פרשנות מצטטת על דברים כט:ד

ואני אקשה את לב פרעה: אפשר לפרש כדברי הראשונים (רמב"ם ורמב"ן ואחרים) שהענין כמשמעו, כי לעוצם פשעי פרעה היה מן הדין למנוע ממנו דרכי התשובה (ע' רמב"ם הל' תשובה פ"ו); ורש"י ז"ל כבר קדם וכתב הפירוש הזה, אך הוא בקוצר לשונו הוסיף בו דבר נאה ונכבד, והוא כי מניעת דרכי התשובה מפרעה לא היתה לעוצם פשעיו בלבד, אך נוסף לזה סבה אחרת, והוא כי גלוי היה לפניו יתברך שאף אם ישוב לא תהיה תשובתו שלמה; עיין דבריו הקצרים כי נעמו. ואפשר ג"כ לפרש כדעת רמבמ"ן קלער' וראז' שלא היה בזה עונש אלהי ונס ממש, אלא כי פרעה עצמו הקשה את לבו, אלא שכל המעשים ייוחסו אל האל בצד מה, כי הוא הסבה הראשונה; ואני מוסיף כי המעשים המיוחסים בספרי הקדש אל האל הם המעשים הזרים שסבתם בלתי מובנת לנו, וכן כאן קושי ערפו של פרעה אחרי ראותו כמה אותות ומופתים הוא דבר זר ומתמיה, ע"כ יוחס אל האל; וכיוצא בזה ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה (דברים כ"ט ד'), וכן כי ה' אמר לו קלל את דוד (ש"ב ט"ז י'). ור' סעדיה גאון (האמונות והדעות מאמר ד' פרק ד') פירש כי ה' חזק את לבו כלומר נפשו וחיותו, לבלתי יאבד וימות במכות ההן עד שישלים ה' שאר המכות, כטעם כי עתה שלחתי את ידי ואך אותך ואת עמך בדבר ותכחד מן הארץ, ואולם בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך את כחי (ט' ט"ו וי"ו); וזה אמנם רחוק ממשמעות מליצת אקשה את לב, אחזק את לב, אם אין הכוונה אלא אעמידהו בחיים. ובעל העיקרים (מאמר ד' פרק כ"ה) כתב כי הרשע בבוא עליו המכה הוא מתחסד ושב אל ה' מיראת העונש המוטל עליו, כמו שאמר פרעה חטאתי הפעם ה' הצדיק, ובעבור שזה הפעל דומה לאונס ואינו בחיריי, הנה הי"ת החזק את לבו כשנותן לו צד או צדדין לתלות בהן המכה ולומר שבאה במקרה, ולא על צד ההשגחה האלהית, וזה כדי שיסור מלבו הּמורך שֶׁקָנָה מחמת הכה וישאר על טבעו ובחירתו מבלי מכריח.

שמלתך וכולי ענני כבוד וכולי נר׳ דדריש כן מדכתיב מעליך כלומר ממה היתה נסיבה שלא בלתה מעליך כלו׳ מאותם שעליך דהיינו ענני כבוד כדכתיב ועננך עומד עליהם שהיו שפין וכו׳ ואידך שהיה גדל הלבוש י״ל דדריש מדכתיב שמלתך לא בלתה ולא כתיב שמלותיך לא בלו משמע מזה דבחדא שמלה סגי להו לכל חד וחד כל מ׳ שנה והיכי יתכן זה הא ע״כ הוה בהו קטנים דאותו מלבוש הקצר לא מהני להו כשנתגדלו א״ו היו גדלים מלבושיהן. ומ״מ בפרשת כי תבא לא קפיד קרא למנקט בל׳ יחיד דכתיב לא בלו שלמותיכם וכו׳ דכיון דאשמוע׳ הך מלתא בחד קרא תו לא קפיד ללמדנו דבר זה:

ורגלך לא בצקה לא נפח כבצק כדרך הולכי יחף שרגליהם נפוחות. אמר לא נפחה כבצק מפני שפירוש מלת בצקה נהיית רגלו בצק ואמר כדרך הולכי יחף להודיע באי זו מין נפיחה קמיירי לא שהיו יחפי רגל שהרי כתיב בפרשת כי תבא ונעלך לא בלתה מעל רגליך: