וּמִֽי־הָאִ֞ישׁ אֲשֶׁר־נָטַ֥ע כֶּ֙רֶם֙ וְלֹ֣א חִלְּל֔וֹ יֵלֵ֖ךְ וְיָשֹׁ֣ב לְבֵית֑וֹ פֶּן־יָמוּת֙ בַּמִּלְחָמָ֔ה וְאִ֥ישׁ אַחֵ֖ר יְחַלְּלֶֽנּוּ׃
חידושי רידב"ז
א"ר סימון טעמא דר"י כו' ונשאר בו עוללות כנוקף זית שנים שלשה גרגרים ב' וג' עוללות פחות מכאן אשכול. כן גירסת הגר"א ז"ל בשנו"א. ע"ד דהדין תניא לא למדו נ"ר אלא ממע"ש כו' מעתה אל יהא לו קדושה. בנטע רבעי כתיב ובשנה הרביעית יהי' כל פריו קדש הלולים לה' ומשמעות הכתוב דקדש קאי על הלולים שיהא ההלול קדש ולא שיהא עצם פריו קדש וע"כ פריך כיון דיליף ממע"ש דאין נ"ר בשביעית מעתה אל יהא לנ"ר קדושה כלל בשביעית ואף דחילול ודאי דבעי דהא כתיב (דברים כ) אשר נטע כרם ולא חללו דאלמא בעי חילול מהא לא ידעינן אלא דמצוה לחלל אבל לא שיהיו הפירות אסורין באכילה קודם החילול ובשלמא אי ילפת ממע"ש שפיר ידעינן דיש על הפירות קדושה ובלא חילול אסורין באכילה חוץ לירושלם אבל בשביעית דאין מע"ש נוהג כלל וילפת מינה גם לנטע רבעי א"כ יהא מותר לאכול ולחלל אח"כ:
לחם שמים
ומה שתפס התנא לפעמים לשון כרם להורות דבר אחר בא שאע"פ שנוהג בכל אילן מאכל. אין דין רבעי אלא בחמשה אילנות הנטועין כהלכתן. שכן נקראין כרם בכ"מ לענין כלאים ולענין שחוזרין עליו מעורכי המלחמה שאינו אלא בחמשת אילני מאכל כמו ששנינו בסוטה פ' משוח. [דף מ"ג]. (והכא בלא"ה היה צ"ל כרם דווקא משום פרט ועוללות דנקט. ולא למעוטי שאר נטעים מרבעי וק"ל) והרי משם יש ללמוד במכ"ש שאם שם שפרט לך הכתוב אשר נטע כרם [דברים כ' ו']. לא אמרינן כרם דווקא ומרבינן כל אילני מאכל דדמו לכרם בנטיעתן. כאן לא כ"ש. ועכ"פ דהתנא קורא כרם לחמשת אילני מאכל שמעינן מהתם. והכא נמי דכוותה: