וְהָיָ֞ה אִם־לֹ֧א חָפַ֣צְתָּ בָּ֗הּ וְשִׁלַּחְתָּהּ֙ לְנַפְשָׁ֔הּ וּמָכֹ֥ר לֹא־תִמְכְּרֶ֖נָּה בַּכָּ֑סֶף לֹא־תִתְעַמֵּ֣ר בָּ֔הּ תַּ֖חַת אֲשֶׁ֥ר עִנִּיתָֽהּ׃ (ס)
רמב"ן
וַיִּשְׁכַּב אוֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ "וַיִּשְׁכַּב" – כְּדַרְכָּהּ, "וַיְעַנֶּהָ" – שֶׁלֹּא כְּדַרְכָּהּ (ב"ר פ ה) לְשׁוֹן רַשִׁ"י. אֲבָל רַבִּי אַבְרָהָם אָמַר (אבן עזרא על בראשית ל"ד:ב') "וַיְעַנֶּהָ", בַּעֲבוּר הֱיוֹתָהּ בְּתוּלָה. וְאֵין צֹרֶךְ, כִּי כָּל בִּיאָה בְּאָנְסָהּ תִּקָּרֵא עִנּוּי. וְכֵן "לֹא תִתְעַמֵּר בָּהּ תַּחַת אֲשֶׁר עִנִּיתָהּ" (דברים כא יד), וְכֵן "וְאֶת פִּילַגְשִׁי עִנּוּ וַתָּמֹת" (שופטים כ ה). וְיַגִּיד הַכָּתוּב כִּי הָיְתָה אֲנוּסָה וְלֹא נִתְרַצֵּית לִנְשִׂיא הָאָרֶץ, לְסַפֵּר בְּשִׁבְחָהּ:
מחוקקי יהודה; קרני אור
[ב] והרמב"ן השיג ע"ז וכתב כי אין צורך כי כל ביאה באונסה תקרא ענוי, וכן "לא תתעמר בה תחת אשר עניתה" (דבר' כא יד), וכן את פלגשי ענו ותמת (שופ' כ ה), ויגיד הכתוב כי היתה אנוסה ולא נתרצית לנשיא הארץ לספר בשבחה, (ובב"ר פ' פ ילקוט רמז קלד) "וישכב כדרכה ויענה שלא כדרכה" ועיין (יומא עז ב וברש"י ד"ה "מביאות") וכן בפי' רש"י על התורה, ואפשר שכוונתו לתרץ אמרו בתחלה וישכב אותה ואח"כ ויענה, ולפי' הרמב"ן ז"ל היה לו לומר ויענה וישכב אותה, וכן פי' הרלב"ג בתחלת דבריו וכתב "אפשר שהי' בא עליה שלא כדרכה כמו שאז"ל, כי אנשי המקומות ההם הי' מתגאלים מאוד בעריות ועיין בס' אמונת חכמים (פ' טו) שמפרש הטעם שבדינה אמר הכתוב וישכב אותה ויענה, ובתמר אמר הכתוב להיפך ויענה וישכב אותה עיי"ש: