פרשנות מצטטת על דברים כז:ד

הלוקח בהמה לזבחי שלמים. ממעות מעשר שני, שכך הוא עיקר מצות מעות מעשר שני לקנות מהם שלמים, דילפינן שם שם לגזרה שוה מהר עיבל:

וְהַעֲבַרְתֶּם אוֹתָם עִמָּכֶם כְּמִצְוַת משֶׁה (דברים כז ד) לִבְנוֹת לָהֶם מִזְבֵּחַ בְּהַר עֵיבָל וְלִכְתּוֹב עֲלֵיהֶם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, וּבוֹ בַּיּוֹם בָּאוּ אֶל הַר עֵיבָל וּבָנוּ בָּהֶם אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְהֶעֱלוּ עוֹלוֹת וּשְׁלָמִים, וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ, וְקִפְּלוּ אוֹתָם וּבָאוּ וְלָנוּ בַּגִּלְגָּל.

דבק כדי ליתן בראש השבשבת כו': דבק הוא דבר עשוי בידי אדם כל הנוגע בו ידבק בו: ושבשבת הוא הגמי שבראשיה נותנין הדבק קושרין אותה בקנה ומכניסין אותה בקיני העופות ומוציאין האפרוחין: וחרסית טיט האדמה והוא ידוע אצל הרופאים: פי כור שפת הכור שמתיכין בו והוא שם עברי בחרתיך בכור עוני (ישעיהו מ״ח:י׳): פטפוט רגל הכור כי עושין לו רגלים כשהוא גדול ובמשנת כלים פטפוטי כירה: צורפי זהב ידוע והוא עברי ותתנהו לצורף (שופטים י״ז:ד׳). סובין ידוע וכן יעשו הצורפים ישליכו הסובין על פני הכור בעת ההתכה: וסיד הוא עברי ושדת אותם בשיד (דברים כ״ז:ד׳) והוא נעשה מאבנים שרופות והיה מנהגם למשוח בו הנערות על כל בשרם כמו מלבוש וכוונתם להביא להם הנדות ולמהר הבגרות ולהנעים בשר: כלכול הצדעים: ואנדיפי המצח. ואין הלכה כר' יהודה ולא כר' נחמיה: