פרשנות מצטטת על דברים כח:כט

העשוקים. ענין ערור ותגר כמו והיית אך עשוק וגזול (דברים כ״ח:כ״ט):

כי יפלא, לשון הפלאה וזרות, ויבוא לשון זה אצל הנדר היוצא ממנהג שאר הנדרים, ודומה לו והפלה ה' את מכותך (דברים כ"ח כ"ט) בעבור הפלגת המכה וזרותה, אף כאן מפליא לנדור דבר זר שלא כנהוג, כי דרך הנודרים לנדור קרבן או כסף וזהב לבדק הבית וזה נודר להפריש עצמו מן איזה דבר:

כפול ומכופל היה, תנחומא וארא אות י"ד בשם ר' אבדימי בר חמא, וכן מובא בס' והזהיר ב' ע"ב. וז"ל רש"י ובמדרש אגדה פותרו לשון ממשש בצהרים (דברים כ״ח:כ״ט) שהיה כפול ומכופל ועב עד שהיה בו ממש:

ימשני. כְּמוֹ מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם:

וימש. כְּמוֹ וְיַאֲמֵשׁ; יֵשׁ לָנוּ תֵבוֹת הַרְבֵּה חֲסֵרוֹת אָלֶ"ף, לְפִי שֶׁאֵין הֲבָרַת הָאָלֶ"ף נִכֶּרֶת כָּל כָּךְ, אֵין הַכָּתוּב מַקְפִּיד עַל חֶסְרוֹנָהּ, כְּגוֹן "וְלֹא יַהֵל שָׁם עֲרָבִי" (ישעיהו י"ג), כְּמוֹ לֹא יַאֲהֵל – לֹא יַטֶּה אָהֳלוֹ, וְכֵן "וַתַּזְרֵנִי חַיִל" (שמואל ב' כ"ב), כְּמוֹ וַתְּאַזְּרֵנִי; וְאֻנְקְלוֹס תִּרְגֵּם לְשׁוֹן הֲסָרָה, כְּמוֹ לֹא יָמוּשׁ; "בָּתַר דְּיֶעְדֵּי קְבַל לֵילְיָא" – כְּשֶׁיַּגִּיעַ סָמוּךְ לְאוֹר הַיּוֹם; אֲבָל אֵין הַדִּבּוּר מְיֻשָּׁב עַל הַוָּי"ו שֶׁל וְיָמֵשׁ, לְפִי שֶׁהוּא כָתוּב אַחַר וִיהִי חֹשֶׁךְ. וּמִ"אַ פּוֹתְרוֹ לְשׁוֹן "מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם" (דברים כ"ח), שֶׁהָיָה כָפוּל וּמְכֻפָּל וְעָב עַד שֶׁהָיָה בוֹ מַמָּשׁ: