פרשנות מצטטת על דברים כח:ו

ועתה ישראל מה יי אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה. האי קרא רזין עילאין סתימאין אית ביה גושפנקא דשמא קדישא דאית בי' שרי בו' ומסיים בך' רזא דשמא גליפא וכן בתיבין כ"ו תיבין מנינא דשמא מפורש וכשתכה כ"ו פ' כ"ו הרי סוד (תהלים לד) רבות רעו"ת צדיק ומכלם יצילנו י"י רזא עילאה איכא הכא איתא בס' הפליאה שמות מפורשים הוא סוד תרע"ו לכן אחר י"ח ברכות שיש בשמונה עשרה כ"ו אזכרות אומרים רחום וחנון ר"חם ע"לי ו"קבל ת"חנוני אם כבנים רחם כאב על בנים אם כעבדים חנון קבל תחנוני ובר"ת נרמז רבות רעות צדיק ומכלם שם של י"י שעולה מנינו כ"ו פ' כ"ו מנין רעו"ת ובזה הפסוק ארז"ל נרמזו בק' אותיות ק' ברכות שהם סוד ק' בריכות עליונות הן הן ק' מפתחין דנטרין לנשמה כשהיא נכנסת בגוף כמבואר בזוהר פ' לך לך מנין ל"ך ל"ך וכן במדרש ילקוט בתחלת הפרשה משל של ישראל וא"ה ע"פ לא יאחר לשונאו אינו נותן שכר לשונאו ממה שלאחריו אלא ממה שלפניו לה"ד אדם שיש לו משא קלה לינתן פושט ידו ונוטל אבל אם היה משא של ק' ליטרא מהו עושה טוען על כתיפו לאחוריו כך א"ה מתן שכרן בעו"הז משא קל מלפניו אבל משא של צדיקיא משא גדול מלאחריו על הכתף אמר דוד (תהלים סח) ברוך י"י יום יום יעמס לנו הצדיקים מתן שכרם לאחריהם (שם צד) ואחריו כל ישרי לב ואפשר שנרמז ענין זה בפסוק (במדבר ז) עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו ר"ל מי שהוא עושה עבודתו בקדושה ובטהרה לא על מנת לקבל פרס אזי אותה הקדושה והשכר עליהם בכתף ישאו דהיינו שנושא השכר על הכתף שהוא לאחריו ואינו מבקש מיד שיהיה לפניו ז"ש יעקב (בראשית לג) יעבר נא אדני לפני עבדו (שם צב) וישלח יעקב מלאכים לפניו שכן שכר של עשו ובניו הוא לפניו אכפרה פניו במנחה ההולכת לפני ז"ש ועתה ישראל מה י"י אלהיך שואל מעמך דייקא כי מן ישראל אינו מבקש עתה שהוא בעו"הז רק (תהלים לא) מ"ה רב טובך אשר צפנת ליראיך ז"ש כי אם ליראה אותו והנה משא של מאה ליטרין הנרמז במלת מ"ה אל תקרי מ"ה אלא מאה שהוא שכר של צדיקים לעו"הב כמבואר בפסוק ברוך י"י יום יום ר"ל כמנין ברכות שאדם מברך בכל יום ויום אותו מנין יעמס לנו הקב"ה שכר משא ק' ליטרין והוא ישועתינו סלה והנה כמו שמסרו לנשמה ק' מפתחין דברכאן בשעת ביאתן לעולם כן (ישעיה מ וסב) שכרו אתו ופעולתו לפניו בשעת יציאתו מן העולם ז"ס בפסוק (דברים כח) ברוך אתה בבואך ר"ל בביאתו לעו"הז מוסרין לו ק' מפתחין כן (שם) ברוך אתה בצאתך וביציאתו מן העולם מוסרין לו גם כן אלו ק' מפתחין לכן במלת שואל מעמך מלא בו' נרמזו ק' אותיות הם ק' שערים שזרע יצחק בארץ ההוא לכן נתן יצחק לעשו ק' עיירות עד מגדיאל שהוא רום רזא דא שואל מ"לאך ג"בריאל בגי' שוא"ל מלא בו' (שבת נו) שנעץ קנה א' בים בשעה שנשא שלמה בת פרעה ונבנה עליה כרך גדול של ר"ום 'ע'ק'ב נוטריקון ע"י"ץ ק"נה ב"ים ע"בור ק' ב"רכות נכנסה הקליפה בהיכל המלך (משלי ל) שממית בידים תתפש ונכנס בעקב של קודש בסוד (איכה א) טומאתה בשוליה ז"ש והיה עקב לכן תשמעון את המשפטים האלו ונחרב הבית עק"ב שנה קודם תשלום האלף הד' שואל נוטריקון (תהלים לד) גדלו ל"ה א"תי ו"נרוממה ש"מו שלע"ל יקח מטטרון ס"ת בחיקו ויתחיל בזה הפסוק כי הוא שליח צבור דלעילא (והיה עקב תשמעון שזה שיחתן של אבות שנוטל הקב"ה ועשה מהם מפתח של גאולה לע"ל) כדאיתא במדרש בפ' ויצא ושם זה על חיה ושמה נשר (תהלים קג) תתחדש כנשר נעורייכי לקיים קרא (שמות יט) ואשא אתכם על כנפי נשרים וסמיך ליה (שם) כה האמר לבית יעקב כי יעקב הוא פני נשר בי"ת יעק"ב בגימטריא מטטרו"ן סנדלפו"ן בזוהר פר' (שמות ב) וילך איש מבית לוי דא גבריאל שממונה על הנשמה מלעילא (שם) ויקח את בת לוי הוא הנשמה לכן נרמז במלת שוא"ל מלא"ך גבריא"ל שהוא הולך עם ק' מפתחין דברכאן ז"ש ועתה ישראל מיד בבואו לזה העולם מה י"י אלקיך שואל מעמך רק מאה ברכותשמסר בידך ונתן מלאך גבריאל עמך לכן העמידו לא"הר על ק' אמה ש"כרו א"תו ו"פעולתו ל"פניו ר"ת שוא"ל: במדרש (דניאל ד) בגזירת עירין פתגמא כשם שאדם שואל למטה כן שואל למעלה:

כך גם מתברר מן המחלוקת בין בית הלל ובית שמאי במצוות "פרו ורבו". לדעת בית שמאי אדם יוצא ידי חובת מצווה בשני זכרים (יבמות פ"ו מ"ו). בית שמאי מבינים, כמובן, שכדי שייוולדו שני זכרים יש להניח שתיוולדנה גם בנות, או לפחות בת אחת. אך הם אינם מתחשבים כלל בבנות ומונים בנים בלבד.⁶⁶ראו פירושנו שם. אמנם בית הלל חלוקים עליהם, אך עמדה זו משקפת מן הסתם התייחסות מקובלת בחברה, או לפחות בחלקה. ואכן, ניתן לרכז לא מעט מקורות המדגישים את חשיבותו של הבן ואת ההעדפה לבנים זכרים. לידת בן זכר ושחרור מעבדות מוצגות לפי תומן כשיא של שמחה אישית: "וכי יש לך אדם שהוא מתבשר בשורה טובה ואינו שמח? נולד לך בן זכר, רבך מוציאך לחירות ואינו שמח?" (מכילתא דרבי ישמעאל בא מסכתא דפסחא פרשה ה, מהד' הורוויץ־רבין עמ' 16-15), ובנים זכרים הם השכר הרב ביותר. הנימוק לכך בהלכה הוא "שמרבין תורה ומצות בישראל ומושיעין את ישראל בעת צרתם".⁶⁷בתלמוד הבבלי מובאת סדרה ארוכה של “הנהגות" המזכות אדם בבנים זכרים: “דאמר רבי חמא ברבי חנינא אמר רבי יצחק: כל הנותן מטתו בין צפון לדרום הויין ליה בנים זכרים, שנאמר ‘וצפונך תמלא בטנם ישבעו בנים' (תהלים י"ז, יד)" (ברכות ה ע"ב), או “כל הפורש מאשתו סמוך לוסתה – הויין לו בנים זכרים, דכתיב: ‘להבדיל בין הטמא ובין הטהור' (ויקרא י"א, מז), וסמיך ליה: ‘אשה כי תזריע וילדה זכר' (ויקרא י"ב, ב)" (שבועות יח ע"ב), ולאותם הפסוקים: “אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל המבדיל על היין במוצאי שבתות – הויין לו בנים זכרים, דכתיב: ‘להבדיל בין הקדש ובין החול' (ויקרא י', י), וכתיב התם: ‘להבדיל בין הטמא ובין הטהור' (ויקרא יא מז), וסמיך ליה: ‘אשה כי תזריע' (ויקרא י"ב, ב)" (שם), וכן: “אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר: כל המקדש את עצמו בשעת תשמיש – הויין לו בנים זכרים, שנאמר: ‘והתקדשתם והייתם קדושים' (ויקרא י"א, מד), וסמיך ליה: ‘אשה כי תזריע' (ויקרא י"ב, ב)" (שם); ובסגנון שונה במקצת: “מה יעשה אדם ויהיו לו בנים זכרים? אמר להם: ישא אשה ההוגנת לו" (נדה ע ע"ב). "והנושא (אשה) לשם שמים, עליו הכתוב אומר: 'ברוך אתה בבואך ברוך אתה בצאתך' (דברים כ"ח, ו), 'ברוך אתה בעיר ברוך אתה בשדה' (שם כ"ח, ג), ולא עוד אלא שמוציאין ממנו בנים זכרים, שמרבין תורה ומצות בישראל ומושיעין את ישראל בעת צרתם" (אליהו זוטא, פרשה טז, עמ' 9), או: "כך אמר להן הקב"ה לישראל, בניי אני הוא שאמרתי לכם, אין חפצי אלא ברכה ומי שאין בו עבירה, חזרתי (בו) [בי] בדבריי, אפילו יעשה אדם מאה עבירות זו למעלה (זו) [מזו] ויחזור ויעשה תשובה, וישפיל את עצמו לארץ, ויראה את עצמו כאילו חציו זכאי וחציו חייב, ויראה את עצמו כאילו חייב באשם תלוי בכל יום, הריני עמו ברחמים ומקבלו בתשובה, ונותן לו בנים זכרים של קומה, ובנים עושי תורה ומקיימי מצוות, ויטמנו דברי (תורתו) [תורתי] בפיו" (אליהו רבה פרשה ז, מהד' איש שלום עמ' 38). גם שכרה של מי שנחשדה כסוטה הוא שתלד זכרים (תוספתא סוטה פ"ב ה"ג), וכן ברייתא המיוחסת לדור יבנה: "מה יעשה אדם ויהיו לו בנים זכרים?⁶⁸מסכת כלה, פ"א הכ"א, עמ' 157-156: “מה יעשה אדם ויהיו בניו עשירים...", וראו מקבילות שם הערה 48. בכלה פ"ב, יא, עמ' 206: “ויהיו לו בנים", ושמא כוונתו צאצאים? אפשר שהדגש “זכרים" מאפיין רק את הבבלי, וראו בהערה הקודמת. רבי אליעזר אומר: יפזר מעותיו לעניים. רבי יהושע אומר: ישמח אשתו לדבר מצוה. רבי אליעזר בן יעקב אומר: לא יתן אדם פרוטה לארנקי של צדקה אלא אם כן ממונה עליה כרבי חנניא בן תרדיון!" (ב"ב י ע"ב). לא מצינו במקורותינו עצות או הנהגות על מנת שתיוולד בת נקבה.

אופן הה' הנשמה עולה דרך ד' נהרות של גן שמשם יורדין מ"ח טיפין כמבואר בזהר חיי שרה שממנה שופכים מ"ח טיפין של מ"ח נביאים שירדו לעולם וע"ז הסוד נבנה המשכן מ"ח קרשים והוא סוד (במדבר כד) מחזה שדי יחזה מ"ח אותיות יש בסם של הוי"ה בי"ב צרופים דילי' וממנה נקנית התורה שנחלקה לד' נהרות בד' שלה מדרך ד' עולמות במ"ח מעלות ז"ש (תהלים קה) ויבא ישראל מצרים היא מצרים העליונה בסוד הבינה מתמן נשמת כל ח"י בסוד (איוב לב) ונשמת שדי תבינם ישראל עלה במחשבה ויעקב גר בארך חם הם על מ"ת קרשים אלו ועלייהו אתמר והוא יושב פתח האוהל כחום היום וז"ש רבקה (משלי לא) רבות בנות עשו חיל מ"ח טיפין ילכו מחיל אל חיל ממשכן אל משכן בכל אחד מ"ח קרשים עד שיראו את אלהים בציון ז"ס ויצחק בא מבא באר לח"י רואי בהיפך אתוון חי"ל עלה אית' (במדבר כד) וישראל עשה חיל. ורשעים עלייהו אית' (איוב כ) חיל בלע ויקיאנו ואנחנו (תהלים ס) באלקים נעשה חיל והוא יבוס צרינו ואסתר שהיתה ירקרקית מסיטרא דיעקב וחוט של חסד משוך עליה שהוא בת של אברהם נקראת (אסתר ב) אסתר בת אביחיל עלה אתמר (משלי לא) רבות בנות עשו חיל ואת עליה על כולנה (במדבר יב) ואביה ירוק ירק בפניה סוד גדול מסודות התורה בסוד (בראשית לז) אביו שמר הדבר סוד אבא יסד ברתא ודי לחכימא פ' המקבל אמר (דברים כח) ברוך אתה בבואך על ביאת האדם לזה העולם ז"ש ויצחק בא מבאר שבא לזה העולם הי' צדיק וזכה לראות פני השכינה לחי רואי וכל ימיו לא פסיק פומי מגירסא וישב בארץ הנגב כ"ש ארץ הנגב נתתני וכמ"ש ע"פ במדבר יג) עמלק יושב בארץ הנגב שכתוב בזהר פ' שלח הוא השטן וע"ד הגמרא כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו ובת"ח יותר מכולם ז"ש עמלק יושב בארץ הנגב דווקא שהוא ת"ח שמתגרה בם יותר מבאחרים ז"ש והוא על סיטרא דדינא יושב וממתין להסתלק דווקא ת"ח שיושב בארץ הנגב: