פרשנות מצטטת על דברים כד:יג

הָשֵׁב֩ תָּשִׁ֨יב ל֤וֹ אֶֽת־הַעֲבוֹט֙ כְּבֹ֣א הַשֶּׁ֔מֶשׁ וְשָׁכַ֥ב בְּשַׂלְמָת֖וֹ וּבֵֽרֲכֶ֑ךָּ וּלְךָ֙ תִּהְיֶ֣ה צְדָקָ֔ה לִפְנֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃ (ס)

משנת ארץ ישראל

ראת על בית יד – שרוול שלחלוק, אם מגיע – ארוך דיו כנגד בית תורפה, טמאה, ואם לאו, טהורה – האישה עלולה להכניס את ידה עם השרוול הארוך לתוך החלוק ולנגוע בגופה, וזהו ששנינו לעיל, שהאגודל שיש עליו דם – טמא.3ב-א וכן בפרידברג 9-001, במקום "ואם לאו טהורה" נכתב "ושלא כנגד בית תורפה". היתה פושטתו ומתכסה בו בלילה – המשנה מתארת מצב של עוני שבו בגד היום משמש גם מעין סדין. על העוני בבגדים אנו שומעים לעתים קרובות. עם זאת, בדרך כלל היה לאדם בגד ליום ובגד ללילה. כן שנינו: " 'עד בא השמש תשיבנו לו' – זה כסות יום, שאתה מחזיר לו כל היום. אין לי אלא כסות יום שאתה מחזיר לו כל היום, כסות לילה שאתה מחזיר לו כל הלילה מנין? תלמוד לומר (דברים כ"ד, יג): 'השב תשיב לו את העבוט כבא השמש'. מכאן אמרו, ממשכנין כסות יום בלילה וכסות לילה ביום ומחזירין כסות יום ביום וכסות לילה בלילה" (מכילתא דרבי ישמעאל, מסכתא דכספא, משפטים יט [עמ' 317]).4וכן מדרש תנאים על דברים כד, יג (עמ' 158) (העוסק בסגום, שהוא לבוש חיצוני חם, ראו מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי, משפטים כב, כה [עמ' 212]); ירושלמי, בבא מציעא ט יג, יב ע"ב; בבלי, בבא מציעא לא ע"ב, קיד ע"ב. הרי שיש כסות ליום נפרדת מכסות הלילה, והמשך המדרש עוסק במפורש בסדין.
שאל רבBookmarkShareCopy

תוספות

צדקה מנין - וא"ת איכא צדקה ממה שיחזיר לו לשכב עליו וי"ל דדייק מדכתיב (דברים כ״ד:י״ג) ושכב בשלמתו וברכך ואי לא הוי קונה ליה א"כ כשמברכו העני הוי ליה רבית דברים ויש מפרשים דלא מיקרי צדקה אלא הנותן משלו כמו צדק משלך ותן לו (ב"ב פח:):
שאל רבBookmarkShareCopy

ר"ש משאנץ

המלוה על המשכון. ובירושלמי (שם) אמר שמואל אפילו על מחט דכתיב (דברים ט״ו:ג׳) אשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך פרט שיש לאחיך בידך והיינו כרשב"ג דסוף שבועת הדיינים (שבועות דף מד:) דאמר אע"פ שאינו שוה אלא פלג אינו משמט ובפ' השולח (גיטין דף לז.) מפרש טעמא דמתני' משום דקני ליה כדר' יצחק דאמר מנין לבעל חוב שקונה משכון שנאמר (דברים כ״ד:י״ג) ולך תהיה צדקה אם אינו קונה צדקה מנין מיכן לבעל חוב שקונה משכון ולפי אותה שיטה היה נראה דמתני' דוקא שלא בשעת הלואתו דהא אמרינן בסוף השוכר את האומנין (בבא מציעא דף פב) דר' יצחק איירי במשכנו שלא בשעת הלואתו וזה אי אפשר דעל כרחך מתני' נמי בשעת הלואתו דהא על המשכון קתני דהאי לישנא משמע בשעת הלואתו כדמוכח התם בפ' האומנים ועוד דלמאן דאמר כנגדו נמי לא משמט מפרש בסוף שבועת הדיינים דמשכון תפיש ליה לזכרון דברים וזה לא שייך אלא בשעת הלואתו דשלא בשעת הלואתו נקיט ליה לגוביינא וצריך לדחוק ההיא דגיטין דהכי קאמר שאני משכון דקני ליה שלא בשעת הלואתו כדר' יצחק והואיל וכן בשעת הלואתו נמי אהני לענין דקרינא ביה של אחיך בידך:
שאל רבBookmarkShareCopy

רש"י

ה' אלהיך אלו צדקות ומעשרות - דהא קרא יתירא הוא דהוה ליה למכתב כי דרוש ידרשנו וכבר ה' כתוב למעלה במקרא נדרוש ביה לאתויי צדקות ומעשרות שכתוב בהן שם זה ולך תהיה צדקה לפני ה' אלהיך (דברים כ״ד:י״ג) ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך (שם יד):
שאל רבBookmarkShareCopy

מחוקקי יהודה; קרני אור

זמין למנויי פרימיום בלבד