פרשנות מצטטת על דברים כד:ב

וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י פָּרוּשׁ הָיָה מִמֶּנָּה כוּ׳. וְנִרְאֶה שֶׁלָּמַד זֶה מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר ״וַיֵּלֶךְ אִישׁ״, וְלֹא פֵּרֵשׁ מֵאַיִן הָלַךְ וּלְהֵיכָן הָלַךְ, גַּם ״מִבֵּית לֵוִי״, הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״וַיֵּלֶךְ אִישׁ לֵוִי״. אֶלָּא לְפִי שֶׁמָּצִינוּ לְשׁוֹן הֲלִיכָה בְּגֵרוּשִׁין, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד, ב) ״וְהָלְכָה וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר״. וְהָאִשָּׁה נִקְרֵאת ״בַּיִת״, וְ״לֵוִי״ לְשׁוֹן חִבּוּר אִישׁ לְאִשָּׁה, כְּמוֹ ״הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי״ (בראשית כט, לד). לְכָךְ אָמַר ״וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֵוִי״, שֶׁהָלַךְ לוֹ מִן בֵּיתוֹ דְּהַיְינוּ אִשְׁתּוֹ, וּמִן הַחִבּוּר אֲשֶׁר נִתְלַוָּה לָהּ. וְאַחַר כָּךְ חָזַר ״וַיִּקַּח אֶת בַּת לֵוִי״, עָשָׂה בָּהּ לִקּוּחִין שְׁנִיִּם, כִּי בָּזֶה הַפַּעַם יִלָּוֶה אֵלֶיהָ אִישָׁהּ הָרִאשׁוֹן, זֶהוּ שֶׁאָמַר ״אֶת בַּת לֵוִי״.

דאין קדושין תופסין בה. דאם לא כן, 'לא יגלה' מיבעי ליה, מאי "לא יקח". ובגמרא (קידושין סז ע"ב) מקשה, דילמא לכתחילה לא יקדש אותה, ואם קדשה קדושין תופסין בה. ומתרץ, כתיב קרא (להלן כד, ב) "ויצאה מביתו והיתה לאיש אחר", ולא לקרוב, רוצה לומר לבנו. ואם כן תרי קראי למה לי, אלא חד לכתחילה, וחד בדיעבד, דאין קדושין תופסין בה:

בשטר. כגון שכתב לה על הנייר או על החרס ואע״פ שאין בו שוה פרוטה, בתך מקודשת לי, בתך מאורסת לי, בתך לי לאנתו, ונתנו לה בפני עדים. וילפינן לה דכתיב (דברים כ״ד:א׳) ויצאה והיתה, מה יציאה בשטר, כדכתיב (שם) וכתב לה ספר כריתות, אך הויה בשטר:

הכי גרסינן אלא כי קתני מילתא דליתא בקדושין - כלומר כי פרכינן לעיל האיכא מחובר ולשמה לא תשני פסולא דאורייתא לא קתני אלא אימא מילתא דאיתא בקידושין לא קתני כגון לשמה ומחובר איתא נמי בשטרי קידושין כדכתיב (דברים כ״ד:ב׳) ויצאה מביתו והיתה לאיש אחר איתקוש הווייה ליציאה אבל בפני נכתב ליתיה בקידושין דתקנתא דרבנן בעלמא היא בגיטין דילמא אתי בעל מערער ופסיל ליה ועד כותי נמי אינו כשר בקידושין דהאי דאכשרו בגיטין היינו טעמא כדלקמן (גיטין י ע"ב) דעדי הגט אין חותמין זה בלא זה מה שאין כן בשאר שטרות וערכאות נמי ליתא בקידושין היכא דאיכא עדי מסירה ישראל דבגט ושחרור הוא דגזרי דילמא אתי למיסמך עלייהו ומצרכינן ליה גיטא אחרינא אבל בקדושין כיון דמדאורייתא מקודשת משום עדי מסירה אי אמרת אינה מקודשת שרית אשת איש לעלמא:

ונטמאת - בגירושיה דאינה נאסרת עליו לחזור לו אלא א"כ נישאת על ידי קידושין דכי כתיב (דברים כד) לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה אחר קידושין ונישואין כתיב כדכתיב והיתה לאיש אחר ושנאה האיש האחרון: