פרשנות מצטטת על דברים כח:נח

מצות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו שנאמר ועתה כתבו לכם את השירה כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו לפי שאין כותבין את התורה פרשיות פרשיות. בס' שאגת אריה בסי' ל"ד מסופק אם הפי' עבור השירה שמצוה לכתבה משו"ה יכתב כל התורה שאין כותבין פרשיות פרשיות וא"כ בבלה הס"ת ונשאר השירה יצא חובת מצוה זאת. או שפי' כיון שאין כותבין פרשיות פרשיות והתורה אמרה כתבו לכם את השירה לאו שירה לחודא במשמע רק כל התורה במצוה זאת וכתב דלשון רבינו כלומר כתבו לכם תורה שיש בה שירה זו נראה שכל התורה ממצות הכתיבה כמו השירה עיי"ש מ"ש עוד ע"ז. ועי' בסה"מ עשה י"ח רצה באומרו את השירה כל התורה שכוללת זאת השירה עכ"ל:
ובס' שו"ת חת"ס חי"ד סי' רנ"ד הקשה דמנ"ל כתיבת כל התורה משום דאין כותבין פרשיות פרשיות דילמא כמו בתפילין ומזוזה ופ' סוטה דהתירה התורה בפירוש לכתוב פרשיות כמו"כ השירה והניחו בתימה עיי"ש:
ולענ"ד שאני בתפילין וכיו"ב דאינו רשאי להוסיף אפי' אות אחת מהלכה למשה מסיני או מרבוי דקרא וע"כ התירה התורה לכתוב פרשיות בפ"ע. אבל בהשירה דעכ"פ לית לן למודא דאינו רשאי להוסיף וגם אין הסברה מחייב כן וא"כ יהיה הסתירה דאין כותבין פרשיות נגד כתיבת השירה ע"כ המצוה לכתוב כל התורה. ואין רמז לאסור ביותר שהרי משה כתב הרבה זולת השירה:
ובס' שאגת אריה הנ"ל הקשה דמנ"ל עוד כתיבת כל התורה הא מותר לכתוב חומש בפ"ע כדאיתא במס' גיטין דף ס' אין קורין בחומשין בביהכ"נ משום כבוד ציבור וש"מ דניתן לכתוב וכ"כ ברמב"ם להלן הי"ד מותר לכתוב כל חומש בפ"ע עיי"ש. וא"כ מנ"ל מהאי דאין כותבין פרשיות פרשיות המצוה בכתיבת כל התורה עיי"ש. ונראה דזה נדע מהסברא אם המצוה לכתוב משנה תורה למה לא שאר התורה. דכמ"ש לעיל דאין הכונה עבור השירה כותב השאר רק מזה נדע שכותב גם שאר מהתורה וא"כ למה משנה תורה בלבד. אף דמצינו במלך שקורא במוצאי יו"ט של חג הסוכות חלק ממשנה בלבד עי' סוטה מ"א ע"א וברמב"ם הל' חגיגה פ"ג ה"ג מתחיל חומש אלה הדברים עד סוף פרשת שמע ומדלג וכו' עיי"ש. הנה שם אין קורא כל משנה התורה ג"כ רק מה להעיר את העם. אבל מה שנכתב למען להשמר לדורות למה משנה תורה בלבד ולא שאר דברי התורה:
ובמס' נדרים דף ל"ח ע"א א"ר יוסי ב"ר חנינא לא ניתנה התורה אלא למשה וזרעו וכו' משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל וכו' מתיב רב חסדא וכו' ועתה כתבו לכם את השירה הזאת. השירה לחודא. למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל וכו'. וברא"ש בפי' שם ואם לא נתן להם תורה אלא זו השירה על מה תעיד עכ"ל. וכיו"ב בר"ן אי שירה בלבדה קאמר מה סהדותא איכא עכ"ל. וכמו כן אם נכתב השירה למשמרת לעדות על הברכה וקללה על קיום התורה וחלילה בבטולה. ואם לא נכתב גם התורה ואם ח"ו תשתכח התורה מה תועיל לנו זכרון השירה ועל מה תעיד אח"ז ומזכרון ע"י הכתיבה בהשירה נדע כתיבת כל התורה:
ועי' במהרי"ט ח"ב סי' ג' שהקשה על הרי"ף שלא הביא האי דאין כותבין פרשיות פרשיות וא"כ מנ"ל מצות כתיבת התורה עיי"ש. וי"ל מהאי דנדרים ילפי לה. ועי' בשאגת אריה הנ"ל שכתב דמזה אין ראיה רק שנתנה התורה כולה לכל ישראל אבל לא הכתיבה עיי"ש. אבל למ"ש כיון דהשירה נכתב לעדות ולזכרון מזה כל התורה וכמ"ש. ולשון רבינו בסה"מ עשה י"ח רצה באומרו את השירה כל התורה שכוללת זאת השירה עכ"ל מובן על דרך זה ג"כ. ומבלעדי כל הנ"ל נראה כמפורש בתורה כי המצוה לכתוב הוא על כל התורה. כי מצינו משה כתב פרשיות רבות קודם גמר התורה ולמה יגרע חלק משאר החלקים:
פרשת עמלק: "ויאמר ה' אל משה כתוב זאת בספר ושים באזני יהושע" (בשלח י"ז). בספר בפַתַח הבית הנודע. וברמב"ן וז"ל והנכון בעיני כי בספר ירמוז לספר התורה כענין שכתב לקוח את הספר התורה הזה, יאמר כתוב זאת בספר תורתי שיזכרו בני ישראל מה שעשה עמלק עכ"ל. ועיין מה שהשיג על הראב"ע שם:
כתיבת המשפטים וספר הברית: "ויבוא משה וכו' לעם את כל דברי ה' ואת כל המשפטים ויען כל העם קול אחד ויאמרו כל הדברים אשר דבר ה' נעשה ויכתוב משה את כל דברי ה' וכו'" (משפטים כ"ד ג' וד'). "ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם וכו'" (שם ז'). ולשון רש"י שם "ויכתוב מבראשית עד מתן תורה וכתב מצות שנצטוו במרה" עכ"ל (שם ד'). ועכ"פ כתיבת המשפטים ואמרי ה' אשר בכלל ספר הברית מפורש נאמר מכתיבתם. ועי' ברש"י (שם ז') "ספר הברית מבראשית עד מ"ת ומצות שנצטוו במרה" עכ"ל:
עשרת הדיברות: "ויפן וירד משה מן ההר ושני לוחות העדות כתובים משני עבריהם מזה ומזה הם כתובים" (כי תשא ל"ב ט"ו):
"אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת הכתובים בספר הזה ליראה את ה' הנכבד והנורא את ה' אלוקיך" (כי תבוא כ"ח נ"ח). נראה מזה כי כל המצות כתובים דהחיוב השמירה והעונש להעובר על כל המצות בשוה ואמר אם לא וכו' את כל דברי וכו':
"והיה ביום אשר תעברו את הירדן אל הארץ אשר ה' אלוקיך נתן לך והקמות לך אבנים גדולים ושדת אותם בשיד. וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך וכו'" (כי תבוא כ"ז ב' וג'). ועיין ברמב"ן שם אם כל התורה או תרי"ג מצות בלבד עיי"ש:
"וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב" (כי תבוא כ"ז ח'):
"כי תשמע בקול ה' אלוקיך לשמור מצותיו וחוקותיו הכתובה בספר התורה הזה וכו'" (נצבים ל' י'):
"וכתבתם על מזוזת ביתך ובשעריך" (ואתחנן ו' ט'):
"וכתבתם וכו'" (עקב י"א כ'):
אלות שבתוכחה: "גם כל וכו' אשר לא כתוב בספר התורה הזאת וכו'" (כי תבוא כ"ח ס"א). "והבדלו ה' לרעה מכל שבטי ישראל ככל אלות הברית הכתובה בספר התורה הזה" (נצבים כ"ט כ'). וברש"י הזה לשון זכר מוסב על הספר וכו' עיי"ש:
המסעות: "ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה'" (מסעי ל"ג כ"ב). ועיין בספורנו וברמב"ן שם:
השירה: "ועתה כתבו וכו'" "ויכתב משה וכו'" (וילך ל"א י"ט וכ"ב). "ויכתב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים וכו' ולכל ישראל" (שם ט'). ועיין ברמב"ן שם:
"ויהי ככלות משה לכתב את דברי התורה הזאת על ספר עד תומם ויצו משה וכו' לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון וכו'" (שם ל"א כ"ד וכו'):
וביהושע: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך וכו'" (יהושע א' י"ז). "ויכתב שם על האבנים את משנת תורת משה אשר כתב לפני בני ישראל" (שם ח' ל"ב). "ככתוב בספר תורת משה מזבח אבנים וכו'" (שם ח' ל"א):
ובספר מלכים: "ויצו המלך את כל העם לאמור עשו פסח לה' אלדיכם ככתוב על ספר הברית הזה" (מלכים ב' כ"ג כ"א). "וגם את האובות ואת הידעונים וכו' למען הקים את דברי התורה הכתובים על הספר" (שם כ"ד):
כיו"ב הרבה כנראה אשר לא השירה בלבד נכתבה רק כל התורה כי מהנאמר אשר נאמר מ"ה בפירוש וגם לא היה משה רבינו ע"ה כתבו ונאמר בתורה ומפורסם כ"כ בכל האומה בדורות רבות אם לא היה ממצות ה' על כל התורה רק השירה היה נכתב קודם גמר התורה כמו שאר הנאמרים למעלה. גם לשון התורה הנמצא לרוב ותורה צוה וכו' ולא תורות נראה כי כל התורה היה בתוכה ולכן נאמר ביחיד על ספר התורה:
ובמסכת סנהדרין דף כ"א ע"ב הביאו ועתה כתבו וכו' לחייב בכתיבת הס"ת אף בהניח לו אבותיו מצוה לכתוב משלו עיי"ש. וגם רבינו הביא משום זה שכתב אח"כ ואע"פ שהניחו אבותיו וכו'. אבל גוף כתיבת הס"ת במי שאין לו נדע מבלעדי זאת כמ"ש:

דבור הראשון אנכי, דע כי כל המצות הם על שני דרכים, והדרך הראשון מצות שהם נטועות מהשם בלב כל אנשי דעת והם רבים, ואין בעשרת הדברים רק השבת לבדה שאינה בכלל שקול הדעת, על כן כל משכיל בכל עם ולשון מודים בהם כי הם נטועים בשקול הדעת, ועליהם אין להוסיף ולא לגרוע, והם ששמר אברהם עם מצות האחרות נוספות והשם לא נתן התורה רק לאנשי הדעת, ומי שאין לו דעת אין לו תורה, והדרך השנית מצות הנעלמות ואינן מפורשות למה צוו, וחלילה חלילה שתהיה מצוה אחת מהן מכחשת שקול הדעת, רק אנחנו חייבים לשמור כל אשר צונו השם, בין שנגלה לנו הסוד, בין שלא נגלה, ואם מצאנו אחת מהן מכחשת שקול הדעת אינו נכון שנאמין בו, כי הוא כמשמעו, רק בספרי חכמינו ז"ל נבקש מה טעמו אם היא על דרך משל, ואם לא מצאנו זה כתוב נבקש אנחנו ונחפש בכל יכלתנו, אולי נוכל לתקן אותה, ואם לא יכלנו נניחה כאשר היא, ונודה שלא ידענו מה היה, כמו ומלתם את ערלת לבבכם (דבר' י טז), וכי הוא צונו שנרצחנו כאכזרי, וידענו דעת ברורה כי כל המצות שאינם חייבים משקול הדעת, סוד אחד יש לכל אחד מהן, ואם נעלם ממנו והעד על זה, כי כתוב במקצתם למה צוו, כמו השבת שהוא זכר למעשה בראשית, וחג המצות למען תזכור (דבר' טז ג), ואהבתם את הגר כי גרים הייתם (שם י יט) והכלאים פן תקדש (שם כב ט) ולא ירבה לו סוסים ולא ישיב את העם (שם יז טז) וכן לא ירבה לו נשים, והזכיר למה, ולא יסור לבבו (שם שם יז) ולא שהיא מצוה בפני עצמה כאשר הוא כתוב בהלכות שמעון בן קיירא וטעם "וקרא בו" (שם שם יט) לבלתי רום לבבו מאחיו (שם שם כ), ופרשת "הקהל" למען ילמדו (שם לא יב), ורבות מצות ככה, אם כן יוכל המשכיל שהשם פקח עיניו לדעת מדברי תורה סוד כל המצות, וכל המצות על ג' דברים, האחת מצות הלב, והב' מצות הלשון, והג' מצות עשה, ומצות הלב על שני דרכים מצות עשה ומצות לא תעשה, והנה מצות עשה ואהבת את ה' אלהיך (דבר' יא, א) ולדבקה בו, וליראה את השם הנכבד (שם כח נח), ואהבת לרעך כמוך (ויקרא יט יח) ומצות לא תעשה לא תשנא את אחיך בלבבך, ולא תקום ולא תטור (שם שם יז יח), גם מצות הלשון עשה ולא תעשה, עשה כמו ק"ש וברכת המזון, וברכת כהנים גם וידוי מעשר ורבים ככה, ומצות לא תעשה, לא תענה ברעך (פ' טז) אלהים לא תקלל (למטה כב כז) לא תקלל חרש (ויקרא יט יד), ומצות עשה ולא תעשה במעשה הם רבים, ואין צורך להזכירם, ומצות הלב הם העקרים הנכבדים על כולם ורבים חשבו כי אין עון במחשבת הלב, רק בדברי עו"ג ובאמת כי היא קשה לבדה יותר מכל מחשבות רעות, רק היא כנגד כולם והלא יראו כתוב, שש הנה שנא השם (משלי ו טז) ושם כתוב לב חורש מחשבות און (שם שם יח) וכתיב, הטיבות כי היה עם לבבך (דה"ב ו ח) הטיבה ה' לטובים ולישרים בלבותם (תה' קכה ד) והיה לבבכם שלם (מ"א ח סא) אני ה' חוקר לב (ירמי' יז י) וה' יראה ללבב (ש"א טז ז), והנה זה הדבור הראשון הוא עיקר כל התשעה הדברים הנכתבים אחריו, והוא קרוב ממצות הלב, וטעם זה הדבור שיאמין, ותהיה אמונת לבו בלי ספק, כי זה השם הנכבד שהוא נכתב ולא נקרא הוא לבדו אלהיו:

וכבר ידעת כי הנסים הנסתרים הם מכח אל שדי שהיא השגת האבות, הוא השם הנכבד שכתוב בו (דברים כ״ח:נ״ח) ליראה את השם הנכבד והנורא הזה את ה' אלהיך, והמפורסמים הם מכח השם המיוחד השם הגדול, הוא השגת משה ע"ה, ועל כן תמצא בראש הפרשה ביעודי הגוף שכלם נסים נסתרים שהזכיר שם ה' אלהיך כמשפטו בכל משנה תורה, הוא שאמר (שם ז) ושמר ה' אלהיך לך וגו', אבל כאן שהזכיר הנסים המפורסמים והזכיר השם הגדול הוא שאמר כי עיניכם הרואות את כל מעשה ה' הגדול אשר עשה, והבן זה.