פרשנות מצטטת על דברים כז:ג

וְהַעֲבַרְתֶּם אוֹתָם עִמָּכֶם כְּמִצְוַת משֶׁה (דברים כז ד) לִבְנוֹת לָהֶם מִזְבֵּחַ בְּהַר עֵיבָל וְלִכְתּוֹב עֲלֵיהֶם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, וּבוֹ בַּיּוֹם בָּאוּ אֶל הַר עֵיבָל וּבָנוּ בָּהֶם אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְהֶעֱלוּ עוֹלוֹת וּשְׁלָמִים, וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ, וְקִפְּלוּ אוֹתָם וּבָאוּ וְלָנוּ בַּגִּלְגָּל.

עוד זאת למודעי כי ספר זה אשר כניתיו ספר המצות אל תאמרו ראה זה חדש הוא. כי אמנם כבר היה לעולמים וראה אור בדפוס זה פעמים (ברלין תרי״ז. פאריס תרנ״ז) עם פי׳ קצת המלות מהמו״ל. וקרא שמו מנין המצות. ואולם אחרי אשר הרחבנו בביאורו ועמקי שיטתו. דעת לנבון נקל כי בכל כיו״ב מנין לא הוי סימן. והרי ספר שלם לפניכם בכלליו ובפרטיו. וגם זולת זה חשבתי למשפט כי גם דברי רבינו הגאון ז״ל כמו שהם. אחר שכוללים כל מצות התורה כולם. תורה שלמה המה. וכבר ביאר רבינו הגאון ז״ל עצמו הכתוב (דברים כ״ז:ג׳) וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת וגו׳. שיכתוב עליהן מנין תרי״ג מצות בלבד. וכמו שהביאו בשמו הראב״ע והרמב״ן ז״ל שם עיי״ש. וכן הרד״ק (יהושע ח׳) והרב המאירי ז״ל (פ״ז דסוטה ל״ג ע״ב) עיי״ש. וכיון שקראן הכתוב כל דברי התורה. אין לך ספר גדול יותר מזה. ובלתי ספק זהו מקור דברי רבינו נחשון גאון ז״ל שהביא בערוך (ערך תפל) ודברי רבינו האי גאון ז״ל בתשובת הגאונים שערי תשובה (סי׳ קמ״ט) שכתבו דמה שאמרו ספר תורה בזרועו (סנהדרין כ״א ע״ב, ברכות כ״ג ע״ב). היינו שלא הי׳ כתובים בו אלא עשרת הדברות מן אנכי עד אשר לרעך. שהן תרי״ג אותיות הכוללים תרי״ג מצות התורה. ועי׳ עוד בשערי תשובה לעיל (סי׳ קמ״א). וכ״כ ג״כ בפי׳ עה״ת המיוחס להרא״ש ז״ל (הדר זקנים פ׳ יתרו) עיי״ש ובמש״כ בזה בפנים (בחלק שלישי פרשה ס׳). הרי דגם רמזי תרי״ג בקצור היותר נמרץ כבעשרת הדברות קראו ספר תורה לדעת הגאונים ז״ל. וכ״ש עיקר מנין המצות כדרך שכתבן רבינו הגאון ז״ל כאן שבצדק ובמשפט יאות לו עכ״פ שם ספר המצות. בשגם שכבר מצאתי סמך הגון שכבר קראוהו הראשונים ז״ל בשם זה כמש״כ במבוא (סי׳ ז׳ שורש חמשי) עיי״ש. ואם אין זו ראי׳ מבוארת כ״כ. מ״מ זכר לדבר יש וכדאי לסמוך עליו בנדון כזה:

בשבעים לשון. כתב רבינו בחיי וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת (דברים כ״ז:ג׳). זה יורה שכל התורה כולה כתובה עליהן וכ"כ הרמב"ן מצינו בספר חגי [וברמב"ן כתוב תאגי] שכל התורה היתה כתובה בהן מבראשית עד לעיני כל ישראל בתגיה וזיוניה ומשם נעתקו. ע"כ. [ודרך נס היה בלא ספק למלאות שבעים לשון בכל התורה על מספר י"ב אבנים שכל אבן משא איש. גם כתיבתן ביום אחד מעשה נסים הוא] אבל רבינו סעדיה גאון ז"ל כתב שהיה כתוב בהן מספר המצות כמו שהן כתובות בהלכות גדולות כעין אזהרות. [ע"כ] :