יַכְּכָ֣ה יְ֠הוָה בַּשַּׁחֶ֨פֶת וּבַקַּדַּ֜חַת וּבַדַּלֶּ֗קֶת וּבַֽחַרְחֻר֙ וּבַחֶ֔רֶב וּבַשִּׁדָּפ֖וֹן וּבַיֵּרָק֑וֹן וּרְדָפ֖וּךָ עַ֥ד אָבְדֶֽךָ׃
משנת ארץ ישראל
על השידפון – מחלה הבאה על התבואה מחמת רוח קדים230ראו בראשית מא ו. המשחירה את השיבולים והן אינן מניבות גרעינים231על השידפון ראו נבו, פגעים, עמ' 33-21. , ועל הירקון – ובעקבות ה"שידפון" בא ה"ירקון", הוא המראה הירוק של השיבולים הנוטה לצהוב, הגורם לנביטה מוקדמת של השיבולים לפני הבשלת הגרעינים232נבו, פגעים, עמ' 44-33. , ועל הארבה ועל החסיל – המשחיתים את התבואה. החוקרים נחלקו בפירוש המילה "חסיל". יש אומרים שהוא מין ממיני הארבה, וקרוב לומר כדעת האומרים שהוא כינוי לארבה באחת מדרגות התפתחותו233ראו פליקס, החי של התנ"ך, עמ' 115; נבו, פגעים, עמ' 125-106. הארבה היה מכה תכופה ובעייתית, אף שכשלעצמו שימש גם כמאכל, אך תועלתו הייתה קטנה בהרבה מנזקיו. ראו עוד עמר, ארבה. . המילה נגזרה מן השורש "חסל", שהרי הוא מחסל את כל ירק השדה. השידפון, הירקון, הארבה והחסיל נזכרים בתפילתו של שלמה: "שדפון ירקון ארבה חסיל כי יהיה" (מלכים א ח לז; דברי הימים ב ו כח). בדרך כלל מופיעה במקורות רק הקבוצה של שידפון וירקון, והיא הקבוצה הנזכרת בדברים (כח כב) ובעמוס (ד ט).
שפתי חכמים
השלידי"ש בלע"ז. ר"ל דשידפון היינו חולי של שידפון ולא שייך אלא גבי אדם אבל לא גבי תבואה ומתרץ דבלשון לע"ז קורין לו היילי"ש אע"פ שהוא חולי אדם אם כן ה"ה בלשון עברי. אבל אונקלוס לא תרגם דשדופות הוא ל' שידפון אלא שקיפן שהוא לשון חבטה. כך פי' הרא"ם. וכתב עליו מהרש"ל ואין נ"ל דהא לקמן בפרשת כי תבא (דברים כח כב) פירש"י בהדיא על שדפון שהוא מכת תבואה וי"ל שיש חילוק בין שדפון ובין שדופות שהרי רש"י מביא שתי לשונות של לע"ז שהכא פירש בעניין אחר ממה שפי' התם וא"ל שהכא פירש על הרוח דהא התם פירש פירוש אחר על רוח:
יריעות שלמה
בד"ה שדופו' כו' הלי"דש נ"ב בכאן טעה כל עיקר שהרי לשם בכי תבא פירש"י להדיא דשידפון וירקון מכת תביאה וגם דוחק הוא שפירש אחר לשון הלועז ואח"כ מביא התרגום שלא פי' כן א"כ מתחילה למה לא פי' אחר התרגום אלא רש"י מפרש הכא הלעז שהוא מלשון התפעל כלומר שהן מוכות מן הקדים כמו שפירש התרגום אבל שידפון שבתוכחה הוא שם המכה כמו ירקון ולא מלשון התפעל ודעת רש"י לשם כמו שפרשתי ע"ש ומ"ה פי' הכא הליד"ש בלעז ולשם פ" אשליד"א בלע"ז ואין לומר שהלעז שפי' לשם מלשון רוח קדים קאמר שקרוי כן שהרי הכא פי' להדיא שקרוי ביש"א בלעז אלא שהש' אשליד"א והמתפעל קרוי הליד"ש וכן עיקר מהרש"ל: