פרשנות מצטטת על דברים כח:מח

כָּלָה גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם. אֲבָל אָז גֵּרַשׁ אֶת שְׁנֵיכֶם בִּלְבָד וּמִפָּנָיו בִּלְבָד, אָמְנָם עַתָּה יְגָרֵשׁ אֶת כֻּלְּכֶם מִכָּל זֶה הַמָּקוֹם. כִּי אָמְנָם זוֹ מִדַּת צִדְקוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּשֶׁיִּתְעַקֵּשׁ אָדָם מֵעֲשׂוֹת הָרָאוּי לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנוֹ, יַעֲשֶׂה מַה שֶּׁבָּרַח מִמֶּנּוּ בְּצָרָה וְיָגוֹן, וְלֹא לְרָצוֹן יִהְיֶה לוֹ, כְּאָמְרוֹ "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ" (דברים כח:מז) "וְעָבַדְתָּ אֶת אֹיְבֶיךָ" (דברים כח:מח), "אִם לֹא כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם בְּאָזְנַי כֵּן אֶעֱשֶׂה לָכֶם" (במדבר יד:כח), כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "הַמְבַטֵּל אֶת הַתּוֹרָה מֵעֹשֶׁר, סוֹפוֹ לְבַטְּלָהּ מֵעֹנִי" (אבות ד:י).

הוא שכתב בתורה ועבדת את אויביך אשר ישלחנו ה' בך תחת אשר לא עבדת את ה' וגו'. אף דקרא דתחת הוא כתוב קודם ועבדת בפרשת כי תבא רצה לפתוח במאי דסליק כיון דאין שום נפקותא בזה להקדים או לאחר שהכל אחד ודו"ק:

אמר יהודה בן בצלאל זכרונו לחיי העולם הבא. אחר שהתבארו לך כל אלו מ"ח דברים שהתורה נקנית בהם, יש לעיין בענין למוד הדור הזה, אם אלו מ"ח דברים שעל ידם קנין התורה, הם צריכים לתורת הדור הזה. והנה עם חסרונינו הגדול והעצום, אין אנו צריכין לכל אלו המעלות, אף לאחת, ועם* כל זה נחשבו חכמי הדור הזה, ויצא חסרונינו בריוח גדול. אך לפי האמת זאת ההרוחה ראוי להיות אנחה. ותחלה בשברון רוחי ולבי בקרבי, ובקידה ובהשתחויה לפני גדול וקטן בישראל. והאמת והאמונה לא מהיותי מחזיק עצמי כי ראוי אני להוכיח, או שאומר כי הדברים שאומר ואדבר לא נמצאו בי, כי גם אני החלותי כמוהם ויותר מהם בתלמודי. ומפני זה ראיתי את חסרוני הגדול אשר נמצא בי. ולכן אלי ראוי להתאונן ולקונן על דבר זה ביותר, באולי ישמעו התלמידים ההגונים אשר בכחם להתגבר כארי בתורה, ולעלות מעלה מעלה, עד שכל חכמי הדור יהיו נחשבים אליהם כקליפת השום, ואל יפנו אל מנהגינו אשר הוא רע ומר, ללכת אחר ההבל ויהבלו. ומה נעשה לאחריתנו, בבואינו לפני מלך מלכי המלכים "בעירום ובחוסר כל" (דברים כח, מח); עירום מן המעשים, ובחוסר החכמה, כמו שהוא הנהגת הדור הזה, שאין אחד מאתנו מבקש לקיים תלמודו שיהיה חוזר על למודו, הן יהיה מקרא, או יהיה משנה, או יהיה תלמוד.