פרשנות מצטטת על דברים כב:ה

ואינו נוהג אלא בשאינו מזומן. דכתיכ כי יקרא, פרט למזומן:

עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור. אע״ג דמינא דאפרוחים בר שלוח הוא, פטור. דקן צפור בעינן, שתהא האם המקננת טהורה:

עדיך, תקון זינך. הוא כלי זיין, שכן ת' "כליך" (בראשית כ"ז ג') "זינך" וכן "כלי גבר" (דברים כ"ב ה') ת' "תיקון זיין" ות' כר"א רבו שבת ס"ג ע"א) תכשיט הוא לו. ואל תתמה שאם הוא כלי זיין ממש שהלא גם ללוים שעליהם היה עדים, אמר משה (לעיל ל"ב כ"ז) "שימו איש חרבו" שאפשר שאליהם צוה לשום חרבם להרוג איש את אחיו, וי"א "עדים" זו תפילין כי אבל ביום ראשון אסור בתפילין.

משום ליפות את עצמו אסור - משום לא ילבש גבר שמלת אשה (דברים כב):