פרשנות מצטטת על דברים כז:ח

עגלה ערופה בלשון הקודש. מה שהזקנים אומרים ידינו לא שפכו את הדם הזה והכהנים אומרים כפר לעמך ישראל וגו׳, בלשון הקודש הוזקקו לאמרן:

מצות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו לפי שאין כותבין את התורה פרשיות פרשיות. בס' שאגת אריה בסי' ל"ד מסופק אם הפי' עבור השירה שמצוה לכתבה משו"ה יכתב כל התורה שאין כותבין פרשיות פרשיות וא"כ בבלה הס"ת ונשאר השירה יצא חובת מצוה זאת. או שפי' כיון שאין כותבין פרשיות פרשיות והתורה אמרה כתבו לכם את השירה לאו שירה לחודא במשמע רק כל התורה במצוה זאת וכתב דלשון רבינו כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו נראה שכל התורה ממצות הכתיבה כמו השירה עיי"ש מ"ש עוד ע"ז. ועי' בסה"מ עשה י"ח רצה באומרו את השירה כל התורה שכוללת זאת השירה עכ"ל:
ובס' שו"ת חת"ס חי"ד סי' רנ"ד הקשה דמנ"ל כתיבת כל התורה משום דאין כותבין פרשיות פרשיות דילמא כמו בתפילין ומזוזה ופ' סוטה דהתירה התורה בפירוש לכתוב פרשיות כמו"כ השירה והניחו בתימה עיי"ש:
ולענ"ד שאני בתפילין וכיו"ב דאינו רשאי להוסיף אפי' אות אחת מהלכה למשה מסיני או מרבוי דקרא וע"כ התירה התורה לכתוב פרשיות בפ"ע. אבל בהשירה דעכ"פ לית לן למודא דאינו רשאי להוסיף וגם אין הסברה מחייב כן וא"כ יהיה הסתירה דאין כותבין פרשיות נגד כתיבת השירה ע"כ המצוה לכתוב כל התורה. ואין רמז לאסור ביותר שהרי משה כתב הרבה זולת השירה:
ובס' שאגת אריה הנ"ל הקשה דמנ"ל עוד כתיבת כל התורה הא מותר לכתוב חומש בפ"ע כדאיתא במס' גיטין דף ס' אין קורין בחומשין בביהכ"נ משום כבוד ציבור וש"מ דניתן לכתוב וכ"כ ברמב"ם להלן הי"ד מותר לכתוב כל חומש בפ"ע עיי"ש. וא"כ מנ"ל מהאי דאין כותבין פרשיות פרשיות המצוה בכתיבת כל התורה עיי"ש. ונראה דזה נדע מהסברא אם המצוה לכתוב משנה תורה למה לא שאר התורה. דכמ"ש לעיל דאין הכונה עבור השירה כותב השאר רק מזה נדע שכותב גם שאר מהתורה וא"כ למה משנה תורה בלבד. אף דמצינו במלך שקורא במוצאי יו"ט של חג הסוכות חלק ממשנה בלבד עי' סוטה מ"א ע"א וברמב"ם הל' חגיגה פ"ג ה"ג מתחיל חומש אלה הדברים עד סוף פרשת שמע ומדלג וכו' עיי"ש. הנה שם אין קורא כל משנה התורה ג"כ רק מה להעיר את העם. אבל מה שנכתב למען להשמר לדורות למה משנה תורה בלבד ולא שאר דברי התורה:
ובמס' נדרים דף ל"ח ע"א א"ר יוסי ב"ר חנינא לא ניתנה התורה אלא למשה וזרעו וכו' משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל וכו' מתיב רב חסדא וכו' ועתה כתבו לכם את השירה הזאת. השירה לחודא. למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל וכו'. וברא"ש בפי' שם ואם לא נתן להם תורה אלא זו השירה על מה תעיד עכ"ל. וכיו"ב בר"ן אי שירה בלבדה קאמר מה סהדותא איכא עכ"ל. וכמו כן אם נכתב השירה למשמרת לעדות על הברכה וקללה על קיום התורה וחלילה בבטולה. ואם לא נכתב גם התורה ואם ח"ו תשתכח התורה מה תועיל לנו זכרון השירה ועל מה תעיד אח"ז ומזכרון ע"י הכתיבה בהשירה נדע כתיבת כל התורה:
ועי' במהרי"ט ח"ב סי' ג' שהקשה על הרי"ף שלא הביא האי דאין כותבין פרשיות פרשיות וא"כ מנ"ל מצות כתיבת התורה עיי"ש. וי"ל מהאי דנדרים ילפי לה. ועי' בשאגת אריה הנ"ל שכתב דמזה אין ראיה רק שנתנה התורה כולה לכל ישראל אבל לא הכתיבה עיי"ש. אבל למ"ש כיון דהשירה נכתב לעדות ולזכרון מזה כל התורה וכמ"ש. ולשון רבינו בסה"מ עשה י"ח רצה באומרו את השירה כל התורה שכוללת זאת השירה עכ"ל מובן על דרך זה ג"כ. ומבלעדי כל הנ"ל נראה כמפורש בתורה כי המצוה לכתוב הוא על כל התורה. כי מצינו משה כתב פרשיות רבות קודם גמר התורה ולמה יגרע חלק משאר החלקים:
פרשת עמלק: "ויאמר ה' אל משה כתוב זאת בספר ושים באזני יהושע" (בשלח י"ז). בספר בפַתַח הבית הנודע. וברמב"ן וז"ל והנכון בעיני כי בספר ירמוז לספר התורה כענין שכתב לקוח את הספר התורה הזה, יאמר כתוב זאת בספר תורתי שיזכרו בני ישראל מה שעשה עמלק עכ"ל. ועיין מה שהשיג על הראב"ע שם:
כתיבת המשפטים וספר הברית: "ויבוא משה וכו' לעם את כל דברי ה' ואת כל המשפטים ויען כל העם קול אחד ויאמרו כל הדברים אשר דבר ה' נעשה ויכתוב משה את כל דברי ה' וכו'" (משפטים כ"ד ג' וד'). "ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם וכו'" (שם ז'). ולשון רש"י שם "ויכתוב מבראשית עד מתן תורה וכתב מצות שנצטוו במרה" עכ"ל (שם ד'). ועכ"פ כתיבת המשפטים ואמרי ה' אשר בכלל ספר הברית מפורש נאמר מכתיבתם. ועי' ברש"י (שם ז') "ספר הברית מבראשית עד מ"ת ומצות שנצטוו במרה" עכ"ל:
עשרת הדיברות: "ויפן וירד משה מן ההר ושני לוחות העדות כתובים משני עבריהם מזה ומזה הם כתובים" (כי תשא ל"ב ט"ו):
"אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת הכתובים בספר הזה ליראה את ה' הנכבד והנורא את ה' אלוקיך" (כי תבוא כ"ח נ"ח). נראה מזה כי כל המצות כתובים דהחיוב השמירה והעונש להעובר על כל המצות בשוה ואמר אם לא וכו' את כל דברי וכו':
"והיה ביום אשר תעברו את הירדן אל הארץ אשר ה' אלוקיך נתן לך והקמות לך אבנים גדולים ושדת אותם בשיד. וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך וכו'" (כי תבוא כ"ז ב' וג'). ועיין ברמב"ן שם אם כל התורה או תרי"ג מצות בלבד עיי"ש:
"וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב" (כי תבוא כ"ז ח'):
"כי תשמע בקול ה' אלוקיך לשמור מצותיו וחוקותיו הכתובה בספר התורה הזה וכו'" (נצבים ל' י'):
"וכתבתם על מזוזת ביתך ובשעריך" (ואתחנן ו' ט'):
"וכתבתם וכו'" (עקב י"א כ'):
אלות שבתוכחה: "גם כל וכו' אשר לא כתוב בספר התורה הזאת וכו'" (כי תבוא כ"ח ס"א). "והבדלו ה' לרעה מכל שבטי ישראל ככל אלות הברית הכתובה בספר התורה הזה" (נצבים כ"ט כ'). וברש"י הזה לשון זכר מוסב על הספר וכו' עיי"ש:
המסעות: "ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה'" (מסעי ל"ג כ"ב). ועיין בספורנו וברמב"ן שם:
השירה: "ועתה כתבו וכו'" "ויכתב משה וכו'" (וילך ל"א י"ט וכ"ב). "ויכתב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים וכו' ולכל ישראל" (שם ט'). ועיין ברמב"ן שם:
"ויהי ככלות משה לכתב את דברי התורה הזאת על ספר עד תומם ויצו משה וכו' לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון וכו'" (שם ל"א כ"ד וכו'):
וביהושע: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וכו'" (יהושע א' י"ז). "ויכתב שם על האבנים את משנת תורת משה אשר כתב לפני בני ישראל" (שם ח' ל"ב). "ככתוב בספר תורת משה מזבח אבנים וכו'" (שם ח' ל"א):
ובספר מלכים: "ויצו המלך את כל העם לאמור עשו פסח לה' אלדיכם ככתוב על ספר הברית הזה" (מלכים ב' כ"ג כ"א). "וגם את האובות ואת הידעונים וכו' למען הקים את דברי התורה הכתובים על הספר" (שם כ"ד):
כיו"ב הרבה כנראה אשר לא השירה בלבד נכתבה רק כל התורה כי מהנאמר אשר נאמר מ"ה בפירוש וגם לא היה משה רבינו ע"ה כתבו ונאמר בתורה ומפורסם כ"כ בכל האומה בדורות רבות אם לא היה ממצות ה' על כל התורה רק השירה היה נכתב קודם גמר התורה כמו שאר הנאמרים למעלה. גם לשון התורה הנמצא לרוב ותורה צוה וכו' ולא תורות נראה כי כל התורה היה בתוכה ולכן נאמר ביחיד על ספר התורה:
ובמסכת סנהדרין דף כ"א ע"ב הביאו ועתה כתבו וכו' לחייב בכתיבת הס"ת אף בהניח לו אבותיו מצוה לכתוב משלו עיי"ש. וגם רבינו הביא משום זה שכתב אח"כ ואע"פ שהניחו אבותיו וכו'. אבל גוף כתיבת הס"ת במי שאין לו נדע מבלעדי זאת כמ"ש:

כאן מתחיל המגיד לספר בגנות אבותינו כאשר נצטווה מרז"ל מתחיל בגנות ומסיים בשבח. והנה ראוי לתת טעם אל הדבר הזה. דבשלמא אילו היינו מספרי' בגנות עצמנו שפיר. אבל לספר בגנות האבות מה לנו וכ"ש מאחר שתרח עשה תשובה קודם מותו. ואין ראוי להזכיר לו שום רשע.
אמנם אפשר לו' כי מאחר שתרח עשה עברות עד סוף ימיו ומת בתשובה היא הנותנת המצוה לספר בגנותו. כי בספור ההוא מקילין לו העונש ויהיה לו כפרה. כי הא דאמרי' מעשה עגל הראשון נקרא ומתרגם ולזילותא דישראל לא חיישינן כי היכי דתהוי להו כפרה. וכן הא דתנן שלשה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעה"ב. אין לחשוב שלא יבאו לעה"ב מי יתן והייתי זוכה למה שיזכה מנשה מלך יהודה. כי רוב ימי חייו האחרונים היו בתשובה שלימה. אלא סדרו דבר זה במשנה כי היכי דתהוי להו כפרה. כי כשם שכל מי שנאמרה שמועה מפיו שפתותיו דובבות בקבר. כך כשמספרים בגנותו הוא שומע ומצטער ומתכפרים לו עונותיו וכן מצינו כשאמר רב אשי למחר נפתח בחברינו מנשה בא לו בחלומו ואמר לו מה שאמר. אף כאן מזכירין גנות תרח כי היכי דתהוי ליה כפרה. ואם אמרו שאסור לספר אחר מטתן של מתים הוא מאותם שלא החטיאו אחרים. אבל כשחטאו והחטיאו מותר לספר בגנותן בכונה זו אף אם עשו תשובה. ומה שאמרו שאין מזכירין לו שום רשע הוא בעולם אשר הוא שם שאין מענישין אותו על עברות שעשה הואיל ועשה תשובה.
והנכון לומר שבא ספור זה לכאן מטעם אין ממנין פרנס על הצבור אא"כ קופה של שרצים תלויה לו מאחריו שאם תזוח דעתו עליו אומרים לו ראה מה שאחריך. וכנה השי"ת עשה ישראל סגולה לכל העמים. על כי ילכו בארחותם וכמו שעתידין לעשות בביאת הגואל שנ' והלכו גוים לאורך. וכן כתיב והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו. וכן היתה רצונו יתב' שיעשו משיצאנו ממצרים כי ע"כ צוה להקים אבנים גדולות מעבר לירדן ולכתוב עליהם התורה באר היטב בשבעים לשון. למען יוכלו כל האומות לראות משפטים ותורות אמת. ויאמרו אין תורה אלא תורת ה' וילכו אצל בני ישראל שילמדו דרכי ה' ויהיה להם מורא מהם כמורא שמחויב התלמיד לרבו. ולפי שיש לחוש פן ישראל יתגאו בראות עצמם במעלה זו. היינו שקרבנו המקום לעבודתו מה שלא עשה כן לשאר האומות. ע"כ סדרו לו' מתחלה עע"ז היו אבותינו כלו' חזור לאחוריך וראה מהיכן יצאת. ואפשר עוד לו' שסדרו לו' מתחלה עע"ז לפי שבצאת ישראל ממצרים נתעלו על כל האומות. ועדיין העלוי ההוא ירושה בידינו הגם כי דלונו מאד ולמען לא תזוח דעתנו עלינו אמרו שנביט אחרינו מהיכן נולדנו הלא הי' תרח אבי אברהם. וחשק בנו לפי שאנו משפילים עצמנו. והנכון הוא לפי שמתחיל עכשו לתת טעם אל ירידתנו מצרים שהיה לטהר טנוף ע"ז הנמשך להם מחטא אדה"ר ולא אמר לטהר טנוף שאר העברות ובפרט ג"ע שהיא היתה העיקר לפי שע"ז כוללת כל העברות כאז"ל כל המודה בע"ז כופר בכל התורה כלה. ואולם מלת ועכשו קרבנו קשה. כי הלא מאז הוציאנו ממצרים קרבנו לעבודתו.
אך הענין הוא כי בצאתנו ממצרים קרבנו המקום לעבודתו קירוב אחר קירוב עד שהיינו דבקים בו ית' כמו שכתבנו לפנים בפסקת עאכ"ו בעה"י ע"ש. ולפי שגרם החטא ואבדנו הדיבוק ההוא כמ"ש כיון שאמרו דבר אתה עמנו ונשמעה חזר יצה"ר למקומו. ונשאר לנו הקירוב בלבד ולמען נרגיש האבדה שאבדנו ונטיב מעשינו להחזיר העטרה ליושנה מהדיבוק אמר ועכשו קרבנו לאפוקי מה שהיה בעת ההיא שהיינו דבקים בו ית' כדכתיב ואתם הדבקים בה' אלקיכם. ועם כי זה נאמר אחרי שחזר יצה"ר למקומו עכ"ז הטיבו מעשיהם עד שחזרו להיות דבקים בו. וזה הורה להם כאשר צוה להם על עשיית הדגלים שידוע שהם כנגד ארבע מחנות שכינה. וממילא משמע שכשגורם החטא אנו אובדים הדיבוק ונשאר לנו הקירוב ולז"א ועכשיו קרבני. ושלמה התפלל ואמר ישקני מנשיקות פיהו שהוא דבקות רוחא ברוחא כמ"ש בזהר:

וְהַעֲבַרְתֶּם אוֹתָם עִמָּכֶם כְּמִצְוַת משֶׁה (דברים כז ד) לִבְנוֹת לָהֶם מִזְבֵּחַ בְּהַר עֵיבָל וְלִכְתּוֹב עֲלֵיהֶם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, וּבוֹ בַּיּוֹם בָּאוּ אֶל הַר עֵיבָל וּבָנוּ בָּהֶם אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְהֶעֱלוּ עוֹלוֹת וּשְׁלָמִים, וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ, וְקִפְּלוּ אוֹתָם וּבָאוּ וְלָנוּ בַּגִּלְגָּל.