פרשנות מצטטת על דברים כז:יז

וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו. לֹא נִתְפָּרֵשׁ בַּמִּקְרָא מַה אָמַר לוֹ, וְנִרְאֶה לְפָרֵשׁ אֲמִירָה זוֹ מִלְּשׁוֹן ״יִתְאַמְּרוּ כָּל פּוֹעֲלֵי אָוֶן״ (תהלים צד:ד), שֶׁהוּא לְשׁוֹן הִתְפָּאֲרוּת, וְכֵן ״אֶת ה׳ הֶאֱמַרְתָּ״ (דברים כז:יז). וְרוֹצֶה לוֹמַר כִּי קַיִן הִתְפָּאֵר עָלָיו לֵאמֹר: ״לִי תֵּבֵל וּמְלוֹאָהּ, וְאַרְעָא דִּי אַתְּ קָאֵים עֲלָהּ דִּידִי הוּא״. מִיָּד ״וַיָּקָם עָלָיו״ עַל עִסְקֵי שָׂדֶה וַיַּהַרְגֵהוּ. וּלְמַעְלָה פֵּרַשְׁתִּי עַל עִסְקֵי שָׂדֶה, הַיְנוּ שֶׁאָמַר לוֹ: ״בִּהְיוֹתְךָ בַּשָּׂדֶה, מָקוֹם שֶׁאֵין אֲנָשִׁים מְצוּיִין שָׁמָּה, אָז לְעוֹלָם לֹא תִּתְעוֹרֵר מֵעַצְמְךָ אֶל אֵיזוֹ מַעֲשֶׂה, כִּי קָרְבָּן זֶה שֶׁהִקְרַבְתָּ – מִמֶּנִּי רָאִיתָ וְכֵן עָשִׂיתָ״. וּלְפִי זֶה יִהְיֶה בֵּאוּר פָּסוּק זֶה ״וַיֹּאמֶר קַיִן״, שֶׁהִתְפָּאֵר קַיִן לֵאמֹר: ״אֲנִי טוֹב מִמְּךָ כִּי אֲנִי הִקְרַבְתִּי רִאשׁוֹנָה וּמִמֶּנִּי נִמְשְׁכָה הַהַקְרָבָה אֵלֶיךָ״. וְזֶה שֶׁאָמַר ״אֶל הֶבֶל אָחִיו״, כִּי אָמַר: ״אֲנִי הָיִיתִי סִבָּה אֵלֶיךָ, כִּי אִם לֹא רָאִיתָ שֶׁהִקְרַבְתִּי לֹא הָיִיתָ מַקְרִיב כְּלוּם״.

ועמק השדים. י"מ לשון סיד כמו ושדת אותם בשיד שהיו חופרין בו חפירות לשרוף הסיד. ורש"י פי' והביא המדרש שהי' הטיט עדיין בהם ונעשה לו נס למלך סדום כדי לאמת הנס של אברהם. והרמ"בן אמר ואני תמי' על המדרש הזה כי אותם שלא האמינו בנסו של אברהם אבינו היאך נתברר להם האמונה בניסו של מלך סדום שהיה עובד ע"ז כי אדרבה יכחישו אותו כי יאמרו כמו שזה היה מקרה או בכשפי' כך היה של אברהם. ואולי יפרשו ויצא מלך סדום לקראתו כשיצא מן הבור כשעבר אברהם עליו נעשה לו נס שיצא לקראת אברהם לכבדו ולברכו ואפשר כי אברהם בשובו הביט בבור ההוא כי היה כוונתו להציל המלכים ולשייר רכושם ונעשה הנס על ידו ואם נעשה למלך סדום נס לכבוד אברהם כ"ש שיאמינו שיעשה נס לאברהם להציל נפשו ממות ומלך עמורה אולי כבר מת קודם שעבר אברהם עליו ולכך לא עלה או שנפל לבור אחר:

54. את השטרות, ואת הקרקעות, ואת ההקדשות וכו'. להלן הכ"א, עיי"ש. ובמכילתא הנ"ל: עבדים ושפחות שטרות וקרקעות והקדשות וכו'. וכן במשנת ב"מ פ"ד מ"ט: העבדים והשטרות וכו'. ועיין בירושלמי כאן רפ"ז²⁸דברי בעל גליון הש"ס שם הסובר שמדברים בגונב עבד עברי, תמוהים, שהרי בוודאי בעבד כנעני עסיקינן, שאינו יכול לעשות בו כרצונו, ואם מוציא לו שן ועין יוצא לחרות, ואפילו אם עבדים כמטלטלין אינו משלם אלא קרן, ואף שגופו קנוי לו, "אין לד בהן אלא תשמיש", ולפיכד נטה הירושלמי מטעם הבבלי ס"ב ב' וב"מ נ"ז ב': יצאו עבדים שהוקשו לקרקעות. ובמכילתא דרשב"י, כ"ב, ג', עמ' 194: יצאו עבדים שאין שמירתן עליד, ובעל כרחינו בעבדים כנענים עסיקינן, שהרי עבד עברי כבר מיעטו לעיל שם, שאמרו: יצא בנו, שאין זכאי במכירתו וכו', יצאת בתו, שאין זכאי במכירתה, וממילא יצא גם עבד עברי שאינו זכאי במכירתו (כמפורש בבבלי ערכין כ"ח א'). אבל הדין דין אמת שאף בגנב עבד עברי אין לו כפל, שהרי אינו זכאי במכירתו. ועיין בבלי מגילה כ"ג ב', ובתוספות שם ד"ה שמין. ובמכילתא דר' ישמעאל כ"י מדרש חכמים הנ"ל: השלישי.²⁹עיין לעיל, הערה 13. הגונב עבדים ואת השטרות וכו'.
ואשר לגניבת קרקעות פירשו בתוספות ס"ב ב', סד"ה יצאו, במשיג גבול. וכן בר"מ פ"ז מה' גניבה הי"א. ועיין בפי' אבן עזרא דברים כ"ז, י"ז. ובפיוט "אאריא מתילי" הנ"ל (לעיל שורה 35–36, ד"ה ובפיוט), עמ' 25: קרנא פרע ומיתליט דתחום משני, כלומר הרי הוא בארור (דברים כ"ז, י"ז), אבל אינו משלם אלא קרן ולא כפל. ועיין בפירוש אלפביטין הנ"ל,³⁰לעיל, הערה 1. עמ' 244. ולעניין אם עובר בלאו של גזילה, עיין ספרי דברים פיס' קפ"ח, עמ' 229, ומ"ש הגרי"פ פערלא בבאורו למה"מ לרב סעדיה ל"ת רע"א, ועיי"ש של"ה ע"ג.