פרשנות מצטטת על דברים כד:טו

לדוד אליך ה׳ נפשי אשא. נרא׳ שזה המזמור בנוי על התשובה ובהרגישו ברוב עונותיו הפליג בתפלה ובדרכי התשובה ואמ׳ אליך ה׳ נפשי אשא דרך תחנה ברוב תפלה כענין נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים (איכה ג) שפירושו שעם הרמת הכפים לאל דרך תפלה נשא לבבנו עמהם ר״ל שתהיה תפלתנו יוצאה ממעמקי הלב ובכוונה יתרה כן אמ׳ נפשי אשא כלומ׳ שעם רוב תפלתי ופרישת כפי אשא נפשי ר״ל שתפלתי בכוונה גמורה. וי״מ אותו דרך הפלגה מלשון מנחה כמו וישא משאת (ברא׳ מג לד) כלומ׳ שאקריב ואכניע נפשי לפניך ע״פ מה שארז״ל עכשו שאין קרבן הריני מקריב חלבי ודמי לפניך וי״מ אותו כלומ׳ עיני לך תלויות שתחנני כמו ואליו הוא נושא את נפשו (דברי׳ כד טו). ובדרש יפרשוהו כענין בידך אפקיד רוחי (תה׳ לא) כלומ׳ אשאנה לך שתחזירה לי בעת התחיה ודרך הערה לזה אמרו כשאדם ישן מפקיד רוחו ביד הקב״ה שמא עבר שחרית ולא מצאה הוי ה׳ אל אמת. והוא שאמרו חדשים לבקרים רבה אמונתך (איכה ג) בכל דבר אנו מכירים שרבה אמונתך לתחיית המתים. ומזה אני מפרש דרך צחות במה שתקנו אנשי כנסת הגדולה בנוסח התפלה ונאמן אתה להחיות מתים כי אחר שיחסו להתבודד הנפש מלת פקדון באמרו בידך אפקיד רוחי ייחס עליו שהוא נאמן בפקדונו להחזירה לעת התחיה. והתחיל בענייני המזמור וסדרו באותיות אלף־בית לבד שחסרו בהם שלוש אותיות בי״ת וא״ו וקו״ף וי״א שהבי״ת סמך עליה במלת בך הסמוכה למלת אלהי וכן הוא״ו סמך עליה במלת ולמדני הסמוכה למלת הדריכני וכפל הרי״ש שתי פעמים נראה שנזדמן לו כן וסמך באחת מהם על הקו״ף ואחר האלפא ביתא החזיר את הפ״א פעם אחרת ואין טעם בכל אלה אצלנו רק שנראה שנזדמן לו כן ברוח הקדש.

אליך יהוה נפשי אשא: דרך תחנה כמו נשא לבבנו אל כפים (איכה ג מא). ויש מפרשים (רבי משה הכהן גיקטילא וזולתו): דרך מנחה כמו וישא משאת מאת פניו אלהם (בראשית מג לד). ובדרש (שוחר טוב בשנוים): כמו ואליו הוא נשא את נפשו (דברים כד טו); כמו השכיר שמקוה שכרו כן אקוה טובך וחסדך. דבר אחר: נפשי אשא זהו שאמר (תהלים לא ו): בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי יי' אל אמת. כשהאדם ישן מפקיד רוחו אצל הקדוש ברוך הוא שמא עמד שחרית ולא מצאה? הרי כתוב: יי' אל אמת. אמר רבי אלכסנדרי: בנוהג שבעולם אדם מפקיד אצל חברו חדשים ומחזירם ישנים, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אדם יגע במלאכתו כל היום ולעת ערב נפשו יגעה ושחוקה והוא ישן ומשלים נפשו אצל הקדוש ברוך הוא ובשחרית היא חוזרת לגופה חדשה ונוחה דכתיב (איכה ג כג): חדשים לבקרים רבה אמונתך. רבי סימון בשם רבי שמעון אומר: ממה שאתה מחדשנו בכל בקר ובקר אנו יודעים שרבה אמונתך לתחית המתים^* כנראה היתה נסחא נכונה לפני רבנו המחבר ולא כבשוחר טוב הנדפס, שיש בו ערבוב דברים, קצתם לקוחים ממדרש איכה רבתי..

כל הכובש שכר שכיר כאלו נוטל נפשו כדכתיב ואליו הוא נושא את נפשו ועובר בארבע לאוין ועשה משום בל תלין האמור בת"כ והוא הדין לא תעשק ולא תגזול דכתיב גביה ומשום לא תבוא עליו השמש דכתיב בכי תצא ומשום עשה דביומו תתן שכרו. שכיר יום גובה כל הלילה ונאמר עליו לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר ושכיר לילה גובה כל היום ונאמר עליו ביומו תתן שכרו ושכיר שעות ביום של יום גובה כל היום ונאמר עליו ביומו תתן שכרו ושכיר שעות של לילה כל הלילה כרב דאמר הכי התם דכיון שכלתה שכירותו מחצות איכא משום לא תבוא ושכיר שעות בלילה נמי לכשיעלה עמוד השחר עובר משום בל תלין דהא נשתעבד לו קודם לכן וכן שכיר שבת או חודש או שנה או שבוע יצא בלילה גובה כל אותו הלילה דהא נשתעבד לו קודם כרב כדאמר' דאתי כרבי יהודה לגבי רבי שמעון. וכל שהכלי ביד האומן אפילו שגמרו אינו עובר וכשנתנה לו בחצי היום כיון ששקעה עליו חמה עובר משום בל תלין דהוי כשכיר שעות ביום דקבלנות כשכירות הוא כדפשיט התם רב ששת דעובר דאין אומן קונה בשבח כלי ושכירות הוא דאי הוה קונה הוה הלואה ולא שם שכירות.