פרשנות מצטטת על דברים כב:ד

מצות רג לפרוק עם מי שנכשל בדרך שבהמתו רובצת תחת משאה אפילו משא יותר מן הראוי דכתיב עזוב תעזוב עמו זו מצות פריקה כדאיתא פרק אלו מציאות דף ל"ב ולת"ק דרבי יוסי הגלילי אמרינן התם דלא דרשינן תחת משאו משוי שיכול לעמוד בו דמשאו כל משא שעליו משמע:
מצות רד לטעון עמו דכתיב בפרשת כי תצא לא תראה את חמור אחיך וגו' הקם תקים עמו זו טעינה דבקרא דעזב תעזוב עמו כתיב רובץ תחת משאו דמשמע שצריך לפרוק והכא כתיב נופלים בדרך דרמי טוענייהו באורחא משמע דאף המשא מוטל על הקרקע שצריך לטעון:
אזהרת רצד שלא יניחנו נבהל בלא פריקה וטעינה דכתיב לא תראה את חמור אחיך או שורו נופלים בדרך והתעלמת מהם הקם וגו' ואמרינן בספרי להלן אומר כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו וחדלת מעזוב לו וגו' והכא כתיב לא תראה ליתן עליו בלא תעשה וכתב הרב ז"ל ואם הניחו נבהל ולא פרק ולא טען בטל ב' מצות עשה ר"ל עשה פריקה וטעינה ועבר על לא תעשה שנאמר לא תראה דמשמע דבפריקה לחודא ליכא לאו אם לא פרק אבל בטעינה עם פריקה איכא לאו משום דלאו דלא תראה את חמור אחיך וגו' אטעינה קאי כתב בתריה הקם תקים עמו וקאי נמי האי קרא דטעינה אקרא דפריקה דמשפטים דבשראה חמור רובץ וכו' עזב תעזוב עמו לפרוק ואחר כך תחזור לסייעו בטעינה כדכתיב הכא הקם תקם ואם לא פרק ולא טען עובר בלאו.

ביטל מצות עשה ועבר וכו'. מדיוק הלשון משמע דלא ביטל אלא מצות עשה אחת, וא"כ קצת קשה, דהרי הקדים דמצות טעינה היא מצות עשה אחרת, גם בספר המצוות עשין ר"ב ור"ג מנאן לשתי מצוות, ותו דהתם משמע דגם בפריקה איכא לא תעשה, ואין ספק שאינו אלא מתיבת וחדלת שכתוב בפרשת משפטים אצל פריקה, וכן כתב להדיא שם בלאוין ע"ר, וסיים, וכבר בא ג"כ לאו נפרד בזה הענין, באמרו לא תראה חמור שונאך וכו' ע"כ, שהוא הכתוב בפרשת כי תצא גבי טעינה, וכאן לא הזכיר אלא לא תעשה אחד, ולזה יש לומר דכאן לא רצה להזכיר אלא הלאו שהוא מפורש בתורה, והראיה דגם בספר המצוות לא מנה אלא הלאו דטעינה, אבל מהעשה קשה כאמור, ואפשר דהכא לא נחית רבינו לענין מצות עשה, אלא דרך כלל קאמר, א"כ יש לומר דכיון דכל אחד בפני עצמו רצה לומר פריקה לחודה וטעינה לחודה, בכל אחת שעובר אין בה אלא מצות עשה אחת, ובספר קרית ספר ז"ל כתב, וזה לשונו: ולא פרק ולא טען ביטל מצות עשה, רצה לומר עשה דפריקה וטעינה ועבר על לא תעשה שנאמר לא תראה, דמשמע דבפריקה לחודה ליכא לאו, אם לא פרק, אבל בטעינה עם פריקה איכא לאו וכו' ע"כ, למדנו מדבריו שהבין דברי רבינו שביטל שתי מצוות עשה, אך מה שכתב דבפריקה לחודה ליכא לאו צריך לומר דכוונתו על הלאו מפורש, דאי לאו הכי הרי כתיב בו וחדלת כמו שכתב בספר המצוות.

עזוב תעזוב עמו. זו מצות פריקה, ודרשו רז"ל בבבא מציעא שהכתוב מיותר כי היינו יכולים ללמוד אותו ממה שכתוב (דברים כ״ב:ד׳) הקם תקים עמו שהיא מצות טעינה וקל וחומר הוא ומה טעינה שאין בה צער בעלי חיים אמרה תורה הקם תקים עמו מצות פריקה שיש בה צער בעלי חיים לא כל שכן ואעפ"כ נכתב ללמדך שהם שני דינין חלוקין, חלוקה מצות טעינה ממצות פריקה ומצות פריקה ממצות טעינה, ובא הכתוב לומר פריקה בחנם טעינה בשכר, ושם העלו בגמרא כי הכתוב הזה עזוב תעזוב לפריקה בחנם אתא משום דצער בעלי חיים דאורייתא.