פרשנות מצטטת על דברים כז:כד

וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִכָּהוּ, בַּהֲרָמַת יָד נִקְרָא רָשָׁע. ״רֵעֶךָ״ רָשָׁע כָּמוֹךָ. וְקָשֶׁה, מִי הִגִּיד לְמֹשֶׁה כִּי זֶה רָשָׁע כְּמוֹתוֹ? וְעוֹד, הֵיכָן כְּתִיב שֶׁבִּקֵּשׁ לְהַכּוֹתוֹ, שֶׁהֲרֵי לֹא נֶאֱמַר ״וַיָּרֶם יָדוֹ לְהַכּוֹתוֹ״? וְנִרְאֶה לִי שֶׁלְּשׁוֹן הַכָּאָה שַׁיָּךְ גַּם בַּלָּשׁוֹן, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי יב יח) ״יֵשׁ בּוֹטֶה כְּמַדְקְרוֹת חָרֶב״, וּכְתִיב (דברים כז כד) ״אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר״, כִּי הַמַּטִּיל מוּם בַּחֲבֵרוֹ, אֵין לְךָ מַכָּה גְּדוֹלָה מִמֶּנּוּ. וְרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָמְרוּ (קידושין ע.) ״כָּל הַפּוֹסֵל, בְּמוּמוֹ פּוֹסֵל״. וּמֹשֶׁה רָאָה שְׁנֵי עִבְרִים נִצִּים בְּחֵרוּפִים וְגִדּוּפִים, וְאִם כֵּן שְׁנֵיהֶם רְשָׁעִים, כִּי מִדַּת הַצַּדִּיקִים לִהְיוֹת מִן הַנֶּעֱלָבִים וְאֵינָן עוֹלְבִים, שׁוֹמְעִים קוֹל מְחָרֵף וְאֵינָן מְשִׁיבִין. וּקְרָאוֹ ״רֵעֶךָ״, רָשָׁע כָּמוֹךָ מַמָּשׁ, כִּי בְּאוֹתוֹ מוּם שֶׁאַתָּה פּוֹסְלוֹ וּמַכֵּהוּ בְּשׁוֹט לְשׁוֹנְךָ, וַדַּאי אוֹתוֹ מוּם נִמְצָא גַּם בְּךָ, כִּי ״הַפּוֹסֵל, בְּמוּמוֹ פּוֹסֵל״. עַל כֵּן אָמַר ״לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ?״, כִּי הוּא רֵעֲךָ בְּמוּם זֶה.

וטעם להזכיר אלה י״‎א עבירות בעבור שיוכל לעשותם בסתר והעד ושם בסתר כי אם יעשה בגלוי יומת וכן מכה רעהו בסתר והחל מהעיקר שהוא בינו ובין בוראו ואחר כן בינו ובין אבותיו כי מי ידע אם יקלה אותם:

או באיבה הכהו בידו. לרבותינו (סנהדרין ע"ו ב') מרבה בזה את המצמצם כגון שכבש עליו לתוך המים, שאחז בראשו של חברו ותקפו במים ומצמצמו שם שלא יוכל לקום ולהרים ראשו, ויתכן דלא ניחא להו לפרש הכאה זו בהרמת ידו על חברו להכותו (שלאגען) דא"כ לא היה לו לומר בידו רק באגרופו, והיינו בקיבוץ אצבעות בתוך הכף (פויסט) וכדאמר בפרשת משפטים והכה את רעהו באבן או באגרוף, וכדאיתא עלה במכילתא שם מקיש אבן לאגרוף מה אבן שיש בו כדי להמית אף אגרוף שיהיה בו כדי להמית, ואמר קרא להכות באגרוף רשע, ומדאמר בידו לכן פירשוהו בכבש עליו בידו בעודו בתוך המים עד שמנעו מלהרים ראשו למעלה מן המים, לפי"ז יש לפרש הכהו מן בעצלתים ימך המקרה (קהלת יו"ד) שטעמו התקרה נדחקת למטה מן המשא שעלי' כשמונע מלתת מסעד לתקרה, וכן וימכו בעונם (תהילים ק״ו:מ״ג) שהעונות מכבידות ודוחקות עליהם להשפילם, ונקרא העני מך (ואם מך הוא מערכך) לחיותו חיי הדוחק, וטעם הכהו בידו כבש ודחק עליו בידו (ניעדערגעדריקט). עמ"ש בכי תבא בארור מכה רעהו בסתר: