וַיִּקְרָ֥א מֹשֶׁ֛ה אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֗ם אֵ֣ת כָּל־אֲשֶׁר֩ עָשָׂ֨ה יְהוָ֤ה לְעֵֽינֵיכֶם֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לְפַרְעֹ֥ה וּלְכָל־עֲבָדָ֖יו וּלְכָל־אַרְצֽוֹ׃
דעת זקנים
ואלה המשפטים. פירש"י כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים וגו' משמע מתוך פירושו שאלו כתב כאן אלה משמע שהיה פוסל הראשונים והייתי אומר שלא נאמרו בסיני. ותימה שהרי כתיב למעלה וירד ה' על הר סיני לכך נ"ל פסל מלשון פסל לך כמעשה הנפסל ונפרד מחבירו וה"פ אילו היה כתוב אלה הייתי אומר שהאחרונות חלוקים ונפרדים מן הראשונים והייתי אומר שהאחרונים לא נאמרו בסיני לכך נאמר ואלה מוסיף על ענין ראשון ואת הוא כמו מן כמו כצאתי את העיר. וכן אלה דברי הברית דסוף פרשת כי תבא נפרד וחלוק מחבירו שהראשוני' דברי תוכחה וקללה והאחרוני' ברכה. תחלת ספר משנה תורה דכתיב אלה הדברים לא שייך שם לומר פסל אלה מפני שהוא תחלת הספר כתיב. אלה תולדות השמים והארץ דבראשית פסל הראשונים תהו ובהו:
מנחת חינוך
שנמנענו מלאכול ביכורים וכו'. מצוה זו מבואר פ"ג מהלכות ביכורים בר"מ. והנה ביכורים קודם שנכנסו לחומת ירושלים הם כחולין ופטור עליהם בין זר ובין כהן ולאחר שנכנסו לפנים מן החומה זר חייב עליהם מב"ש ומלקות אם אכלם בכ"מ והוא בכלל לאו דזר בתרומה וכהן אם אכלם לאחר שנכנסו לפנים מן החומה קודם הנחה בעזרה לוקין מלאו זה וכן לאחר הנחה בעזרה הותרו לכהן לאכלו בירושלים ואם כהן אכל חוץ לירושלים לוקין גם כן מלאו זה כן מבואר בר"מ כאן ועבכ"מ ובלחם משנה בהלכו' בכורות וצ"ע על הרהמ"ח שהשמיט ד"ז דלוקין באכל חוץ לירושלים. ומ"ש מבואר משיראו פני הבית היינו הבתים שבעיר והיינו לפנים מחומת ירושלים כן פי' הר"מ ועיין בכסף משנה ועיין בתוס' מכות דף י"ח ע"ב בד"ה בכורים וכו' שכתבו דמצותו בעזרה ואשגרת לישנא הוא דמצותו לאכול בירושלים ולא בעזרה ובכורים שיצאו וחזרו מותרים כמו מע"ש ולשיטת הר"מ פ"א מהלכות ביכורים דגם יין ושמן מביאים או כשבצרן מתחלה לכך אליבא דכ"ע גם יין ושמן דינם כמו ביכורים אך השיעור ביין אם כזית או רביעית הארכתי לעיל במצוה קמ"ח. ופירות שמקצתם לפנים ומקצתן בחוץ מה שבפנים הוא קודש ומה שבחוץ הוא כחולין וגם פרי אחד מקצתו בפנים או דבר לח כבר כתבתי לעיל גבי מעשר שני תדרשנו משם. ודיני הפירות שחייבים בבכורי' ומקומות שחייבי' כבר כתבתי בח"ז ובעזה"י עוד יתבאר בפ' כי תבוא כי שם מקומו. וגם עוברים בעשה באכלם בחוץ לירושלים כמו שמבואר בכתוב ואכלת שם וכו' כי אם לפני וכו' תאכלנו וקודם הנחה בעזרה א"י אם עובר בעשה גם כן ונראה דאינו עובר ע' בגמרא. ומ"ש הרהמ"ח ודוקא בזמן הבית מבואר בר"מ פ"א דביכורים ובש"ס כ"פ דבכורים אינו נוהג אלא בפני הבית מכל מקום אפשר דאינו מצוה להביא אבל אם קרא שם לבכורים והביא לירושלים האידנא דאין הנחה דליכא מזבח עוברים בלאו הזה וגם הזר ח"מ ובאמת מבואר בסוף שקלים המקדיש ביכורים וכו' ה"ז קודש ר"ש אומר לא קדשי ועיין ברע"ב ובוודאי הלכה כת"ק אם כן האידנא אינו נאכל אבל הלאו נוהג כמו מע"ש בזה"ז אך הר"מ פי' פירוש אחר במשנה שם וגם התוס' כאן בדף י"ט בד"ה מה וכו' כתבו דהאידנא ביכורים חולין ובעזרת השי"ת יתבאר דין זה דביכורים בזמן הזה אם קדשי בפרשת כי תבא כי שם מקום ד"ז. וד"ז דאין קריאה מעכבת מבואר בש"ס דמכות שם דוקא אם ראוים לקריאה ואם אין ראוים לקריאה מעכבת דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת וכל דאינו ראוי לבילה מעכבת ע"כ ביכורים שהפרישן קודם החג והביאן אחר החג דאינם ראוים לקריאה ירקבו וכו' ובודאי לוקין כהן האוכל אותם לאחר הנחה אך הר"מ פ"ד מהלכות ביכורים פוסק דמביא ואין צריך לקרות ע"ש בכ"מ אם כן הותרו תיכף מכש"כ משאר ביכורים דצריכי קריאה ואלו אין צריכין כלל ועיין במנ"ל כאן שמסופק באלם דאינו ראוי לקריאה אם מעכב ע"ש ובעזהש"י יתבאר עוד לקמן במצות ביכורים:
אבן עזרא
יש אומרים כי טעם אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר והנה הם הלכו במדבר ארבעים שנה וזה פי' ויהי בארבעים שנה. ואלה טעו כי עד קדש ברנע באו בשנה השנית רק ויהי בארבעים שנה דבק עם דבר משה והישר בעיני שפירושו אלה הדברים שהם דברי המצות הכתובים בפרשת ראה אנכי ושופטים וכי תצא והיה כי תבא כבר אמר אותם כאשר היו במדבר ויהי' דבר משה מושך עצמו ואחר עמו וכן הוא דבר משה במדבר בערבה מול סוף מיום שנסעו מסיני: