וּבָ֧אוּ עָלֶ֛יךָ כָּל־הַבְּרָכ֥וֹת הָאֵ֖לֶּה וְהִשִּׂיגֻ֑ךָ כִּ֣י תִשְׁמַ֔ע בְּק֖וֹל יְהוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃
פירוש מהרז״ו
ובאו עליך. דברים כ"ח ב' קודם לפסוקים שהזכיר ברוך אתה בעיר והמדרש הביאו באחרונה ואין לשבש כי גם בספרי כן הוא ובהכרח לומר שחז"ל דקדקו שאמר ובאו וגו' הברכות האלה משמע שכבר אמר כמה ברכות ועדיין לא הזכיר רק ברכה אחת ונתנך ה' עליון וגו' ולא הזכיר בזה לשון ברכה ע"כ דרשו ע"פ מדה ל"א שתחלה כתוב פסוק ג' ד' ה' ו' שמתחילים בתיבת ברוך ועל זה אמר ובאו עליך כל הברכות האלה ולכוונה זו הביאו פסוק זה באחרונה:
משנת ארץ ישראל
ברכות וקללות – הברכות והקללות שבספר דברים פרק כח. מפרשי המשנה, ראשונים ואחרונים, פירשו כי הכוונה לברכות והקללות שבפרשת "אם בחקתי" (ויקרא כו ג ואילך)575רש"י, ואחריו רבים אחרים. , ויש שפירשו כי הכוונה לברכות והקללות שבספר ויקרא ולאלו שבדברים פרק כח576אלבק בפירושו. . אולם "ברכות וקללות" בספרות התנאית מובנן הברכות והקללות שבספר דברים המנויות בפרק כז והמשכן בפרק כח א: "והיה אם שמוע תשמע... ובאו עליך כל הברכות האלה" (משנה, סוטה פ"ז מ"ב; תוס', שם תחילת פ"ח). בתלמוד הירושלמי, בסוף פרק שני של מסכת תענית, בנוסחם של כמה ראשונים, אנו קוראים: "אין גוזרין תענית על הצבור בתחלה בחמישי. במה קורין.577השאלה היא: אם חל ראש חודש בתעניות שגזרו על הציבור – במה קוראים, בשל ראש חודש או בשל תענית? רבי יוסי אומר ברכות וקללות [שבמשנה תורה]"578כך בראבי"ה, ח"ב סימן תקצה, עמ' 113; אור זרוע, ח"ב סוף הלכות תשעה באב (פד ע"ד). שתי המילים שבסוגריים המרובעים אינן בירושלמי שלפנינו. . בתלמוד הבבלי הסוגיה דנה בפיסקא הבאה של משנתנו, "אין מפסיקין בקללות", ואביי מוסיף עליה: "לא שנו אלא בקללות שבתורת כהנים, אבל קללות שבמשנה תורה פוסק" (לא ע"ב). המפרשים שפירשו שבברכות וקללות של משנתנו הכוונה לברכות וקללות שבתורת כוהנים הניחו כי ההלכה שאין מפסיקים בקללות היא המשכה של ההלכה שלפניה, וה"קללות" שבהלכה הקודמת הן בהכרח ה"קללות" שבהלכה השנייה, ולפי זה הבבלי חלוק על הירושלמי579כך מפרש ליברמן בפירושו לתוספתא, עמ' 1172-1171. . אך אין הכרח בכך. המשנה קובעת כי בתעניות קוראים ב"ברכות וקללות" ומוסיפה שאין מפסיקים ב"קללות", ואביי מפרש שרק ב"קללות" של תורת כוהנים אין מפסיקים מפני שהן "בלשון רבים אמורות ומשה מפי הגבורה אמרן", אולם אין אביי קובע את טיבן של "ברכות וקללות" שנאמרו בתעניות. דברי התוספתא כי "בתשעה באב... אחרים אומרים ואם לא תשמעו לי", הן הקללות שבתורת כוהנים, אינם זהים עם דברי המשנה. התוספתא מבחינה בין הקריאה בתעניות והקריאה בתשעה באב ומוסרת מסורת אחרת על קריאה בתשעה באב, אך אין כאן פירוש של דברי המשנה.
מדרש בחדוש
יג וינהגהו בכבדות. מדלא כתיב וינהגום מלמד שוינהגהו חוזר אל המנהיג עליון שנהג המחנה מצרי' בכבדות ראש דהיינו שמחמת חמימות האש וטלטול הדרך בא להם הקדחת וראשם כבד עליה'. והואיל וכתוב בתוכחות דלקת וחרחור שהם מיני קדחות משונות שדלקת' היא קדחת חמה יותר מקדחת סתם ושמה מוכיח עליה. וחרחור הוא חולי מחובר משני מיני' ואין לו תרופה כי מה שמועיל לזה מזיק לזה ושמו מוכיח עליו חרחור מלשון מחרחר ריב. וידוע כי מי שיש לו קדחת אחת מרגיש בעצמו כמה מיני כאבים וכל שכן בהיות לו כמה מיני קדחות שונות כנזכר: