פרשנות מצטטת על דברים כח:כח

ואלו מלאכות שהאשה עושה לבעלה כו': בין שיש לה שפחות כפי זה המנין בין שהכניסה לו ממון שיקח מהם אלו השפחות הדין א' ומחויב עליה לעשות על כל פנים שתהיה רוחצת פניו ידיו ורגליו ומוזגת לו את הכוס ומצעת לו את המטה אפי' היו אצלה אלף שפחות לפי שאלו הענינים אינו מותר לו לאדם שישתמש לו אלא מאשתו לפי שמעיקר תורתנו אין משתמשים באשה ואין הפרש בין שפחה או זולתה בין גדולה בין קטנה וענין אמרו טוחנת שתהיה ממונה על ענין הטחינה ותנועע את הריחיים וקתדרא אהל נעשה ממשי וממיני הבגדים ומן העצים יושבין בו המלכים כשהולכים בדרכים ופי' שעמום בהלה תרגום ובתמהון לבב (דברים כ״ח:כ״ח) ובשעממות לבא ומקום המחלוקת בין ר' אלעזר ורבן שמעון בן גמליאל כשהיא מתעסקת במיני השחוק והגיעגועים לפי שהיא בזה תבא לידי זימה ולא תבא לידי שעמום והלכה כרבי אלעזר:

15. שעממת [היא]. השלמתי ע"פ ד וכי"ע. ובד: שמעמי' היא, ובכי"ע: שעייא¹¹בסורית שעיא פירושה כהות הראייה. היא. ובבבלי ב"מ הנ"ל: משועממת¹²בכי"י שם: שעממית, שעמומות, שמעממות (צ"ל: שמעממית). ופירש"י שם: משוגעת. ובפיה"מ להר"מ כתובות פ"ד מ"ד: שעמום. התמהון, תרגום ובתמהון לבב (דברים כ"ח, כ"ח) ובשעממות לבא. וכן פירש רש"י בסוטה כ"ד רע"ב: שעמום. לקוי בתמהון לב. והיא מחלת נפש. היא. ולעיל כתובות הנ"ל (בכי"ו ובד): משוממת היא, אבל בכי"ע שם: שעמומית היא.

שעמום. בהלה. תרגום ובתמהון לבב (דברים כ״ח:כ״ח) ובשעמימות לבא. ופלוגתייהו דר׳ אליעזר ורבן שמעון בן גמליאל הוי באשה שאינה בטלה אלא משחקת במיני הצחוק דלידי זמה איכא, לידי שעמום ליכא, שאין שעמום אלא ביושב ותוהה ובטל לגמרי. והלכה כר׳ אליעזר: