוף העולם ועד סופו שהוא סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה לסוף שהוא עד רום רקיע ערבית כמ"ש ויצא יעקב מבאר שבע אינון רקיעין כי משם מתחיל הפירוד זיווג נשמת זכר ונקיבה יש זיווגו הולך אצלו כזיווג יצחק ורבקה אבל כאן הוא הלך אחר הזזוג והנה מלאכי אלהים עולים כההוא דאמרי' שבקשו מלאכי השרת לומר לפני אדם קדוש והשיב הוא (תהלים צה) בואו ונשתחוה ונברכה לפני ד' ז"ש והנה ד' נצב עליו ויאמר אנכי ד' אלהי אברהם אביך כההוא דאתמר גבי משה על אביך הראשון שהוא אדם קדמאה וביאר כאן ג' חלקי גלגולו ותיקן אברהם נפש יצחק רוח והוא נשמה ז"ש אכן יש ד' במקום הזה ס"ת הנשמ"ה ולפי שאד"הר ממקום כפרתו נברא לכן קפל הקב"ה כל א"י תחת יעקב אכן גו' במקום הזה ראה סלם דרגי' דיוסף שהוא מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה כי כל בגי' סוד דאחיד בשמיא וארעא אכ"ן נוטריקן "אלף "ככב "נגה יוסף זכה לאות אלף (משלי ד) ואורח צדיקים כאור נגה וכן בזוהר על פסוק מנוגה הוא יוסף סיטרי' אכן" נודע" הדבר" ס"ת נע"ר אתמר עליה א אכן שהוא סוד אלף כ"ו ולפי שאות אלף הוא צורת שם בן ד' ז"ש יש ד' במקום הזה על צורת אלף שהוא כ"ו כי מתחלה היתה בסוד וייצר ד' אלקים אמר יעקב ג' דברים (שמות כא) שארה כסותה ועונתה נגד שארה לחם לאכול נגד כסותה בגד ללבוש נגד עונתה סוד זווג השכינה והיה ד' לי לאלקים כד"א גבי אדם קדמאה (בראשית ב) ויקח ד' אלהים את האדם שלקח עמו שכינה ויניחהו בגן לעבדה על השכינה קאמר ולשמרה כמ"ש ושמרתיך בכל אשר תלך והם תלת קטרין של נר"נ נגד נפש משלי יג) צדיק אוכל לשובע נפשו ויתן לי לחם לאכול (דברים ח) לא על הלחם לבדו וגו' רק על כל מוצא לתקן נשמות שהמשילו המקובלים למלך שנתן לעבדיו לחם והזהיר שלא ליתן להם לחם חדש עד שיאכלו אותו הלחם עיין בפ' וישב ברקנ"טי. הנה אנכי עמך בא לתקן (ירמיה לח) עב"ד מלך כושי כי הלך אז אל אדם גם ענין מה שדרש בזוהר בעובדא דר' חייא ור' יוסי דפגעו בבר נש מאנשי ארקא כו' עיין בזוהר עז"א ונתן לי לחם לאכול. קודם שחטא אד"הר הוציאה, א"י גלוסקאו' עז"א יעקב ונתן לי לחם לאכול כבראשונה שלא אצטרך לטרוד רק יהי' לחם מוכן ובגד ללבוש על כלי מלת שיהיה הכל מוכן כבראשונה (תהלים עב) יהי פסת בר בארץ ממש כמ"ש הקב"ה והשיבותיך אל האדמה לתקן קללת (בראשית ג) ארורה האדמה בעבור"ך שהוא לשון עבור הארץ שנתקללה החיטה בחטא אד"הר ותוציא כל שבולת יהיה בראש הרים שיעור (במדבר טו) ראשית עריסותיכם ועז"א וכל אשר תתן לי אז שלא יצטרך לבא לידי עשר מלאכות שנאמרו בפת ולכן מניחין ה' אצבעות על הלחם וכן י' תיבות בברכת המוציא ז"ש עשר אעשרנו כפל או שיתן שיעור חלה שהיא עשירית איפה ואיפה עשירית כור ויטהר העיסה ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש וגבי גר א' (דברים י) ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה במדרש לפי שהוא סוד כהונה מבית ומבחוץ שזכה יעקב בקניית הבכורה לאכול וללבוש ואין הכהונה פוסקת מזרעו לעולם ולפי שיעקב יש כח בבניו לטהר בגד בוגדים ולזכך ולעשות מן מלאך אכזרי מלאך טוב זדונות כזכיות (תהלים מה) מור וקציעה כל בגדותיך עד שיהא ראוי ללבישה כטעם כלאים בציצית וכן בבגדי כהונה אבל אצל גר שנשא גיורת אין כחו יפה להעביר הכתם לגמרי לפיכך זכר בו שמלה דיו שיחלף משמאל לימין וז"ש (בראשית מה) חליפות שמלות שנתן יוסף לאחיו ויעקב הוצרך לומר (שם לה) הטהרו והחליפו שמלותיכם ואצל ישראל אמר (שמות ג) ושאלה אשה משכנתה כלי כסף כלי זהב ושמלות גם בקש יעקב להעלות ניצוצות טהורות ונשמות גרים הם לבוש לנשמות ישראל כמבואר בסבא משפטים ז"ס (דברים י) אהב גר לתת לו לחם ושמלה שבו מתלבשין לעלות הרמתה. או יאמר על ג' כתרים כתר תורה לחםלאכול כתר כהונה בגד ללבוש במסורה ב"פ ללבוש ללבוש את הבגדים ועל כתר מלכות אמר והיה ד' לי לאלקים. אין זה כי אם בי"ת אלהי"ם בגי' היכ"ל זכו"ת הוא נגד גבורה בבריאה שם יושבין ע' סנהדרין שם אליהו מלמד זכות (תהלים צו) "ואלקי "לצור "מחסי או בקש יעקב על בניו ונתן לי בשבילי לחם לאכול על (שמות יו) הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. ובגד ללבוש (דברים ח) שמלתך לא בלתה מעליך ואמר לי כי מן נפל על כל א' מישראל ע"מר הוא סוד אכן י"ש ד' במקום הזה כל ישראל יש להם חלק גם לבניו נאמר ממטיר לכם לכל צרכיכם שבבת אחת ניתן להם רק אח"כ נתחלק על יום יום וכן בגד ללבוש אחת למ' שנה כמ"ש שמלתך לא בלתה מעליך גבי יעקב זכותו גדול א' בגד אבל גבי המון ישראל א' שמלתך שלא היה כח בידם להפך לגמרי רק משמאל לימין בזוהר סלם דא מטטרו"ן מוצב ארצה בשם שד"י וראשו של שדי מגיע השמימה שם של ד' והנה מלאכי אלקים עולים י"ב מרגלים דיליה עיין בזוהר ז"ש יעקב אין זה על י"ב מלאכים אלו מנין ז"ה וז"ס ויפגע במקום וילן ש"ם בגי' שד"י הוי' ורעיונו על משכבו סליקו לכן ראה אז אותו סלם ועליו קאמר מה נורא המקום הז"ה:

ישא ה' פניו אליך - כדכתיב: ופניתי אליכם, שלא יסתיר פניו מכם. ומה שכתוב: אשר לא ישא פני איש, הקב"ה לא ישא פני איש לנקותו מכל פשעיו, אבל הוא ישא פנים שלו את אהובו שיפנה אליו לחננו, כדכתיב: ופניתי אליכם והרביתי אתכם.