וּֽלְתִתְּךָ֣ עֶלְי֗וֹן עַ֤ל כָּל־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה לִתְהִלָּ֖ה וּלְשֵׁ֣ם וּלְתִפְאָ֑רֶת וְלִֽהְיֹתְךָ֧ עַם־קָדֹ֛שׁ לַיהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר׃ (ס)
ספורנו
זאת חקת התורה אשר צוה ה'. באמרו הזה עליהם מי חטאת. והנה כבר אמרו ז"ל לכך כתב בה חוקה גזרה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה וששלמה אמר עליה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני ומעיקרי ההעלם בזה הוא שהיא מטמאה את הטהורים ומטהרת את הטמאים. אמנם בהביננו אל כל המצוה אולי דבר יגונב ונקח שמץ מנהו. וזה כי מצאנו ראשונה שכל העוסקים בה מעת שריפתה ואילך טמאים והם השורף והמשליך עץ ארז ואזוב ושני תולעת בשרפתה והאוסף והנוגע והנושא. אמנם המזה והמקדש הם טהורים. שנית שמעקרי הפרה הוא שתהיה אדומה בשלמות. וכבר ביאר הנביא שהחטא נמשל לאדום באמרו אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. ולכן אמרו ז"ל (יומא סז, א) שהיו קושרים לשון זהורית על פתחו של היכל הלבין היו שמחים לא הלבין היו עצבים. שלישית ראוי להתבונן שבהיות כל אמרת אלוה צרופה היא בלי ספק מישרת המעשים אל המצוע כי כל אחד משני הקצוות נמאס כאמרו ונעקש דרכים יפול באחת. רביעית ראוי להתבונן שאין דרך נאות להישיר את הנעקש דרכים ולהשיבו אל המצוע זולתי בהטותו אל קצה הפכו כמו שיקרה בחליי הגוף כאמרו חבורות פצע תמרוק ברע אף על פי שאותה ההטיה אל הקצה היא בעצמה נמאסת ותשחית ענין מי שתהיה דרכו ממוצעת כענין התרופה המשלשלת שתועיל לחולה ותזיק לבריא. חמשית ראוי להתבונן שאין ענין לאפר הפרה בטהרת שום מין ממיני הטומאות זולתי בטהרה מטומאת מת. וכבר נודע שענין התורה והמצות חיים הם למוצאיהם (שם ד, כב) ולעוסקים בם כאמרו כי היא חייכם והנוטה מהם אל הבלי הנפסדות הולך למות או הוא מת גמור, כאמרם (ברכות פרק מי שמתו) רשעים אפילו בחייהם קרויים מתים. ששית ראוי להתבונן מה שאמרו ז"ל שעץ ארז יורה על הגאוה והאזוב יורה על הפכה ובהיות שני התולעת עם שניהם יורה ששניהם חטא כאמרם בשמתא דאית ביה ובשמתא דלית ביה בפרט למי שיצטרך לנהוג נשיאות לתועלת הרבים. וכבר אמרו ז"ל (פרק קמא דיומא) שנענש שאול על שלא הקפיד על כבודו כאמרו ויבזוהו ולא הביאו לו מנחה ויהי כמחריש וכן תפש עליו הנביא באמרו הלא אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה. נאמר אם כן שעם היות המצוה חוקה ואין להרהר אחריה ולא להיות מסופק אם היא הגונה ואם לאו כי כל אמרת אלוה צרופה ולה טעם נשגב בלי ספק נודע למלך שצוה אותה ואולי גם למשה רבינו והדומים לו. הנה יש בה איזה רמז לדרך התשובה הצריכה לכל חוטא שהיא אמנם שיטה אל קצה הפך מעשיו המטמאים כל לב טהור למען ישיג דרך המצוע ויטהר וזה הדרך עם היותו טוב ומטהר לחוטא הוא אמנם מגונה ורע ומטמא כל לב טהור כאמרם וכי באיזה נפש חטא זה אלא שציער עצמו מן היין. אמנם מי חטאת המורכבים מעפר שרפה וממים שהם שני קצוות אשר מהם יתחדש מצוע יורה שבמצוע תהיה תקנת החוטא הנקראת טהרה כאמרו מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו וממה שראוי להתבונן מה שגזר אומר שהנוגע במת מטמא את משכן ה' והבא אל האוהל מטמא את מקדש ה' וזה כי אמנם כל הקרב הקרב אל הבלי הנפסדות אין ספק שהוא מטמא לב טהור שהוא משכנו של מקדש ה' שהוא הנקרא צלם אלהים ותהיה טומאתו בטעות העדרי. והבא אל אהל המת כענין שוכני בתי חומר אשר אין לפניהם בלתי אם גוייתם לחיי שעה רעועה רגליה יורדות מות הוא בלי ספק מטמא את מקדש ה' הנזכר אשר בו יהיה העם והאיש קדוש לאלהיו כאמרו ולהיותך עם קדוש לה' אלהיך ואז מטמא בטעות קניני הפכי למכוון. ולזה אין ראוי שיטמא באוהל זולתי המת הישראלי כי אמנם חומרו בלבד הוא הנבחר ומוכן מכל זולתו לעבודת האל יתברך הוא לבדו החוטא בנכבד. אמנם החכמים המורים חטאים בדרך שהם כמו המזה והמקדש לא תחול עליהם בזה טומאה כלל. ובכן יהיה בפרטי שמירת המצוה הזאת בכתבה וכמו שבא בקבלה רמז לכל אלה שהם מכונות התורה בלי ספק:
אם למקרא
ולא בלבד התורה והנביאים קוראים זה אל זה ואומרים קדוש, נגד הפוקרים המעלים עשן פסל הספק והכפירה עד גבהי שמים, אבל גם ספרי התורה בעצמם קוראים זה אל זה ומקדישים ומעריצים זה את זה, לדוגמא כתוב בפ' כי תבוא ולהיותך עם קדוש לה' אלהיך כאשר דבר, ואלה המלות באשר דבר הם חומה גדולה ומגדל עז בו ירוץ צדיק אל הד' ספרים הראשונים שכתוב בהם משם ה' ב"ה ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, ובס' ויקרא קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלהיכם, וזולת אלה הספרים לא מצינו בספר דברים שיאמר ה' קדושים תהיו עד שיוכל האומר שיאמר ולהיותך עם קדוש וגו' כאשר דבר, והיכן דבר? הא למה זה דומה למה שהוסיף משה בדברות שניות מליצות כאשר צוך ה' אלהיך המורים באצבע כי כבר יצא הדבר מפי המלך ב"ה, כן הדבר הזה, ולהיותך עם קדוש וגו' באשד דבר הכוונה למ"ש קדושים תהיו וגו' או שאר מליצות ואזהרות של קדושה הנמצאות לרוב מאד בד' ספרים ראשונים, והאומרים שדוקא ס' משנה תורה כתב משה, ישימו יד לפה ויודו בטעותם.
לבוש האורה
רש"י ושמרת ועשית אותם בת קול מברכתו הבאת בכורים היום תשנה לשנה הבאה ע"כ נ"ל דדייק רש"י זה במדה הדבר הלמד מעניינו דשיטת משמעות פרשה זו לא מיירי אלא שהש"י מבטיח את ישראל כשיקיימו המצות שיהיו מברכים בכל המעלות כמו שסיים הפרשה ולשמור מצותיו ולתתך עליון על כל הגוים וגו' לכך מפרש הוא גם כן מה שאמר בתחלה ושמרת ועשית אותם וגו' אינו לשון ציווי אלא לשון ברכה שהבת קול מברכתו כו' נ"ל:
שפתי חכמים
זמין למנויי פרימיום בלבדרבנו בחיי
זמין למנויי פרימיום בלבדרבנו בחיי
זמין למנויי פרימיום בלבדרש"י
נתתי אתך. מַנֵּיתִי יָתָךְ, וְאַעַ"פִּ כֵּן לְשׁוֹן נְתִינָה הוּא, כְּמוֹ וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן (דברים כ"ו); בֵּין לִגְדֻלָּה בֵּין לְשִׁפְלוּת נוֹפֵל לְשׁוֹן נְתִינָה עָלָיו, כְּמוֹ נָתַתִּי אֶתְכֶם נִבְזִים וּשְׁפָלִים (מלאכי ב'):