הַגֵּר֙ אֲשֶׁ֣ר בְּקִרְבְּךָ֔ יַעֲלֶ֥ה עָלֶ֖יךָ מַ֣עְלָה מָּ֑עְלָה וְאַתָּ֥ה תֵרֵ֖ד מַ֥טָּה מָּֽטָּה׃
אברבנאל
והנה אמר הרב כי הירידה והעליה שני שמות מונחים, ולא אמר עיקר הנחתם, כמו שאמר בכסא ומקום, לפי שכמו שזכרתי ימצאו בירד ועלה שתופים אחרים, שהם ג"כ מהמונחים בשמוש הלשון, ואין השמוש האחד יותר עקרי בהנחה מהאחר, ואח"כ הושאלו שני השמות האלה לגדולה ועוצם. הבט שהרב ההשאלה הזאת הביאה על ההגדלה והעוצם, והיא אשר תבא לאדם או תסתלק ממנו שלא ברצונו, ולכן אמר שכשתשפל מעלת האיש וזה אינו ברצונו יאמר ירד, וכשתגביה מעלתו ר"ל מפאת המערכת או ההשגחה כי אינו מבחירת האיש יאמר עלה, והפסוקים שהביא יורו על זה, אם הראשון שנא' על הגדולה אמר הרב אמר הש"י הגר אשר בקרבך יעלה (דברים כ"ח מ"ג) ר"ל שהש"י אמרו כי הוא אשר יעשה זה לענשי ישראל, ונאמר זה על הגדולה והעושר כמו שאמר הוא ילוך ואתה לא תלונו. והביא פסוק שני נאמר על העוצם והגבורה הוא ונתנך ה' אלהיך עליון על כל גויי הארץ (שם כ"ח א') וזהו ג"כ מפעל האל ונאמר על עוצם ישראל וגבורתם מכל האומות אשר היו בעת ההיא. והפסוק השלישי הוא ויגדל ה' את שלמה למעלה (ד"ה א' כ"ט כ"ה) והוא גם כן מפעל האל ית' והוא הכולל הגדולה והעוצם והעושר כי על כל נתעלה שלמה. והנה ההנחה הראשונה מהירידה והעליה הגשמית, רמז הרב כי ומשה עלה אל האלהים הוא שעלה על ראש ההר אשר שם כבוד האלהים כמו שיזכור, וג"כ ויעל אליהו בסערה השמים (מלכים ב' ב' י"א) כמו שאזכור בסוף הפרק. וההשאלה מהגדולה והעוצם רמז הרב בה על העליונית שיאמר באלוה ית' שנקרא עליון נורא (תהלים מ"ז ג') עליון על כל אלהים, שלא נאמר בו זה על הנבואה והכבוד כי אם על הגדולה והעוצם, ומזה התבאר שכל השתופים שיביא הרב הם נצרכים בכוונתו כמו שאמר וכבר ידעת רוב השתמשם מעלין בקדש ולא מורידין, ועל זה הדרך עוד יעשה בירידת העיון זה אצלי השמוש וההשאלה השלישית, כי אין אמרו, וכבר ידעת ראיה להשאלה, שכבר ידע המעיין שחכמינו ז"ל השתמשו בשמושים הרבה באמרם מעלין בקדש ולא מורידין, כי נשתמשו ממנו בדברים המעשים, שלא יעשו מרצועה של ראש רצועה של יד לפי שמעלין בקדש ולא מורידין, וגם השתמשו ממנו בענין העיון ואמרו שמעלין בקודש ולא מורידין, ומאחר שהם נשתמשו בזה המאמר בהרבה שמושים ומהם הוא העיון, ראה א"כ הרב לעשות השאלה והנחה שלישית, והוא אמר ועל זה הדרך עוד יעשה, ר"ל על זה הדרך ממעלין בקדש ולא מורידין, יעשה עוד שמוש אחר שלישי, והוא בעלית העיון והירידה ממנו, כפי מעלת הדרוש, כי אם יהיה פחות יאמר ירד ואם יהיה נכבד יאמר עלה, והשמוש הזה הוא מהעליה והירידה הרצונית, ולזה אמר היות האיש פונה במחשבתו שיוחס לרצון המעיין כפי מה שירצה לעיין ועם זה הותרו החמש הערות, הראשון אם למה הביא הרב בזה הפרק ההקדמה שזכר, והוא לא להעיר לבד עד שלא יביא השמושים שלא יצטרך אליהם, כי אם להודיע גם כן שהשמושים שיביא כלם צריכים לנו בצורך הדרוש, ושזה נופל בירד ועלה כמו שזכרתי. ושאומר וכבר ידעת רוב השתמשם הוא התחלת השאלה השלישית, ושאמר רוב השתמשם, כדי לעשות אחד מהשמושים העיון, ועל כן אמר ועל זה הדרך, להיותו חוזר למעלין בקדש. ושעל כן לא הביא הרב ראיה להשאלה השלישית, לפי שסמכה לאמרם מעלין בקדש:
הכתב והקבלה
ושמחת וגו' אתה וגו'. שישמח בירושלים באכילת השלמים הוא וביתו והלוי והגר, (רי"א), ולרש"י אתה והלוי והגר על חיוב הבאת הבכורים שלהם, כמ"ש רש"י, והגר מביא ואינו קורא שאינו יכול לומר לאבותינו (רש"י ממתני' דריש בכורים) והרמב"ם (פ"ד מבכורים ה' ג') כתב הגר מביא וקורא שנאמר לאברהם אב המון גוים נתתיך הרי הוא אב כל העולם כלו שנכנסין תחת כנפי השכינה, ולאברהם היתה השבועה תחלה שירשו בניו את הארץ יהיא דעת ר' יהודא בירושלמי שהגר מביא וקורא, וריב"ל ור' אבא אמרו הלכה כוותי' דר"י [עיי' ר"ש ריש בכורים] והרב במל"מ שם תמה דאף שיכול הגר לומר לאבותינו מ"מ כיון שלא נטל חלק בארץ, אינו יכול לומר אשר נתת לי דומי' דאשה, ע"ש שהניח בצ"ע, ונ"ל שהרמב"ם במתק לשונו יישב תמיהתו במה שסיים ולאברהם היתה השבועה תחלה שירשו בניו את הארץ, וטעם דבריו כמ"ש הרמב"ן [בחידושיו לב"ב ד' פ"א] גרים שהם בני אברהם ראוים לירושה שלהם ובני נחלה נינהו, אלא שלא נתחלקה הארץ רק ליוצאי מצרים, ודמי גר לטפלים דאמרי' [פ' יש נוחלין] לאלה תחלק הארץ למעוטי טפלים שהם פחותים מבני כ' ולא היו להם שום מוריש ולא נטלו חלק בה, ומ"מ בני נחלה וירושה נינהו, אבל נשים לאו בנות נחלה נינהו כלל, ואע"ג דכתיב בפרשת בכורים ארמי אבד אבי שלשה אבות העולם היו כאברהם, (ע"ש רמב"ן ונמ"י) והוא בעצמו נכלל בנועם לשון הרמב"ם, ולאברהם היתה וכו' כלומר כיון שהיתה לאברהם הירושה תחלה שבניו ירשו את הארץ, ואח"כ נקרא אב לכל הנכנסים תחת כנפי השכינה, א"כ הגר הוא בכלל בניו, ואע"ג שאין לו לגר חלק בארץ מ"מ בן נחלה וירושה הוא, דומי' דטפלים - במכדרשב"י (תרומה קמ"ז ב') אברהם ושרה מההוא נהורא עבדו איבון ונפשין דכתיב את הנפש אשר עשו בחרן, וכמה דעבדו נפשין בסטרא דקדושה הכי נמי עבדו נפש בס"א דאלמלא ההוא אתערו דאתער אברהם בס"א (ישמעאל) לא אישתכחין גיורין בעלמא כלל, ולזה אין הגר נגרע משאר ישראל הלוקח שדה חברו שהוא מביא וקורא (כבמתני' ז' פ"ק דבכורים, וכ"פ הרמב"ם שם ה' ה'), ומצי למימר אשר נתת לי, דיהבת לי זוזי וזבני בהו (כב"ב ע"א א') ובפרט במוכר ולוקח ביובל ראשון שלהם, דלא סמכה דעתי' דמוכר שיוחזר לו ביובל, והוי השדה של לוקח לגמרי ומביא וקורא (כי רק במוכר ולוקח ביובל שני שלהם, דהיינו שכבר מכר זה שדהו וחזרה לו ביובל וחזר ומכרה ביובל שני, בה"ג סמכיה דעתי' דמוכר שיחזור לו שדהו אז הלוקח מביא ואינו קורא, כדעת הרמב"ם שם) וקרא ברוב המכירות מדבר, שהם ביובל ראשון של הלוקח והמוכר, כי על הרוב מאן דחמא יובל ראשון לא חמא יובל שני - (והרב בכ"מ הבין בלשון ולאברהם היתה וכו' טעם על שלא נטלו חלק בארץ, ע"ש, ואין לשון הרמב"ם סובל כוונה זו, ועיין בשאגת ארי' סי' מ"ט מה שטען על הכ"מ). אמנם רש"י דחה דעת ר' יהודא מהלכה, מסתמא דמתני' ומדאמרי' (מכות י"ט) גר לא מצי אמר לאבותינו, ועוד דנראה דר"י שאמר גר מביא וקורא לטעמי' אזיל דסובר (ספ"ק דבכורים) האריסין והחכירין מביאין וקורין, אעפ"י שאין להם אלא קנין פירות, ור"י סובר (ב"ק פ"ט) קנין פירות לאו כקנין הגוף ואף שהרב ברטנורה כתב שם דסובר ר"י דאריס וחוכר יש לו קנין בארץ וכו' ע"כ לאו קנין גמור קאמר ואטו מי עדיף אריס וחוכר מלוקח בזמן שהיובל נוהג, אלא ע"כ טעמי' דר"י דלענין בכורים בקנין פירות לחוד סגי (כמ"ש הרב פני יהושע גיטין מ"ז ד"ה תוספות בד"ה מתה אין) ויליף לי' מולביתך דאמרי' מלמד שאדם מביא בכורי אשתו וקורא, אע"ג דלית לי' לבעל בנכסי מלוג של אשתו כ"א אכילת פירות, ולפי"ז אשר נתתי לי מוסב על פירות לחוד, וכיון דר' יהודה יחידאי הוא בזה, לכן דחאו רש"י מהלכה. והגר"א כתב, אתה והלוי וגו' חביב חביב קודם, אשר בקרבך, זה גר תושב שנאמר עמך ישב בקרבך, כי הוא אינו גר אבל הוא יושב בקרבך, עכ"ל. לדבריו מוסב מאמר אתה והלוי וגו' על הצטרפותם לשמחת הבעלים, לא על חיובם להבאת בכורים כלרש"י, דזה לא שייך בגר תושב, אמנם גם לשמחת אכילת השלמים אין לצרף את הגר תושב, ועיין מ"ש בשם הרא"ש בענין גרך בשעריך (כי תצא כ"ד י"ד) (והנה לקמן (כ"ח מ"ג) הגר אשר בקרבך יעלה וגו', ת"א ויב"ע תותב ערל דבינך, והיינו כדעת הגר"א כאן, ומ"מ הכא לא תרגמו כן, והדבר צריך ביאור):
מדרש בחדוש
לה נתקיים בהם הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה. הם הערב רב שלא מצריי' היו. וראו אותם שעלו במעלה. והם יורדי' מטה מטה. וכן נתקיי' הוא ילוך קרי ביה ילווך מלשון לויה שלוו אותם אל הקבר. וכן הוא יהיה לראש וכו' וגם אשה תארס ואיש אחר ישכבנה. כי כמעט כל המצריי' הלכו אחרי יש' ורבי' היו שנשאו נשי' ולא כנסום עדיין ומתו ולא נשאו'. ויותר מזה היו רואי' בעיניה' שאיש אחר ישכבנה: