פרשנות מצטטת על דברים כח:ד

וְהוֹתִירְךָ ה׳ לְטוֹבָה בִּפְרִי בִטְנְךָ. הֲגַם שֶׁכְּבָר אָמַר לְמַעְלָה ״בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ״, לְפִי שֶׁיִּעוּד הָרִאשׁוֹן הוּא כְּנֶגֶד תַּלְמוּד תּוֹרָה וְיִעוּד זֶה הוּא כְּנֶגֶד שְׁמִירַת הַמִּצְווֹת, לָזֶה הֻצְרַךְ לְפָרֵט שְׂכַר כָּל אֶחָד, שֶׁאֵין אֶחָד נִלְמָד מֵחֲבֵרוֹ. וְדִקְדֵּק לוֹמַר וְהוֹתִירְךָ ה׳ לְטוֹבָה וְלֹא אָמַר ״בָּרוּךְ פְּרִי בִטְנְךָ״, לְפִי שֶׁיִּעוּד זֶה הוּא מִדָּה טוֹבָה שֶׁמְּכֻוֶּנֶת כְּנֶגֶד שְׁמִירַת מִצְווֹת לֹא תַּעֲשֶׂה, וְהַכַּוָּנָה הִיא כִּי לְפִי שֶׁבְּאֶמְצָעוּת שְׁמִירַת הָאָדָם עַצְמוֹ מֵהָעֲבֵרוֹת לֹא יִדְבְּקוּ בּוֹ כּוֹחֵי הָרַע, שֶׁמִּזֶּה יְסֻבַּב שֶׁהַבָּנִים הַיּוֹצְאִים מִמֶּנּוּ יִהְיוּ מִבְּחִינַת הָרַע, וְעַיֵּן מַה שֶׁכָּתַבְנוּ בְּאֹרֶךְ בְּפָרָשַׁת וַיְחִי בְּפָסוּק ״רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה״ (בראשית מט:ג) וְיֶעֶרְבוּ לְךָ הַדְּבָרִים. לָזֶה אָמַר בְּיִעוּד שְׁמִירַת מִצְווֹת לֹא תַּעֲשֶׂה וְהוֹתִירְךָ ה׳ לְטוֹבָה בִּפְרִי בִטְנְךָ שֶׁיִּהְיוּ הַבָּנִים הַנּוֹתָרִים אַחֲרֶיךָ לְמִדָּה טוֹבָה וְלֹא לְמִדָּה רָעָה.

עץ פרי, ותדשא גם כן עץ פרי, ופירושו עושה פרי שהרי בתוצא הארץ לא זכר אלא עץ עושה פרי ופירושו שהעץ יעשה פרי אחד זולתי עצמו, כי גם הוא פורה אלא שהוא יש לו שם כללי מיוחד והיא עץ, ומה שהוא מוציא שמו הכללי המיוחד הוא פרי, ומה שאמד (דברים כ״ח:ל״ג) פרי אדמתך לפי שהכונה אל הפרי שמוציא העץ, כי העץ אינו נאכל, ולפיכך סמך הפרי לאדמה, ולקח האחרון כי אליו הכונה, וכן (הושע ח׳:ז׳) צמח בלי יעשה קמח, להוציא לחם מן הארץ, (תהלים ק״ד) וגם כן הכונה אל עשב הנאכל כי הוא פרי האדמה, ויתכן לפרש כי בכלל עץ פרי היא העלים כי גם הם פורים וזכרם לפי שהם שומרים לפרי, ואע״פ שהם עצמם אינם מאכל לבני אדם הם מאכל לעופות, ולפי שהם שומרי הפרי נכללו במלת פרי כמו שאומרים במשל (חולין ל״ב) איבעון רחמי איתכליא על עליא ואילמלא עלי' לא מתוקמי איתכליא. ומה שאמרנו שהעלים נכללים במלת פרי, יהיו אילני סרק נכללים כעץ עושה פרי שאם לא כן אנה נזכרו אילני סרק בבריאת יום שלישי, שהרי דוד המלך ע״ה כשזכר סדור מעשה כראשית במזמור כרכי נפשי זכרם, כמו שאמר עליהם עוף השמים ישכון מבין עפאים יתנו קול, ואמר (שם) ישבעו עצי ה' ארזי לבנון אשר נטע וג' הנה זכרם לתועלת העופות, ובאמרו, מכין עפאים יתנו קול ר״ל באכלם מן העלים שהן עפאים שזכר ישמחו ויתנו קול לשמחה, והנה הם תועלת העופות בעלים ותועלת כני אדם בעצים לעשות מהם כלים ולקורות הבתים ולהבעיר בהם אש לאפות ולבשל.

ואמ׳ אשר בנינו כנטיעים התנבא על הגאולה ושיתישבו כל עניניו על הטובה שבתכונות שאיפשר והזכיר מיני הצלחות כפרי הבטן וכפרי האדמה וכפרי הבהמה כדרך שברך בתורה ואמ׳ ברוך פרי בטנך ופרי אדמתך ופרי בהמתך (דברי׳ כח ד) והחל על זה ואמ׳ אשר בנינו כלומר שבעת ההיא יהיו בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם כלומ׳ שנטועים בארץ לחה וטובה עד שבמעט זמן יהיו מגודלים בנעוריהם כן יהיו בנינו גדלים בילדותם ובנותינו כזויות מחוטבות ר״ל פנות הארמון שעושים אותם מחוטבות אבני גזית בקו ישר עד שכל הפנה נראית באבן אחת כן בנותינו גבוהות קומה ישרה ונאה והם מצד אחר צורתם כתבנית היכל. ומחוטבות פי׳ לשון כריתה כמו מחוטב עציך (דברי׳ כט י) וכן חטובות אטון מצרים (משלי ז טז) והם אבני גזית חטובות בקו ישר.

ככבש. אלוף דונש ויהודה בן קוריש פתרוהו ככבש ופר אשר יובל לטבח ואלוף כמו שגר אלפיך (דברים כ״ח:ד׳) ואע"פ שלא נאמר אלוף יש לנו כיוצא בו שמש ירח עמד זבולה (חבקוק ג׳:י״א) כסוס עגור כן אצפצף (ישעיהו ל״ח:י״ד) ומנחם פתר ככבש אלוף כבש גדול (ע' בתהלים נ"ח בפרש"י) ויונתן מסייעו שתירגם כאימר בחיר: