פרשנות מצטטת על דברים כז:ה

והיה כי תבא. בעבור שכתוב בהניח ה' אמר השם כי יש מצות הן קודם בהניח ה' רק כאשר תבא והם הבכורים והמעשר וכתיבת התורה על האבנים ובנות מזבח והברכה והקלל' על שני ההרים:

לומר שתשים סנהדרין אצל המזבח. ואם תאמר, דגם זה קשה למה סנהדרין אצל המזבח, ואין זה קשיא, דהם שוים לגמרי, דהמזבח הוא משים שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, כי עליו מקריבים הקרבנות, שנקרא 'קרבן' על שהוא מקרב את האדם לבורא יתעלה, והמזבח שעליו ההקרבה הוא שמשים שלום בין ישראל לאביהם שבשמים. וכן איתא במכילתא (לעיל כ, כב) "ולא תניף עליהם ברזל" (דברים כז,ה), מה האבנים שאינם רואות ואינם שומעות, בשביל שמטילים שלום בין ישראל לאביהם שבשמים אמרה תורה "לא תניף עליהם ברזל", המטיל שלום בין איש לאיש, ובין איש לאשתו, בין עיר לעיר, בין אומה לאומה, על אחת כמה וכמה שלא תבוא עליו פורענות. וכן המשפטים מטילים שלום בעולם. וכן אמרו במכילתא (כאן סוף הפסוק) מה ראו דינין להקדים אותם לכל המצות שבתורה, כשהדין בין אדם לחבירו תחרות ביניהם, נפסק הדין שלום ביניהם. נמצא כי המזבח והדין הם מתקשרים ועושים שלום בעולם. כי צריך שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, ואחר כך צריך שלום בין איש לחברו, נמצא הכל מקושר. ובשביל זה היה המזבח ולשכת הגזית באמצע העולם, כמו שדרשו (סנהדרין לז.) "שררך אגן הסהר" (שיה"ש ז, ג), זה לשכת הגזית, כמו שהטבור באמצע גוף האדם, כך לשכת הגזית באמצע העולם, כי האמצע מקשר כל החלקים לפי שהוא באמצע, נמצא המזבח ולשכת הגזית מאחדים ומקשרים הכל:

12-13. ובו בנה שלמה את בית המקדש וכו'. וכ"ה בירושלמי פ"ט הי"ד, ובבלי מ"ח ב'. וסובר ר' יהודה שאף אבני בית המקדש אסור לתקן בכלי ברזל ואפילו בחוץ, ואבנים גמומות פסולות לבניין בית המקדש, וכמו שמוכח בבבלי גיטין ס"ח א', עיי"ש בתוספות, ד"ה איכא. ובמדרש תהלים פע"ח:¹⁵בדפוסים. ולפי עדותו של בובר, קע"ו ע"א, הערה פ"ג, כ"ה הגירסא גם בכל כתה"י שהיו לפניו. ובו חלק שלמה כל אבני מזבח מפני שכתוב בהן לא תניף עליהן ברזל (דברים כ"ז, ה'). ומתוך הראייה שהביאו משמע שמדברים באבני מזבח. אבל הראשונים מניחים כדבר פשוט שהשמיר אינו מחליק, ומשאיר פגימות, ואין להשתמש בו לאבני מזבח,¹⁶עיין בתוספות גיטין ס"ה א', ד"ה איכא, זבחים נ"ד ב', ד"ה אבנים, חולין י"ח א', ד"ה וכמה. והיו בונים אותו באבנים שלמות מתחילת ברייתן (עיין מדות פ"ג מ"ד). והגירסא הנכונה היא בהוצ' בובר, קע"ו ע"א: כל אבני בית המקדש. וכ"ה בכ"י שברשותי,¹⁷עיין סה"י לכבוד מרכס, עמ' ס"ה. ובילקוט שמעוני במקומו, ובילקוט המכירי שם, עמ' 31, ובהגהות כ"י שברשותי, ובפי' הרד"ק למ"א פ"ו, ז'. והוא כשיטת ר' יהודה כאן. ועיין מ"ש להלן בסמוך.
מסורת זו חדרה גם לספרות הסלאבונית (שתורגמה מיוונית), לספר (Толковая Палеа) Palea interpretata, עיין מ"ש Н. С. Тихонравов בספרו сочиненiя וכו' (מוסקבה 1898), עמ' 171 ואילך.