פרשנות מצטטת על דברים כח:כה

נעוה. כמו נעותי משמוע (ישעיה כא) וכן בן נעות המרדות (שמואל א כ) וי"ל נעוה מי שלבו נעוע מגזרת נע ונד כאשר יאמר זעוה מגזרת זע:

אכן המעבר מלשון רבים ללשון יחיד תמוה, וראה תרגום אונקלוס, וראה "בעל הטורים" (במהדורות המדוייקות) הגורס אויבך (בלא יו"ד), ראה הערה (4) של ר' יעקב קופל רייניץ שי' במהדורתו, שם כתב: לדעת רבנו (בעל הטורים) כתיב "איבך" בלא יו"ד אחר הבי"ת, דהיינו יו"ד הרבים, ועל זה אמר הטעם שבמלחמת יחיד הכתוב מדבר וכו'. אבל כבר השיג על זה בעל "אור תורה" וכתב שלא דק רבנו בזה כי מה שאמרו במסורה "כי תצא למלחמה על איבך" חסר יו"ד, לא על זה אמרו, אלא על "כי תצא" קדמאה, דהיינו בפרשת שופטים (כ, א), אבל זה מלא יו"ד בכל הספרים חדשים גם ישנים אף על פי שמילת "ונתנו" וגם מילת "שביו" מורים לשון יחיד. ע"כ. וכן ב"מנחת שי". (פ' כי־תצא תשמ"ט) הערת ר' חזקי פוקס שי': יעויין כאן ב"מנחת שי" שכתב: ולא תקשי לך ממילת "ונתנו" ומילת "שביו" דמורים לשון יחיד, דאיכא נמי תרי אחריני דכוותיה: "יתנך ה' נגף לפני איביך בדרך אחד תצא אליו" (דברים כח, כה) "ועבדת את איביך אשר ישלחנו" (שם מח). ע"כ.

הקדים בברכות פרי בטנך ואחר כך טנאך ומשארתך (דברים כ״ח:ד׳-ה׳) כי פרי הבטן הטוב והחביב יותר ובקללה אחר אותו כי העונש יגיעהו תחלה לנכסיו ואם לא ישוב ישיגהו בפרי בטנו וכן הקדים בברכות נגיפת האויבים קודם הברכה באסמיך ובכל משלח ידך (דברים כ״ח:ז׳-ח׳) כי נצוח האויבים הוא להם הכבוד והצורך הגדול בכבוש הארצות ובישיבתם לבטח בין העמים ובקללות הקדים המארה בכל משלח ידך ואחר הנגיפה מפניהם (פסוקים כ כה) כי הוא העונש שיגיע אליהם באחרונה וכן יגלו בסוף: