פרשנות מצטטת על דברים כח:ה

בטנא. כדמות סל וחברו טנאך וזאת המצוה על הקרובים אל מקום המקדש:

משארותם. כלי עץ כמו טנאך ומשארתך (דבר' כח ה) כי חמוריהם היו טעונים בגדים שישאלו ממצרים:

משארותם, מותר אצותהון, במכילתא "אלו שיורי מצה ומרור, וכ"ה בתיב"ע. ומשמע שהת"א יכלול במלת "משארותם" ב' הוראות, מל' "שאר" וזהו "מותר", וגם הכלי שנותנים בו הבצק, כאשר ת' לעיל (ז' כ"ח) "ובמשארותיך, ובאצותך" וכן (דברים כ"ח ה') ומה שלא כלל גם לעיל ז' כ"ח ב' הפירושים יתד כבפה, משום דהכא הכריחו פשט הכתוב לזה, יען כי באמת היה צ"ל וישא העם את בצקו טרם יחמץ צרור בשמלתם על שכמם" ולמה זה הוסיף מלת "משארותם" אין זה כי מלת "משארותם" קאי על שירי מצה ומרור וכפי' המכילתא. אבל לקמן (במדבר ט"ו כ') ראשית עריסותיכם ת' "ריש אצותכון" משמע שגם העיסה נקראה בארמית "אצותא" ובכ"י מצאתי נוסחא "אזוודהון" כמו שת' לקמו. (פסוק ל"ט) "צדה, זוודין" ולא תרגם מותר, וחדוש כפול הוא.