פרשנות מצטטת על דברים כז:ו

ואם זבח שלמים קרבנו וגו' אם זכר אם נקבה הטעם בעולה שיהיה זכר ובשלמים שיהיו אם זכר אם נקבה ובחטאת שתהיה נקבה דבר ברור הוא כי העולה כשמה והשלמים מלשון וכל חפצי ישלים (ישעיהו מד כח) אבנים שלימות (דברים כז ו) והחטאת לכפר פניו במנחה ההולכת לפניו וכבר כתבתי זה (בראשית מו א) והאשם זכר בעבור כי החטאת בחייבי כריתות שתשוב הנפש אל האלהים אשר נתנה והאשם לא יבא על חיוב כרת וכאלו הוא לריח ניחוח כעולה ושעיר הנשיא בעבור כי הוא המולך אשר לו המשפט והלוחם מלחמות השם ועל חרבו יחיה כדרך שעירי עבודה זרה:

במשנה ובפגימה לכל דבר. משמע דמ"מ בעינן שיפגמו ע"י איזה דבר אף שלא ע"י ברזל. אבל אם מצאן פגומין תחת קרקע בתולה שידוע שכן היה גידולן לא מיפסלי. ומה שאמר ברישא אבנים שלמות וכדכתיב דברים (כ"ז) אינו אלא לאפוקי שנחסרו אחר הוצאתן ממקורם. לכן תמה אנכי על התוס' בחולין (ר"ד י"ח) שהקשו אנה ימצאו אבנים בלא פגימה:

הדרשה במשנה היא דרשתו של רבי שמעון בן אלעזר, ולרבן יוחנן בן זכאי מיוחסת דרשה אחרת: "רבן יוחנן בן זכאי אומר, הרי הוא אומר 'אבנים שלמות תבנה' (דברים כז ו), אבנים שמטילות שלום. והרי דברים קל וחומר, ומה אם אבני מזבח שאינן לא רואות, ולא שומעות, ולא מדברות, על שמטילות שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, אמר הקב"ה 'לא תניף עליהם ברזל', המטיל שלום בין איש לאיש בין איש לאשתו, בין עיר לעיר, בין אומה לאומה, בין ממשלה לממשלה, בין משפחה למשפחה, על אחת כמה כמה שלא תבואהו פורענות" (מכילתא דרבי ישמעאל, מסכתא דבחדש יתרו יא, עמ' 342¹²ובנוסח שונה במכילתא דרבי שמעון בר יוחאי, כ כב, עמ' 157. ). שתי הדרשות מדגישות שמזבח וברזל נועדים לייעודים נפרדים. דרשות אלו מופיעות גם במקבילות (שמחות פ"ח הט"ז, עמ' 167; תנחומא, יתרו יז). לכאורה הפסוק מספר מלכים מרחיב את האיסור להשתמש בברזל על כל ההיכל, אבל התנאים פירשו אותו אחרת. רבי יהודה טוען שהאבן נחתכה בעזרת השמיר הפלאי¹³אולי הוא תיאור אגדי של היהלום. : "רבי נחמיה אומר מגוררות במגרה היו מבחוץ, שנאמר 'כל אלה אבנים יקרות במדת גזית מגוררות במגירה מבית ומחוץ', מה תלמוד לומר 'מבית ומחוץ', בבית לא היו נשמעין אלא מתקנין אותן מבחוץ ומכניסין אותן לפנים. אמר רבי נראין דברי רבי יהודה באבני מקדש ודברי רבי נחמיה באבני ביתו" (תוס', סוטה פט"ו ה"א). אם כן, לדעת רבי נחמיה מקדש שלמה נבנה מאבנים מסותתות אלא שהסיתות נעשה מחוץ למקדש. איננו יודעים האם בכך פירש (דרש) את הפסוק ממלכים בלבד, או שמא החיל את פרשנותו גם על אבני המזבח. רבי יהודה מסכים עמו אלא שסבור שהסיתות נעשה בדרך אחרת, אבל האבנים היו אבני גזית מסותתות.

ונטלו את האבנים - סתרו את המזבח לאחר שהעלו העולות והשלמים כדכתיב והעלית עליו עולות (שם כז):

ואם מזבח אבנים. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר כָּל אִם וְאִם שֶׁבַּתּוֹרָה רְשׁוּת חוּץ מִג', וְאִם מִזְבַּח אֲבָנִים תַּעֲשֶׂה לִּי, הֲרֵי אִם זֶה מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן כַּאֲשֶׁר – וְכַאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לִי מִזְבַּח אֲבָנִים לא תבנה אתהן גזית, שֶׁהֲרֵי חוֹבָה עָלֶיךָ לִבְנוֹת מִזְבַּח אֲבָנִים, שֶׁנֶּאֱמַר אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה (דברים כ"ז) – וְכֵן אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה (שמות כ"ב), חוֹבָה הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר וְהַעֲבֵט תַּעֲבִיטֶנּוּ (דברים ט"ו) – וְאַף זֶה מְשַׁמֵּשׁ בִּלְשׁוֹן כַּאֲשֶׁר – וְכֵן וְאִם תַּקְרִיב מִנְחַת בִּכּוּרִים (ויקרא ב'), זוֹ מִנְחַת הָעֹמֶר שֶׁהִיא חוֹבָה, וְעַל כָּרְחֲךָ אֵין אִם הַלָּלוּ תְּלוּיִין אֶלָּא וַדָּאִין, וּבִלְשׁוֹן כַּאֲשֶׁר הֵם מְשַׁמְּשִׁים: