פרשנות מצטטת על דברים כח:יט

בצאתך. לחוג ולסחור ולשלול או בכל ביאה ויציא' בכל יום ויום והטעם בכל אשר תעשה תצליח וההפך כתוב:

שתהיה יציאתך וכו'. דאם לא כן, למה בירך הביאה והיציאה, ולא ההליכה, אלא פירושו שתהא יציאתך מן העולם כמו ביאתך לעולם בלא חטא. וקשיא, דאיך נוכל לפרש "ארור אתה בבואך וארור אתה בצאתך" (פסוק יט), דכשנולד – בודאי בלא חטא נולד (קושית הרא"ם). ויש לומר, כמו שהוא נולד בלא חטא, כך הוא בלא זכות, ואמר הכתוב כמו שאין לו זכות בבואו לעולם, כך לא יהיה לו שום זכות בצאתו מן העולם, שלא יהיה לו שום מצוה. אי נמי, דקרא כתיב (תהלים נח, ד) "זורו רשעים מרחם", ואפשר שיהיה בו חטא מן הבטן, ופירושו שתהא בביאה חטא כיציאה:
ועוד, קרא (כאן) יש לפרש כפשטיה, רק דהוקשה למה לא כתב 'ברוך אתה בכל מקום', ולמה הוצרך להאריך ולכתוב "ברוך אתה בבואך וגו'", ותירץ דאתא למילף שתהא יציאתו בלא חטא כמו ביאתו לעולם. וגבי קללה הוא כמשמעו, דלא יקשה דלמה לא כתב 'ארור אתה בכל מקום', דודאי אי לא הוי צריך לכתוב אצל הברכה "ברוך אתה בבואך וגו'", הוי קשה דלמה מאריך הכתוב, אבל כיון שצריך לכתוב אצל הברכה ואצל הקללה, אין זה אריכות כלל. דאדרבה, זה קצור לשון, שלא כתב לשון אחר, ואין זה אריכות רק קצור. ודבר זה תמצא בכמה מקומות מאד, שאף על גב שהלשון הוא ארוך יותר, אם אין צריך לכתוב לשון חדש בקרא, נקרא קצור ולא ארוך:

כל נערה שאין לה קנס אם נאנסה או נתפתתה כך המוציא עליה שם רע פטור מן המלקות ומן התשלומין. [והיינו משום דכתיב קרא (דברים כח, יט) נערה ולא בוגרת וכן הני דאימעיטו לעיל כ"א מקנס היינו משום דהוו בחזקת דאינן בתולות כשוטה וחרשת וכו' והכא נמי כתיב (שם פס' יז) בתולים, וכן ממאנת ואילונית טעמא משום דלא אתיא לכלל נערה והכא נמי נערה כתיב, וקטנה דחייבין עליה קנס ואינה בדין מוציא שם רע לא קשיא להאי כללא, דהכא לא כילינן אלא כל נערה]. וכן הנכרית שנתגיירה פחותה מבת ג' ואפילו היתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה פטור מן הקנס ומן המלקות שנאמר כי הוציא שם רע על בתולת ישראל בתולת ישראל ולא בתולת גרים ואם היתה הורתה בקדושה גם כן הויא בתולת ישראל מעליא.