פרשנות מצטטת על דברים כד:כ

פרט – לא תפאר אחריך (דברים כד) לא תטול תפארתו ממנו:

לפי דין תורה יש להפריש את מתנות העניים (להוציא מעשר עני) מהקציר בלבד, "לא תכלה פאת שדך לקצר ולקט קצירך לא תלקט" (ויקרא יט ט) או "ובקצרכם... לא תכלה פאת שדך" (שם כג כב), וכן "כי תקצר קצירך בשדה ושכחת..." (דברים כד יט). עם זאת דין "שכחה" חל גם על זיתים, שנאמר "כי תחבט זיתך לא תפאר אחריך" (שם כד כ). בכרמים יש דין מיוחד של עוללות שאינו דומה לשכחה: את העוללות (הגרגירים הבודדים) אין לאסוף גם אם לא נשכחו. המונח "תפאר" אינו נהיר, אבל ניתן לשחזרו מההקשר. המדובר במסיק בשיטת הניקוף הנעשית בחביטת העץ במקלות או בענפים (ראו פירושנו לפ"ח מ"א). בשלב זה אין לפאר, ומשמע כנראה שאין לחפש אחר זיתים חבויים שהושארו. יש אפוא להבין זאת כמצוות שכחה, והיא חלה גם על זיתים. אם כן, לפי המקרא ניתן היה לצמצם את מתנות העניים לחיטים, שכחה גם בזיתים ומצוות עוללות בכרם בלבד. דרשת חכמים הרחיבה את דין פאה על קטניות ואילנות: "אין לי אלא קוצר, תולש מנין? תלמוד לומר לקצור; קוטף מנין? תלמוד לומר קצירך; אין לי אלא תבואה, קיטניות מנין? תלמוד לומר בארצכם; אילנות מנין? תלמוד לומר שדך; יכול הירק..." (ספרא קדושים, פרק א ה"ז, פז ע"ב).

ועצמותיהם יגרם. ישבר הגרם שהוא העצם וכן מלת עצמו וככה מסעף פארה לא תפאר:

נותן - לוקח פאה מכל אילן ואילן כדכתיב (דברים כד) לא תפאר אחריך ואין אחד מהם פוטר את חבירו הואיל ואין השדה שלו שאם היתה שדה שלו היה נותן מאחד על כולן: