פרשנות מצטטת על דברים כו:ו

וטעם ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקלו ככל אשר אנכי מצוך היום אתה ובניך שתשוב אל ה' בכל לבבך ובכל נפשך ותקבל עליך ועל בניך לדורותם לעשות ככל אשר אנכי מצוך היום כאשר עשו בגאולה השנית דכתיב (נחמיה י ל) ובאים באלה ובשבועה ללכת בתורת האלהים אשר נתנה ביד משה עבד האלהים ולשמור ולעשות את כל מצות ה' אדנינו ומשפטיו וחקיו או יהיה מצוך אתה ובניך כמו מצוך לך ולבניך כענין ואתה צוית (בראשית מה יט) וכן וירעו אותנו (דברים כ״ו:ו׳) לנו ולפי דעתי יש בו סוד גדול כי ירמוז למה שאמרו (יבמות סג) אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף וכבר דברתי בו:

וירעו אותנו המצרים כמ"ש. פי' שהיה קשה לו כפל הדברים במ"ש וירעו ויענונו ויתנו עבודה קשה. לזה דורש שכ"א מורה על דבר בפ"ע. שוירעו מורה על ההתחכמות להרע לנו באיזה אופן שיהיה שהיו"ד מורה לפעמים על המחשבה כמו שפירש"י על אז ישיר משה ע"ש. והכלבו פי' וירעו אותנו המצרים היינו שהחזיקו אותנו לרעים שרצוננו להוסיף עצמנו על שונאיהם ולהלחם עמהם כל כך היינו רעים ורשעים בעיניהם.

יש לשאול מאחר שוירעו אותנו המצרי' ושאר הפסוקי' שהולך ודורש הם כתובי' בתורה מה צורך להביא להם ראיה מפסוק אחר הכתוב גם כן בתורה בלי תוספת דרש דמאי אולמיה דזה מזה.
אמנם נראה לומר שלהיות הפסוקים האלו כתובים במשנה תורה פן יאמר איש שמשה מפי עצמו אמרם. ואינם אלא כמי שרוצה להודות למי שעשה לו חסד שאו' יותר ממה שעשה. על כן הביא ראיה על כל פרט מפרטיו מפסוקי' הכתובי' בענין יציאת מצרים במשנה תורה לומר שהוא בדוקא. וכל עצמו של משנה תורה אינו אלא להוסיף מה שחסר בשאר הספרים כמו שאמרו בענין המצות שכל מצוה שנשנת שם הוא להוסיף בה איזה דבר. ונבא אל הביאור.
עתה מתחיל המגיד להודיע לנו כל הרעות שעשו לנו המצרים בגוף ובנפש. למען לא יפלא לשום אדם למה זה השי"ת הכה אותם בכל המכות אשר יזכיר. ומעתה ראוי לדקדק למה אמר הכתוב וירעו אותנו ולא אמר וירעו לנו כמו שאמר וירעו לנו ולאבותינו.
אך כיוון לומר שעשו אותנו רעים לשמים. וזה במה שבטלו אותנו מלימוד התורה ומעשיית המצות כמו שאמרו במדרש בתתם טעם מפני מה הביא הקב"ה עליהם המכות ההם יותר מאחרות. ואמרו שלא הרעו לנו המצריים מפני שהוזקו בגופם או בממונם בשבילנו. אלא להיות שהוא ית' קדוש ומשרתיו קדושים. וכל המקדש עצמו משרה שכינתו בתוכו. וכל המטמא מתרחק ממנו על כן השר שבמרום הממונה עליהם שם בלבם לעשות מעשים לטמאנו. והוא כאילו אמרו אם לא יהיו ישראל גם הם קדושים יגעל בהם. ובקשו להסיר מהם הדברים שעל ידם הם מתקדשים כדי שיכנעו תחת רשותם. ותחלה בטלום מלימוד תורה. כי יעקב קבע מדרש בגשן כמו שאמרו על פסוק ואת יהודה שלח לפניו גושנה והם עמדו וגזרו על זה. וזהו שאמרו חכמים שבעצתם הסכימו לדונם במים. אין מים אלא תורה. ועל כן גם הם נידונו במים. וכן בטלו אותם מק"ש ותפלה. ועל כן הוכו בצפרדעים כמ"ש בזוהר פרשת וארא דף ל'. ז"ל. וישראל בגוונא דא כד אתפליג ליליא אינון דתיאובתא דלהון לאדכרא תדיר לקב"ה לא יהבי שכיבו. ללבא וקיימין לאדכרא ליה לקב"ה. כד סליק צפרא מקדימין לבי כנישתא ומשבחן ליה לקב"ה. וכן בתר פלגי יומא. וכן כד אתחשיך ליליא ועאל שמשא. על אילין כתיב המזכירים את ה' אל דומי לכם. ודא עמא קדישא דישראל. ועל דא אדכר לון קב"ה במצרים וסליק על פרעה אילין דלא משתככי יממא וליליא ומאן אינון ערדעניא דקלהון לא משתככי תדיר בגין דאתקיף בעמא קדישא דלא משתככי יממא וליליא לשבחא לקב"ה עכ"ל. הנה שבטלום מק"ש ערב ובקר. וה"ה משאר המצות. ועל כן אמר וירעו אותנו.