פרשנות מצטטת על דברים כט:יט

וישלח המלך ויאספו אליו כל זקני יהודה וירושלים. עיין בפסוקים. ואמ"ו זצלה"ה מה ששלח המלך היינו על דבר הספר התורה אשר מצא חלקיהו הכהן ושלח המלך אל חולדה הנביאה לדרוש ממנה כי נבהלו על הדבר כדאי' בגמ'. והנה לכאורה תמוה מה היה החרדה הזאת איך אפשר שעד עתה לא ידעו מה שכתוב בס"ת עד אשר מצאה חלקיהו הכהן. אכן הפ' הוא כדא' שמצאו ס"ת של משה שכתבה משה רע"ה עצמו שהיתה מונחת בצד הארון כדכתיב לקוח את ספר התורה הזה ושמתם בארון ועתה בימי יאשיהו שנגנז הארון מצאו הס"ת הזה. אך עדיין לא נחה דעתינו בזה כי מה היה כתוב בס"ת הזה יותר ממה שכתוב בס"ת אחרות שנבהלו עתה כאשר מצאו אותה. ונראה טעם בהקדים פי' על המשך הפסוקים בפרשת נצבים והיה בשמעו את דברי האלה הזאת וכו' שלום יהיה לי וכו' לא יאבה ה' סלוח לו וכו' ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה. לכאורה יפלא מי פתי יסור הנה שאף בשמעו את דברי האלה הגדולה הזאת להתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי ומה גם שמסיים הקרא ורבצה בו וכו' מה תוכחת מוסר הוא זה לאיש אשר אלה לו להתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לו כי אם לא יירא מפני התוכחות והאלות האלה לא יירא גם ממה שמתרה בו הכתוב ורבצה וכו'. ואמ"ו ז"ל הפי' עפ"י הקדמת הזוהר ר"ש כי מטא להאי קרא בכי גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתובה בספר יעלם ה' עליך עד השמדך וח"ו אין להם תקומה וכי הש"י ב"ה יעלה עליהם עוד כל מכה אשר לא כתובה עד השמד' לגמרי. שלח ר"ש יונה לאליהו הנביא לפרוש לו האי קרא ושלח לו אליהו ה"פ יעלם עליך אינו לשון עלייה רק לשון העלמ' שיעלים המכות מהם לא יביאם עליהם עד השמדם כי לא ישמידם לגמרי רק יחוס עליהם ברחמיו ורוב חסדיו ע"כ. והנה לפ"ז יש להסתפק אם קאי זה ג"כ על כל האלות האלה הכתובה או לא קאי רק על מכה אשר לא כתובה משא"כ בכתובה והנה זהו פי' המשך הפסוקיס הנ"ל לאמר שלום יהיה לי כי ילמוד דקא אף על האלות הכתובות שיעלם מלהביא עליהם והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי וכו' לזה אמר ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה הכתובה דייקא כי לא קאי על הכתובה בספר רק על מכה אשר לא כתובה לכן ורבצה בו וא"ש. ובד"א י"ל דאי' משנה תורה משה מפי עצמו כתבה משא"כ בארבעה ראשונים שמשה מפי הגבורה כתבם והנה בזה נרמז לנו תורה שבע"פ דכמו שמשנה תורה מפ"ע כתבה מה שנאמר לו מפי הגבורה בע"פ. כן רמז לנו התורה שבע"פ ע"י התגין שבה. וכן אי' נמי שהתוכחה בבת"כ היא לעונש על ביטול תורה שבכתב ושבמשנה תורה היא לעונש על ביטול תורה שבע"פ ומה"ט נמי נקראת משנה תורה. וזהו נמי שאמר משה לישראל לקוח את ס"ת הזה פי' שיקבלו משנה תורה שעל ידה מרומז תורה שבע"פ דהיינו ע"י התגין שבתורה וצוה להם לקבל תורה שבע"פ וזש"ה בשמעו וכו' והתברך וכי' שלום יהיה לי ר"ל שיאמר שח"ו אין עונש על ביטול תורה שבע"פ לזה משיב לא יאבה ה' סלוח לו ורבצה בו כל האלה הכתובה בס"ת הזה פי' שבמשנה תורה שהיא עונש על ביטול תורה שבע"פ וא"ש. והנה גם בימי יאשיהו לא נזהרו בתורה שבע"פ כבתורה שבכתב כי סברתם הרעה הי' שרוב המצות אינם תלויות אלא בא"י וכי זה הברית שכרת ה' עמם על התורה היה כדרך הולכים שכורתים ברית שלום זה עם זה כמו שזה נותן לזה כן זה נותן לזה וכן היה הברית עם ישראל ששכר שיקבלו התורה והמצוה נתן להם א"י כמ"ש למען הקים את השבועה וכו'. אך עתה בימי יאשיהו שנתנבאו הנביאים כבר על הגלות רצו לפרוק עול שקיבלו ומזה הטעם רצו נמי לפרוק עול בימי יחזקאל כדאי' בגמ'. ולכן כרת יאשיהו עמם ברית בהמצאו הס"ת שכתבה מרע"ה בעצמה בכל התגין שבה כי בה היתה קדושה יתירה לצרף ע" אור וקדושה שבה שנכתבה ע"י משה בעצמו מן הצירוף תגין שבה כל התורה שבע"פ. ועל דבר זה נבהל יאשיהו מאוד לשלוח על דבר הס"ת הזה אצל חולדה הנביאה ולאסוף אליו כל זקני יהודה וירושלים כי עתה התבונן מזה שביטלו תורה שבע"פ שנרמז לנו ע"י התורה שמצא והעונש על הביטול שלה היא האלות שבמשנה תורה ולכן כרת יאשיהו ברית על התורה שבע"פ ולהודיע כי רוב המצות אינם תלוים בארץ שאף אם ילכו בגולה לא יפרקו עול ח"ו והיא שתעמוד להם בכל דור ודור. ועוד י"ל טעם שכרת עמם ברית חדשה עתה עפ"י מ"ד שמצא יאשיהו כתוב בתוכחה יולך ה' אותך ואת מלכך וכו' לעם אחר. והנה רצה לקיים זאת בדרך טוב להתהפך הדבר מרע לטוב ע"י זה לכן כרת עמם ברית חדשה ללכת אחר ה' ויחשבו עי"ז עם אחר כי נתהפכו מרע לטוב מאשר היו בראשונה עע"ג ועכשיו קרבם לעבודת המקום ב"ה וחשב כי אולי יהיה מסתייע בזה יולך ה' אותך וכו' לעם אחר כנ"ל:

פנחס בן אלעזר. שהיו השבטים מבזים אותו ראיתם בן פוטי הרג נשיא בישראל התחיל הכתוב מייחסו מקשה אמ"ז ז"ל והלא גם הם ידעו שהוא בן בן אהרן אשר האב הוא מיוחס רק שביזוהו מצד אבי אמו וא"כ מה הועיל יחוסו שהכתוב מייחסו אחר אהרן הכהן הלא עכ"פ הוא שפר מיתקן מאב ומאם לא טהר והשיב הוא ז"ל דרך הזורר (איוב ד) זכר נא מי הוא נקי אבד זה פנחס (שם) ואיפה ישרים זה נדב ואביהוא דאישתזיבו בההיא שעתא וכו' שב' נשמות של נדב ואביהוא באו לפנחס באותו פרק שנשמה שלו פרחה ונמצא שאינו בן אלעזר רק בן אהרן הכהן והוא מצד אם מאלישבע בת עמינדב אחות נחשון ולכן אמר לא נתכהן פנחס עד שהרג לזמרי שאז הרוויח ב' נשמות של כהנים שהם נ"א וק' לפי זה פנחס בן אהרן הכהן מבע"ל שהרי הוא בריה חדשה ולעת הזאה אינו בן אלעזר אבל הענין שהוצרך פנחס להתלבש בג' גוונין בסוד קש"ת שיש לו ג' מראות כדאיתא בזוהר וא"כ נשמה שלו הראשונה הוצרך להיותה בסים לקבל ב' נשמות שבאו אליו ואותה נשמה ראשונה כענין לבוש וגוף לאלו ב' נשמות שבאו אליו והוצרך פינחס להיות כלול מג' נשמות לעמוד לקבל בלעם הרשע שהלך ושני נעריו עמו הן יונוס ויומברוס והוא היה כלול מג' גוליירין בישין דמתגרין במלחמה נרמזין בראשי אתוון ש"ני נ"עריו ע"מו ש"רף נ"חש ע"קרב וכן הוצרך פנחס להתלבש ויעמוד פנחס ויפלל קאים בדינא שהוא יצח"ק חושבן פינח"ס כי נדב מצד ימין אביהוא מצד שמאל והן הן אברהם ויעקב הרי שהיה כלול מג' אבות והוא הוא המלאך י"י שהיה נצב בדרך לשטן לו שהראה לו סימני אבות יר"ט הדרך לנגדי נרמזין בא"ת ב"ש מג"ן הלת מלאכים שהם נשמה לאבות העולם אברהם מ"יכאל יצחק ג"בריאל יעקב נ"וריאל כי חושבנא דדין כדין אברה"ם יצח"ק ויעק"ב בגי' מיכא"ל גבריא"ל נוריא"ל וז"ס ויקח רמח בידו שמתחלה היה עומד פינחס ר"ח ולקח עמו יצחק אח"כ חטף מ' של חמה דטאם על משירייתיהו דישראל בסוד מעל בני ישראל הרי רמ"ח סוד אברהם ואח"כ חטף ו' של מות כדאית' ברעיא מהימנא הרי נטל כוחו של יעקב שהוא בכל מקום ו' כידוע הרי רומ"ח ואז כשהיה לו כל הג' גוונים של קש"ת שהוא סוד אל"י א"דום ל"בן י"רק וידקור את שניהם שהם סמאל ובת זוגו הרי השלים הו' מן השם הרי השלים שמו אליה"ו וא"כ הוצרך לומר פינחס שהוא בן אלעזר שנעשה נשמה הראשונה גוף אליו לקבל ב' נשמות שהוא עתה ב"ן א"הרן ה"כהן ובס"ת ה' תיבין רמז שהוא כלול מארבעתן נ"פש ר"וח נ"שמה נ"שמת נ"שמה כי אליהו בארבע ר"ל כל ארבע היו נכללין בו יחד בזוהר קם בדינא ועביד דינא קר בדינא שהבועל ארמית קנאין פוגעין בו ודאין דינא וידקור את שניהם ז"ש ויעמוד פנחס ודן דינא יפלל שפסק הדין קנאין פוגעין בו ועביד דינא שלא כליתי את בני ישראל בחמתי ומאחר שהוא אחיד בדינא זכה להתלבש בימינא לכן ניתנה לו כהונה שהיא מדת חסד ז"ש (תהלים קו) ותחשב לו לצדקה שנעשה מדת חסד שהוא אוהב צדקה ז"ס חימ"ה (שם לג) ח"סד י"י מ"לאה ה"ארץ כי הוא משיב חימה וזכה לפתוח מדת חסד קנאת"י בגי' ס"מאל ו"בת זו"גו (דברים כט) כי אז יעשן אף ה' וקנאהו והם שבט אפו ורצועה בישא לאלקאה ופנחס דקר את שניהם ברומח והנה רזא עלאה לדעתי כמו שעתה זכה פינחס שהוא אליהו דעליה אתמר (שמות ד) הוא יהיה לך לפה כי הוא סוד תורה שבע"פ כל הספיקות מונח עד שיבא אליהו ת'י'ק'ו וזכה במסירת נפשו למיתה שלקח רמ"ח בידו ושם נפשו בכפו גרם יחודא לעילא כדין מי שמוסר נפשו למיתה ונכנס בשלום עלאה שהוא יוסף ז"ס (תהלים קו) ויעמוד פנחס ויפל"ל בגי' יוס"ף לכן ניתן לו ברית שלום בו' קטיעה שהוא גבר שלים בתרין שלומין (ישעיה נז) שלום שלום לרחוק ולקרוב כן אח"כ בסיבוב שני כל ימיו היה ר"ע מצטער על זה ועלה במחשבה כל ימיו שאם יבא לידו ויקיים לתקן שלום עלאה ותתאה וכן הוה (חגיגה טו) שנכנס בשלום ויצא בשלום משלום של בנימין נכנס לשלום של יוסף נקרא עקיבא בן יוסף שגם הוא היה כלל תורה שבע"פ כי כולהו אליבא דר"מ והנה כ"ד אלף תלמידיו אלו הם כ"ד אלף שהרג שמעון בשכם על שמלו עצמן ונכנסו בברית עתה ונעשו גרים גרורים ונשאר שלום משבט שמעון ואותן הנשמות נאבדו עתה עם נשיא שמעון ז"ס נשיא בית אב לשמעוני רמז על שמעון שממנו יצא זה ושם גדר ערוה ועתה פרץ אח"כ כשראו אלו כ"ד אלף מחצבן לא חילקו כבוד זה לזה לפי שראו יסודן הראשון ומתו פעם שלישי בין פסח לעצרת ואותן מוצעת שהציעה לו כזבי בת צור באיסור אח"כ הציעה לו בהיתר ועל זה (נדרים) שחק ורק ובכה ר"ע כשבא אשתו של אנטריפס הרשע אצלו כי זכר מעשיו הראשונים ובכה בדרך תשובה שכן יאות לתקן והמה בוכים פתח אוהל מועד ועל שתפם בבלוריתא הסריקו בשרו במסריקת של ברזל (תהלים צב) מה גדלו מעשיך י"י מאד עמקו מחשבותיך (שמואל ב יד) לבלתי ידח ממנו נדח זה שהשיב הקב"ה למלאכים זו תורה וזו שכרה והשיב כך עלה במחשבה ראוי הוא לזה העונש לפי שהוא סוד מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח וז"ש ושם האיש המוכה את המדינית מה בא ללמדינו את המדינית ואחרים פי' להיות עמה ולשכוב אצלה בעוה"ב ומלפפתו וקשורה בו ככלב אבל לדידי ניחא שרומז על המצעות שהציעה לו אח"כ בהיתרוכשם שאליהו הנביא ק"ך אלקים הוצרך לתקן לכן חי ר' עקיבא ק"ך שנים ואע"פ שקדמונים פירשוהו שהיה יששכר חמור גרם וקצתם פירשו שהיה יוסף ובתיקונים ובזוהר אמר שהן הן י' ניצוצין שיצאו מיוסף שהיו בלא נוקבא לכן הי' מהרוגי מלכות שלטו בהם חיצונים לדעתי ז"ש (בראשית מט) ותשב באיתן קשתו ויפוזו זרועי ידיו מידי אבי"ר י"עקב אותיות רב"י עקיב"א. ר"ל על שם ויפוזו זרועי ידיו ומאילו י' ניצוצין בא ר"עק ועל זה קראוהו על שם יוסף כי מן יוסף בא ענין זה וז"ס (שמות כא) ונמצא ביד"ו מות יומת ר"ל על שם ויפוזו זרועי ידיו מות יומת במיתה תנינית ובתגר זה לקח פנחס חן יוסף ויקח רומח בידו וחטף אינון ניצוצות טהורות לכן מצינו במדרש משלי שר"ע כשמת בבית האסורין קברו אליהו הנביא שהוא פנחס ע"ש על זה הסוד אמר בפרשה זו ובני קרח לא מתו בני שמעון רמז לבני שמעון לא מתו רק חזרו לזה העולם. וע"ז הסוד אמר בקנאו את קנאתי דאיתא בזוהר רות בעובדא דר' פרחי' קבר אותו והעלה אותו ת"ח למערתא ע"ש והראו לו חד חלון בי' קיימין שית משקופין לאעלאה לאינון דלעין ק"ש ברעותא ובכוונה דליבא ועז"א (תהלים סח) תכין בטובתך לעני אלקי"ם על זה שעונה ק"ש בעונתה קנ"א בגימטרי' ענא"ל מלאך שממונה על זה ע"ש באורך:

והארץ, מסב חזיונו על חורבן האדמה בחטא ישראל, שהיא האלה הכתובה בפרשת נצבים שאומר שם ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה, ואמר אח"כ וראו את מכות הארץ וכו' גפרית ומלח שרפה כל ארצה וכו', ואמרו על אשר עזבו את ברית אלהי אבותם וכו', עפ"ז צייר עתה בעת גלותם שנתקיימה האלה הזאת, ובחטא היושבים נשחתה הארץ, אמר והארץ חנפה תחת ישביה, היינו הארץ חטאה ונחשב לה לחונף ופשע במקום יושביה, תחת חטא יושביה נפקד העון על הארץ כאילו היא חטאה, ומבאר זה כי ע"י שיושביה עברו תורות וכו' על כן אלה אכלה ארץ וכו' כי עברו תורת, הדתות הם שלש, טבעית, נימוסית, אלהית, הדת הטבעית היא המרחקת העול ומקרבת היושר באופן שיתקיימו חברת האנשים, וישמרו מן הרציחה והחמס וכדומה, הדת הנימוסית היא מה שתסודר מחכם או מחכמים לפי הזמן והמקום להרחיק המגונה ולקרב הנאה בדברים המפורסמים ודברים שהכל מסכימים עליהם שזה נאה ומגונה מצד השכל, והדת האלהית תסודר מהשי"ת ע"י נביא להישיר האנשים אל ההצלחה האמתית ואושר הנפש, (כמ"ש העקרים חלק א' פ"ז), על זה אמר, א. כי עברו תורות, שעברו על התורה האלהית שנתן להם על ידי נביאו נאמן ביתו, ב. יותר מזה כי גם חלפו חק שלא שמרו גם דת נימוסי שהשכל מחייבו להרחיק דברים המגונים ג. יותר מזה כי גם הפרו ברית עולם, שהפרו גם הדת הטבעיית אשר הוא השומר ברית העולם ובלעדו לא תתקיים חברת מין האנושי כלל, כי רצחו עשקו ואיש את רעהו כדגי הים חיים בלעו:

כן אברכך בחיי. כמו אז כי אז מתרגמינן ובכן, כלומר אז כשאבא לפניך אברכך כל ימי חיי: